מקור כתובות כ״ד א
1 אֵימָא לָא.
2 וְאִי אַשְׁמְעִינַן הָנֵי תַּרְתֵּי, מִשּׁוּם דְּמָמוֹנָא, אֲבָל אֵשֶׁת אִישׁ, דְּאִיסּוּרָא — אֵימָא לָא.
3 ״נִשְׁבֵּיתִי וּטְהוֹרָה אֲנִי״ לְמָה לִי? מִשּׁוּם דְּקָא בָּעֵי לְמִיתְנֵי: ״וְאִם מִשֶּׁנִּשֵּׂאת בָּאוּ עֵדִים — הֲרֵי זוֹ לֹא תֵּצֵא״.
4 הָנִיחָא לְמַאן דְּמַתְנֵי לַהּ אַסֵּיפָא, אֶלָּא לְמַאן דְּמַתְנֵי לַהּ אַרֵישָׁא — מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? מִשּׁוּם דְּקָא בָּעֵי לְמִיתְנֵי: ״שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁנִּשְׁבּוּ״.
5 וּ״שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁנִּשְׁבּוּ״ לְמָה לִי? מַהוּ דְּתֵימָא נֵיחוּשׁ לְגוֹמְלִין, קָמַשְׁמַע לַן.
6 ״וְכֵן שְׁנֵי אֲנָשִׁים״ לְמָה לִי? מִשּׁוּם דְּקָא בָּעֵי לְמִיתְנֵי פְּלוּגְתָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה וְרַבָּנַן.
7 תָּנוּ רַבָּנַן: ״אֲנִי כֹּהֵן וַחֲבֵרִי כֹּהֵן״ — נֶאֱמָן לְהַאֲכִילוֹ בִּתְרוּמָה, וְאֵינוֹ נֶאֱמָן לְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה עַד שֶׁיְּהוּ שְׁלֹשָׁה: שְׁנַיִם מְעִידִין עַל זֶה, וּשְׁנַיִם מְעִידִין עַל זֶה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף אֵינוֹ נֶאֱמָן לְהַאֲכִילוֹ בִּתְרוּמָה עַד שֶׁיְּהוּ שְׁלֹשָׁה, שְׁנַיִם מְעִידִין עַל זֶה וּשְׁנַיִם מְעִידִין עַל זֶה.
8 לְמֵימְרָא דְּרַבִּי יְהוּדָה חָיֵישׁ לְגוֹמְלִין, וְרַבָּנַן לָא חָיְישִׁי לְגוֹמְלִין? וְהָא אִיפְּכָא שָׁמְעִינַן לְהוּ, דִּתְנַן: הַחַמָּרִין שֶׁנִּכְנְסוּ לָעִיר, וְאָמַר אֶחָד מֵהֶן: שֶׁלִּי חָדָשׁ, וְשֶׁל חֲבֵרִי יָשָׁן: שֶׁלִּי אֵינוֹ מְתוּקָּן, וְשֶׁל חֲבֵרִי מְתוּקָּן — אֵינוֹ נֶאֱמָן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: נֶאֱמָן.
9 אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר רַב: מוּחְלֶפֶת הַשִּׁיטָה. אַבָּיֵי אָמַר: לְעוֹלָם לָא תֵּיפוֹךְ. בִּדְמַאי הֵקֵילּוּ, רוֹב עַמֵּי הָאָרֶץ מְעַשְּׂרִין הֵן.
10 אָמַר רָבָא: דְּרַבִּי יְהוּדָה אַדְּרַבִּי יְהוּדָה קַשְׁיָא, דְּרַבָּנַן אַדְּרַבָּנַן לָא קַשְׁיָא? אֶלָּא: דְּרַבִּי יְהוּדָה אַדְּרַבִּי יְהוּדָה לָא קַשְׁיָא, כִּדְשַׁנֵּינַן. דְּרַבָּנַן אַדְּרַבָּנַן לָא קַשְׁיָא, כִּדְאָמַר רַבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָא, בְּשֶׁכְּלֵי אוּמָּנוּתוֹ בְּיָדוֹ,
פירוש מאירי על כתובות כ״ד א
1 חמרים המוליכים תבואה למכור בכרכים ובעיירות והם עמי הארץ שתבואתם דמאי ונכנסו לעיר ואמר אחד מהם שלי אינו מתקן ושל חברי מתקן אינו נאמן להעמיד את של חבירו בחזקת מתקן שאינם אלא מערימים אמור אתה כך במקום זה ואני כך במקום אחר או שמא קנוניא הם עושים כדי לחלק השכר ביניהם ואפילו צירף בו דברים אחרים לשבח את של חברו כגון שאמר שלי חדש ואינו יבש כל צרכו ושל חברי ישן ויפה הימנו אינו נאמן ויראה מן הסוגיא דוקא בשהיו כלי אמנותם בידו כגון הסאה והמחק כאדם העשוי למכור ואחר כך נמנע ולא מכר וזלזל בשלו ושבח את של חברו: