מאירי על כתובות י״ט

1 כשם שביארנו שאין אדם משים עצמו רשע באונס ממון כך באונס נפשות כל שהיה לו ליהרג ולא לעבור כגון ע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים אין אדם משים בו עצמו רשע:

2 כל שתבע המלוה שטרו ואין לו עידי קיום והלוה מודה בשטר שכתבו אלא שסומך רפואה למכתו לומר פרעתיו או אמנה היה או כתבתי ללות ולא לויתי או כל טענה הפוגמת את השטר צריך המלוה לקיים את שטרו אע"פ שכבר הודה לו הלוה שהודאתו של לוה אינה כלום שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ומאחר שכן כל שהלוה מודה הואיל וטוען בה מצד אחר אינו כלום עד שיקיימנה המלוה מצד אחר:

3 חכמי האחרונים שבספרד כתבו שלא אמרו בעדים החתומים שכנחקרה עדותם הוא אלא לענין זה שפירשנו שהגיד שראה בדבר זה ואינו חוזר ומגיד אבל כל שעדות שבאותו שטר אינו מבורר כל צרכו והם צריכים להעיד בו בפרט כגון שכתוב בשטר שפלוני חייב מנה לפלוני שלא העידו בראית הלואה ומנין מעות אלא שהוא חייב ואנו צריכים לברר על פיהם כיצד הוא חייב שמא העידו מאומד או עד מפי עד שהעידו שחייב על שספרו טענתם בפניהם והכירו שהוא חייב והם אין נאמנין בכך שלא האמינה תורה את העדים אלא ממה שראו או שמעו מהודאתו של בעל דין אבל להעיד שהדין כך לא מעתה בכל אלו אין אומרין כמי שנחקרה עדותם הוא אלא כל שאומרים שהם כתבו עדות זו על סמך דבר זה ואנו רואים שלא היה להם לכתוב מבטלין את העדות וכל שכן כשהעידו עדות שאינו שלם כגון שדר בחצר זה שלש שנים ולא העידו אם רצופין אם שאינן רצופין אם בימים ולילות אם בימים לבד וכן אם העידו שבדקו את האיש ולא מצאו שתי שערות כדי לבטל מכירות ומתנות שלו ושמא גלח או נתן סם להשירן עד שיעידו שלא ראו שם גומות בכל אלו כל שחקרנום ומצאנו שבדבריהם דברים המבטלים עדות שבשטר מבטלין אותו ואין סומכין עליהם במה שלא העידו וכן אתה דן לכל כיוצא בזה:

4 כל שטר העשוי דרך אמנה על דעת אי זו קנוניא שיהא בה חובת אחרים בשום צד כגון שרצה ללות משמעון והלך לו אצל ראובן שהיה אוהבו או קרובו ואמר לו שהוא רוצה לכתוב שטר למסור לו על דעת שלא יגבה ממנו כלום אלא שכשילוה משמעון יהא קדום בשטר זה כדי להפקיע הלואתו של שמעון והרי הוא מאמין שלא ישקר לו לגבותו ממנו או שרצה למכור נכסיו וכתב שטר לאחד מקרוביו כדי שיטרוף בו אחר כן ויחזיר לו וכן כל שטר העשוי באי זו קנוניא על דעת לחוב לאחרים כל שהעדים יודעים בכך אסור להם לחתום עליה וכן אפילו כתב ומסר ללוה שלא על דעת שירצה ללות ממנו עכשו אלא על דעת שילונו לכשיצטרך לו הואיל ואין בדעתו ללות עכשו שהרי יש כאן חובת אחרים לטרוף בקדימתו והילכך כל שיצא שטר זה ואמרו העדים הן חתמנו אבל אמנה היו דברינו אין נאמנין ולא סוף דבר בשכתב ידן יוצא ממקום אחר אלא אפילו אין כתב ידן יוצא ממקום אחר שהרי כל שהם אומרים על דעת אמנה חתמנו הרי משימין עצמם רשעים וכן בכל צד שיבואו לפסול את השטר בדבר שהיה אסור להם לעשותו באותה שעה:

5 אמר הלוה כתבתי ומסרתי אבל שטר אמנה היה כל שאין המלוה יכול לקיימו מצד אחר נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר שהמודה בשטר שכתבו צריך המלוה לקיימו כמו שביארנו הא כל שהמלוה מקיימו מצד אחר אינו נאמן:

6 אמר מלוה שטר אמנה הוא אם אינו חב לאחרים בהודאה זו כגון שלא היה חייב באותה שעה לאחרים נאמן ותבא עליו ברכה אבל אם היה חב לאחרים בהודאה זו כגון שהיה חייב לראובן מנה ואין לו שאר נכסים וראובן מחזר ליפרע מזה שחייב לו מדר' נתן שאמר מנין לנושה בחברו מנה וחברו בחברו שמוציאין מזה ונותנין לזה שנאמר ונתן לאשר אשם לו ונמצא בהודאתו מפקיע שיעבודו של זה אינו נאמן ומכל מקום אינו נאמן להפסיד לאותן שהוא חייב לו אבל נאמן הוא להפסיד את עצמו ר"ל שאם נתפשר עם זה שהיה הוא חייב לו ופרעו ואחר כך בא לתבוע חוב זה שאמר עליו שאמנה הוא מן האחר אף הלה יכול לומר לו נאמן אתה להפסיד את חובך שכבר הודית שאמנה הוא ואע"פ שלא היית נאמן בכך לא היה אלא מפני שהיית חב לאחרים הא במה שאתה חב לעצמך נאמן אתה וגדולה מזו כתבו קצת רבותי לשיטה זו שאם גבו החוב מזה ונתנוהו לזה הוא חוזר וגובה אותם מזה שאומר לו הרי הודית ששטר אמנה היה ולא הייתי חייב לך כלום ונמצא שפרעתי מנה זה בשבילך ואיני מודה בזו ומכל מקום גדולי המפרשים כתבו בהפך לומר שמאחר שאינו נאמן להפסיד לאחרים כך אינו נאמן להפסיד לעצמו ואין הדברים נראין שמא תאמר אף כשהוא חב לאחרים ניהימניה מגו דאי בעי מחל ליה ואין לומר שכל שחב לאחרים אינו יכול למחול מפני שהוא כמי שהוא חייב לאותו אחר שהרי בראשון של מציעא בסוגיית מצא שובר התבאר בהדיא שיכול הוא למחול והוא שאמרו שם בזמן שהאשה מודה יחזיר לבעל והקשה אמאי נאמנת דילמא זבינה כתבתה לאחרים ואמרה הכי משום פסידא דלקוחות ותירץ דמכל מקום נאמנת מגו דאי בעיא מציא מחלה וכן שאפילו מוכר יכול לחזור ולמחול וכן שמכל מקום ניהמניה מגו דאי בעי קלי לה:

7 ומכל מקום יש מכריעים שכל שלוה מאחרים תחלה ואחר כך הלוה לאחר אינו יכול למחול שמכיון שהיה משועבד כבר לזה ומעותיו בידו הרי הוא כאלו הלוהו בשליחותו וזו של ר' נתן הוא בדרך זה וזהו שאמר לנושה בחברו וחברו בחבירו שכסדרן נמנו אבל מוכר שטר חוב שחזר ומחלו החוב היה קודם השיעבוד ומכל מקום עיקר הדברים בתירוץ זה שמאחר שאינו מחזירו לו ודאי דרך הערמה הוא אומר כן ואומר עכשו אמנה הוא שבוטח על חברו שלא יפסידנו בכך הואיל ואף הוא יודע שאינו אמנה ואם ימחול לו שמא הלה יקח הדברים כפשוטן בטהרה ויפסיד וכל שכן אי קלי ליה ולפירוש זה הוא הדין אם אמר פרוע הוא שאינו נאמן הואיל וחב לאחרים ומכל מקום יש מתרצין שזה שלא האמינוהו במיגו דאי בעי מחיל ליה מפני שכל אמנה עולה הוא ואינו נאמן בכך ואע"פ שלדעת אביי לגבי סהדי אינו עולה שאם כן היה לו לתרץ כרב אשי אינה לדעתו עולה כל כך שיהיו עדים נקראים בה משימים עצמם רשעים בכך אבל מלוה גופיה מיהא אינו נאמן ולדעת זה אף אם אמר פרוע הוא לגמרי אינו נאמן שאף זה עולה הוא שאסור לשהות שטר פרוע בתוך ביתו הא מכל מקום לדעת זה אם אמר נפרעתי כלה חוץ מפרוטה או שאני מעכבה אפשיטי דספרא נאמן מיגו דאי בעי מחיל או מיגו דאי בעי קלייה ועקר הדברים כדעת ראשון ומכל מקום כל שמעידין כשחתמנו יפה חתמנו אבל אחר כך נתגלה לנו שכך וכך היה נאמנין שזו עדות אחרת ואינו סותר עיקר העדות:

8 אסור לאדם לשהות שטר אמנה בביתו וכן הדין בשטר פרוע ושטר פסים וענין פסים הוא שמבקש ממנו לכתוב לו שטר שהוא חייב לו כדי שיתראה בו ויחזיקוהו בעשיר וירבו עליו קופצים ועל כל אלו וכיוצא בהם נאמר אל תשכן באהליך עולה:

9 ספר שאינו מוגה עד שלשים יום מותר לשהותו מכאן ואילך אסור ודבר זה עיקר פירושו בכל ספר אע"פ שאינו ספר תורה אלא הן חומש הן נביאים הן כתובים אע"פ שלא נעשה אלא לקרות בו בינו לבין עצמו וגאוני ספרד פירשוה בספר תורה ומחשש שמא יבוא לקרות בה בצבור ויש מפרשין בה לשיטה זו שאף בנביאים כן שמא יבוא לקרות בהן בצבור בהפטרות ועיקר הדברים כדעת ראשון:

10 עדים שאמרו מודעא היו דברינו בשעת העדות נאמר כאן לדעת מר בר רב אשי שהלכה כמותו שנאמנין והדברים נאמרו סתם בין בכתב ידם יוצא ממקום אחר בין בשאין יוצא אלא שקצת חכמי האחרונים שבספרד מתקשים בענינה אם כתב ידם יוצא היאך נאמנין והרי חוזרים ומגידים הם עד שפירשו מחלוקת השמועה באין כתב יוצא ולדעתם צריך אתה לפסוק שאם נתקיימה חתימתם מצד אחר אין נאמנין מפני שלדעתם חוזרין ומגידים הם בעיקר העדות אבל אם אין עדים על חתימתן נאמנין אע"פ שלא נכתבה המודעא שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ושימת עצמו רשע אין כאן שאין הדבר דומה לאמנה שאמנה עולה היא ולא ניתן לעדים ליכתב אבל מודעה ר"ל שכתבו העדים שטר מכר וכבר מסר להם המוכר מודעא שאנוס הוא בכך אין עולה אצל העדים בכתיבת שטר המכר ונמצא שטר המכר ניתן ליכתב ואע"פ שכבר נמסרה להם מודעה עליה כדי להציל האנוס מיד אונסו ויש מפרשין ניתן ליכתב על שטר המודעא והכל אמת אלא שלענין פירוש נראה כדעת ראשון ואף הם כתבו בסוגיא זו דדוקא מודעא דמתנה ומכירה דלא נפיק מיניה חורבא אבל דגט הואיל ונפיק מיניה חורבא אין לך עולה גדולה מזו ואין נאמנין והוי גט אלא שאין משיאין ממנו לכתחלה ונראה לי לפרש בדבריהם שאף הם לא אמרוה אלא במודעת הגט הנזכרת בתלמוד שאין בה שום אונס שהרי מודעת הגט אינה צריכה בירור אונס אלא כל שמגלה דעתו בכך מודעתו מודעא בלא שום אונס כמו שיתבאר בשלישי של בתרא מ' ע"ב אבל כל שמוסרה מצד אי זו אונס הן שנודע האונס לעדים הן שלא נודע להם הואיל ומכל מקום הוא מודיעם האונס אין כאן שום עולה אדרבה ראוי להם להצילו ואחר שיעשה וינצל מן האונס אפשר להם לגלות המודעה ומתוך כך נאמנין לגמרי והדברים נראין ומתקבלין:

11 ולפי מה שכתבו בשמועה זו למדת לדבריהם שמחלוקת רב נחמן ומר בר רב אשי אינו אלא בשאין כתב ידם יוצא ממקום אחר ואף בזו היה רב נחמן אומר שאף דמודעא אין נאמנין ויש מפרשים הטעם מפני שלדעתו קצת עולה הוא זו אלא שעיקר הדברים כמו שפירשוה גדולי הרבנים דלא אתי על פה ומרע לשטרא וכמו שהוזכרה בשלישי של בתרא מ"ט ע"א בסוגיית המשנה הרביעית והלכה כמר בר רב אשי שלא נאמר הלכתא כרב נחמן בדיני במקום שחולק עם בתראי הא בשכתב ידם יוצא ממקום אחר כלם מודים שאף במודעא אין נאמנין כמו שכתבנו ומכל מקום גדולי המפרשים כתבו שמחלקתם בשכתב ידן יוצא וכסתמה של שמועה זו ואמנה בין בכתב יוצא בין שלא בכתב יוצא כלם מודים שאינן נאמנין דעולה היא אבל מודעא ובכתב יוצא קאמר רב נחמן דאין נאמנין הא בשאין כתב יוצא אף הוא מודה שנאמנין ולמר בר רב אשי שהלכה כמותו אף בכתב יוצא נאמנין וכן כתבוה גדולי המחברים בהדיא וגדולי המפרשים פירשו הטעם שהרי ניתן שטר המכר ליכתב שהרי אנוס הוא למכור ולכתוב שטר המכר והם מה שראו כתבו כמו שנצטוו מבעל הקרקע אבל אותם שהזכרנו למעלה לא נתנו ליחתם ואם תאמר והרי אנוסים היינו מחמת נפשות ניתן הוא ליחתם אין זה כלום שמכל מקום באנוסין היינו מחמת נפשות הם כתבו מה שאינו וכן באמנה היו דברינו ועוקרים השטר לגמרי אבל במודעא המעשה היה מעשה שהרי נתן הדמים וקנה השדה ולא כתבו אלא מה שראו והשטר אינו נעקר בכך שהרי אמת היה אלא שאנוס היה והמודעא דבר אחר הוא וזהו עקר הדברים ורוב מפרשים נסכמים בה עם גדולי המחברים וגדולי המפרשים כסתם השמועה:

12 וכל שכתבנו במודעא היו דברינו פירושו שקודם שחתמנו מסר המודעא והראנו אונסו שאם אחר שחתמנו הרי אינה מודעא אע"פ שנתברר שהמכר היה באונס דתלוהו וזבין זביניה זביני כמו שיתבאר במקומו:

13 וכן ממה שכתבנו למדנו שאף בשאין שם כתב מודעא נאמנין ולא אמרו לא אתי על פה ומרע לשטרא אלא לרב נחמן שאין הלכה כמותו וכמו שכתבנוה בשלישי של בתרא בסוגיית המשנה הרביעית:

14 וזו שכתבנו שצריך שיאמרו מסר המודעא והכרנו אנסו פירושה בשטר מכר שמודעא שלו צריכה בירור אונס אבל מודעא של מתנה ושל גט שאין צריכות בירור אונס אלא גלוי הדעת כמו שביארנו בשלישי של בתרא כל שמסר להם מודעא אין צריך שיהו הם יודעים את האונס כלל:

15 עדים שאמרו תנאי היו דברינו ר"ל שחתמנו לו ומסרה בפנינו על תנאי שיעשה לו כך וכך והלה טוען שלא קיים לו תנאו נאמנין ואף זו לשיטתנו דוקא בשאין כתב ידן יוצא ממקום אחר הא כל שכתב ידם יוצא אין נאמנין בשום ענין:

16 ולענין ביאור זה שאמרו מודעא ואמנה מאי טעמא לא מהימני ר"ל במודעא לדעת רב נחמן ובאמנה לדברי הכל משום דעקרי לה לשטרא שמודים שאין השטר כלום והוא חוזר ומגיד או שהוא עולה ואעולה לא חתימי שאף התנאי היה להם לכתבו בשטר ואף בתנאי כל שלא בירר שקיימו אין השטר כלום או דילמא תנאי מילתא אחריתי שאמנה ומודעא בטולה הוא בעשיית השטר מעיקרו שלא היה ראוי לכתבו אבל זה שבתנאי כדין נכתב ונחתם ונמסר ותנאה סהדותא אחריתי היא והילכך נאמנין ומכל מקום גדולי המפרשים כתבו אף בזו שאף בכתב יוצא נאמנין ואף ראשונים של גאונים כתבו כן ומכל מקום כל שכתבו בשטר שלא היה שום שיור ותנאי בשטר אין נאמנין עוד לומר תנאי היה דברינו שהרי חוזרים ומגידים הם בכך:

