מאירי על כתובות מ׳

1 המשנה הרביעית והכונה בה לבאר ענין החלק השלישי והוא שאמר אי זו היא הבשת הכל לפי המבייש והמתבייש פגם רואין אותה כאלו היא שפחה נמכרת כמה היתה יפה וכמה היא יפה קנס שווה לכל אדם וכל שיש לו קצבה מן התורה שווה בכל אדם כל מקום שיש מכר אין קנס וכל מקום שיש קנס אין מכר קטנה יש לה מכר ואין לה קנס נערה יש לה קנס ואין לה מכר והבוגרת לא מכר ולא קנס אמר הר"ם פי' אמר השוכב עמה הנאת שכיבה חמשים כסף לבד בשת ופגם וכן צער אנוסה זולת הקנס וקצבה גדר גדור הנה אבאר לך אלו השמות על מה שיפלו ולא יצטרך לכפלם לך בכל מקום וזה שהאשה מיום לידתה עד שיהיו לה י"ב שנים שלמים ויום אחד תקרא קטנה בין הביאה שתי שערות בין לא הביאה וכאשר הביאה שתי שערות אחר אלו השנים תקרא נערה אצל הבאת שתי שערות ואם לא הביאה אותם הנה היא עדין קטנה כל זמן שלא הביאה אותם עד שישלמו לה עשרים שנה וכאשר שלמו לה עשרים שנה ולא הביאה שתי שערות ונראו בה סימני אילונית הנה היא אילונית ואם לא נראו בה סמני אילונית הנה תשאר קטנה עד שישלמו לה ל"ה שנה והיא גם כן תקרא קטנה כל זה הזמן הנה דין קטנה עד שתביא שתי שערות ואם לא הביאה אותם והנה כאשר הביאה שתי שערות מאחר י"ב שנים ויום אחד עד שלמות ל"ה שנה תצא מדין קטנה ותעמד אחר הבאת שתי שערות ששה חדשים וזה הזמן הוא זמן הנערות ואחר הששה חדשים תקרא בוגרת ושמור זה הלשון אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד ור' מאיר סבר שקטנה ימכור אותה אביה והבא עליה אינה נותן קנס ונערה אין לאביה רשות בה והבא עליה נותן קנס וחכמים יחלקו ויאמרו הבא על הקטנה מאחר ג' שנים ויום אחד עד שתבגר חייב קנס ולזה אצלם קנס במקום מכר ואולם בוגרת דברי הכל אין לה קנס ולא מכר אבל בשת ופגם וצער יש לה אם נאנסה אבל אם נתפתתה אין לה כלום והלכה כר' מאיר:

2 אמר המאירי אי זהו בשת וכו' שאין שמין לבזוייה כנכבדת ולא לקטנה כנערה וכן המתביישת מן הנכבד כמתביישת מן הפחות וגדולי הרבנים מפרשים שאדם זולל שדרכו תמיד בכך אין בשתו מרבה כשל אדם בינוני ועקר הדברים כדעת ראשון וכן היא בתלמוד המערב לא דומה מבייש את הגדול למבייש את הקטן ולא דומה מתבייש מן הגדול למתבייש מן הקטן בשתו של גדול מרבה ונזקו מועט ר"ל אם בייש הוא את אחרים בשתו של קטן מועט ונזקו מרבה פגם רואין אותה כאלו היא שפחה הנמכרת בשוק כמה היתה יפה בעודה בתולה וכמה היא יפה עכשו ופירשוה בגמרא שלא למלאכה שאלו למלאכה אין הפרש בין זו לזו אלא כמה אדם רוצה ליתן בשפחה בתולה להשיאה לעבדו שיש לו קורת רוח ממנו יותר מבבעולה וכן הצער אע"פ שלא התבאר במשנה שמין אותו לפי קטנותה ובנין גופה ולפי שניו וגופו אבל הקנס שוה לכל אדם אחד הבא על בת מלכים או על בת קל שבקלים קנסה חמשים וכן כל שיש לו קצבה מן התורה כגון שלשים של עבד ומאה של מוציא שם רע וכיוצא בהם וכן ערכין ופדיון הבן שוה לכל אדם:

3 זהו ביאור משנה זו וכלה הלכה היא ונתגלגל ממנה לבאר זמן הקנס ובא ללמד שהקטנה והבוגרת אין להן קנס והוא שאמר כל מקום שיש מכר כגון קטנה אין קנס וכל מקום שיש קנס כגון נערה אין מכר ובוגרת אין לה לא מכר ולא קנס ומשנה זו שנויה על דעת ר' מאיר ואין הלכה כמותו אלא אף הקטנה יש לה קנס מבת שלש ולמעלה כמו שהתבאר אבל הבוגרת אין לה קנס הא בשת ופגם יש לה ודוקא אנוסה אבל מפותה אין לה כלום:

4 וזהו ביאור המשנה כלה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

5 כבר ביארנו במסכת קדושין שהבא על הנערה אף בשלא כדרכה יש לה קנס ואף סוגיא זו לכאורה מעידה כן במה שאמר אלו באו עליה שנים אחד שלא כדרכה ואחד כדרכה יאמרו בעל שלימה חמשים בעל פגומה חמשים אלמא שכל אחד מהם משלם קנס הראשון שבא עליה שלא כדרכה והשני שבא עליה כדרכה הואיל ובתולה היתה ומכל מקום גדולי המחברים כתבו שאין אונס ומפתה חייבין בקנס אלא בביאה שכדרכה וסוגיא זו הם פירשוה שהבא עליה שלא כדרכה חייב בבשת והבא עליה אחריו בכדרכה חייב אף בקנס ולמד שאין בשת ופגם של זה הבועל בכדרכה אחר שכבר בא עליה אחר שלא כדרכה גדול כמי שבא עליה כדרכה יהא שוה למי שבא עליה כדרכה שלא אחר שום ביאה בעולם ואף גדולי הרבנים נראה שפירשוה כן ושאר הדברים המשתלשלים לביאור סברות אלו ממסכת קדושין וממסכת יבמות כבר טרחנו לישבם לכל אחת מן הדעות במסכת סנהדרין פרק סורר וכן דין שבח נעורים והנכלל מענין זה בשמועה זו ביארנו בראשון של קדושין:

6 המוציא שם רע לומר שזינתה אשתו באירוסיה והביא עדים ונמצא מוזם לוקה ונותן לאביה מאה כסף ודוקא במוציא שם רע על הנערה אבל אם הוציא שם רע על הקטנה פטור נערה מלא דבר הכתוב וכן הדין במוציא שם רע על הבוגרת שפטור כמו שיתבאר בפרק נערה מ"ח ב':