17 עד אחד אומר תנאי ועד אחד אומר אין תנאי מכל מקום זה שאומר תנאי נאמן ונשאר השטר בעד אחד ואינו כלום אם דוקא בשאין כתב יוצא לשיטתנו ואם אף בכתב יוצא לדעת גדולי המפרשים וחכמי האחרונים שבספרד כתבו שהוא הדין בעד אומר פרוע ועד אומר אינו פרוע שמאחר שדין זה אינו אלא מטעם הפה שאסר וכו' אין בין תנאי לפירעון כלום ומכל מקום כל שעדות זו במטלטלין נשבע הנתבע שבועת התורה על פי אותו חתום שאמר אין תנאי ואין זה עד אחד בכתב ששאלו עליו בתלמוד המערב ה"ד עד אחד בכתב כלום הוא כמו שביארנו בבתרא דבתרא שזה הואיל ואומר אין תנאי הרי הוא כמעיד על פה במה שבשטר וכן אין אומרין אוקי חד להדי חד שמאחר שיש עד אחד לחייבו רחמנא הימניה לשבועה כבתרי וכל שהאמינה בו תורה עד אחד הרי כאן שנים ומכל מקום יש אומרין בעד אומר תנאי ועד אומר אין תנאי דאי תפש לא מפקינן מיניה ואין נראה כן:

18 שנים החתומין על השטר ומתו ולא נתקיימה חתימתן ובאו שנים ואמרו כתב ידם הוא זה אבל אנוסים היו בין באונס נפשות בין באונס ממון שהרי אין כאן מקום לאין אדם משים עצמו רשע שעל אחרים הן מעידים ולא על עצמם או שאמרו פסולי עדות היו הרי אלו נאמנין ואין מגבין באותו שטר ואם נתקיימה חתימתם מצד אחר כגון שיש אחרים מעידים שזה כתב ידם או שהיה כתב ידן יוצא ממקום אחר על הדרך הראוי למקום זה כגון שטר שקרא עליו ערער והוחזק בבית דין על הדרך שיתבאר למטה אין נאמנין ומתוך שפירשנו בראשונה נאמנין ואין מגבין באותו שטר היה סבור לפרש אין נאמנין דסיפא שיגבה באותו שטר ותימה על כך שהרי מכל מקום עדות זו הוא בשתי כתי עדים שהעדים החתומין הואיל ונתקיימה חתימתם הרי הוא כאלו העידו בפנינו בכל דיני עדות ושלא בשום אונס וכאלו חקרנו עדותם ובדקנוהו ומצאנוהו מכוון ובלא שום פסול גופן של עדים וכשמעידין האחרים עליהם שנאנסו נעשו שני כתי עדים המכחישות זו את זו והיה לנו לומר אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מריה ושלא להגבות בה ושמא תאמר מיהא באונס ממון ובפסול עדות אוקי גברא אחזקיה ובחזקת כשרות הן אין אומרים כן לענין הוצאת ממון וכן במקום שאחרים פוסלין אותם וכן שמא תאמר והא עדיפא מינה איכא שלענין פסול מיהא היאך אתה חושב הראשונים כשנים והרי בבבא קמא ע"ג ע"א אמר איכא ביניהו דפסלינהו בגזלנותא ואין כאן תרי להדי תרי ששנים האחרונים מעידים על כל אחד מן הראשונים שהוא פסול והוו להו תרי בחד שהראשונים אין אחד יודע בפסול חברו מכל מקום בזו כל שתאמר שהם תרי ותרי דיינו בכך שהרי אין מגבין בה והרי הוא כאלו העידו שנים באחד:

19 ומכל מקום נחזור לענין הסוגייא מכיון דתרי ותרי נינהו היאך מגבין בה והיה סבור להעמיד בה כן ר"ל שיהיו בית דין מגבין בה מפני שהכחשה תחלת הזמה היא וכשם שאין מזימין את האדם שלא בפניו שהרי באים לחייבם לענשם ממון או נפש והתורה אמרה והועד בבעליו יבא בעל השור ויעמוד על שורו כך אין מכחישין את האדם שלא בפניו ופירוש הדברים שהזמה הוא כשמזימין את העדים בגופן לומר שבאותו היום שהעידו שראו דבר זה במקום פלוני היו עמהם במקום פלוני והכחשה אינה בגוף העדים אלא שמכחישים את הדבר מצד אחר כגון שההורג או הנהרג היה עמהם במקום פלוני ובכלל הכחשה שהיא ממין הזמה הוא כל צד הכחשת עדות שאינה בעיקר המעשה שהם מעידים לומר לא כך היה אלא כך היה אלא בהכחשת אי זה דבר שהם יודעים שאותה עדות אי אפשר או אם אפשר שאינו כשר אבל כל שמכחישין בעיקר המעשה שכת זו אומרת כך היה וכת זו אומרת כך היה זה אינו ממין הזמה וזהו דין שני כתי עדים המכחישות זו את זו ונמצא שההכחשה שבכאן ר"ל אנוסים היו פסולי עדות היו היא ממין הזמה והוא שנקראת תחלת הזמה ר"ל שאינה הזמה גמורה אלא שהיא ממינה ומאחר שהוא מין הזמה אינה כלום אלא בפני המוכחשים אף לבטל עדותם כשם שההזמה אינה מועלת לקיים בעדים כאשר זמם אלא בפניהם ואע"פ שבהזמה מיהא כל הזמה שלא בפניהם אע"פ שאינם בדין כאשר זמם עדותם מכל מקום בטילה בזו מכיון שאלו היה הדבר בפניהם היה דינו בכאשר זמם שלא בפניהם מחתינן ליה חד דרגא ומבטלין את העדות אבל הכחשה שאף בפניהם אינה אלא בבטול עדות כשאינה בפניהם אף בטול עדות אין בה והקשו בה שזו אי אפשר דודאי כל שהוא כן עדותן בטילה והוא שאמר השתא אלו הוו קמן ומכחשי להו הויא עדות מוכחשת השתא דליתנהו שיש לומר בכל אחד מהם שמא אלו היה בפנינו הודה ולא בוש לא כל שכן אלא ודאי אין נאמנין שאמרו בכתב ידם יוצא ממקום אחר לא שנגבה באותו שטר אלא אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי נכסי בחזקת מריהו ובא ללמדנו שלא תאמר הואיל ובגוף העדים הם מעידין יתבטל עדות השטר לגמרי כדין הזמה אלא שטרא כדקיימא קיימא ואם שטר מכר של קרקע הוא מעמידין אותו בחזקת מוכר כל שיש עדים של אבותיו ואם שטר מלוה הוא אין מוציאין מיד הלוה ואף אתה צריך לשאול אם כן מה בין נאמנין דרישא לאין נאמנין דסיפא שאף נאמנין דרישא אינו אלא שלא להגבות בו אבל לקרוע את השטר לא נפקא מינה אם תפש דברישא מפקינן מיניה ובסיפא לא מפקינן מיניה ותפישה זו יש מפרשין אותה שלא בעדים שכל שתופשה בעדים מוציא מחברו הוא ואף בסיפא מפקינן מיניה אלא שתפישה זו שלא בעדים היה וברישא מפקינן מיניה ואע"ג דאיכא מיגו דמצי אמר לא תפשי מכל מקום הואיל ואינו בריא בטענתו אלא שטוען שמכח שטר זה הוא תופס מודיעין אותו ששטר זה שהוא תופש בשבילו אינו כלום ובסיפא לא מפקינן מיניה ואע"פ שאינו בריא בטענתו:

20 ויש מפרשים זו שבכאן ר"ל סיפא דשמעתא בשתפס בעדים ואעפ"כ הואיל וכתב ידם יוצא ממקום אחר אי תפש לא מפקינן מיניה ואע"פ שתפיסה בעדים בכל מקום אינה תפיסה הוא מפני שאין שם עדים שיעידו אם התפיסה כדין והילכך הדבר ברור לכל שהדבר בא לידו בגזילה אבל בזו הרי כת אחת מעידה שהתפיסה כדין הוא והוו להו לגבי האי תפיסה תרי ותרי ורישא מכל מקום אף שלא בעדים כל שאינו בריא בטענתו ואינו תופס אלא מכח שטר זה מפקינן מיניה וכל שהוא תופס בטענת בריא לא מפקינן מיניה: