ביאור ראובן על בבא קמא ס״ה

1 תוס' ד"ה אין לי. "פי' שגנבו בידו ממש". כלומר, דלא תקשה היכי סלקא דעתיה דבידו ממש, האיך אפשר להמצא הבהמה בידו? הרי פשיטא דידו משמע רשותו, לפיכך פירש שגנבו בידו. אבל קשה איך ס"ד דהכישה במקל לא הוי כמו ידו הא בכל מקום קיימא לן דהכישה במקל הוי משיכה. וליכא למימר דמהכא קיימא לן בכל מקום דהכישה במקל הוי כמו ידו, דהא אפשר לאוקמי דנכנסה בעצמה בחצרו ונעל בפניה, כמו שפירש רש"י בב"מ י: לכן נראה כפירוש רש"י שם.

2 ד"ה גופא. "אמאי לא מייתי ראיה ממתני' דכל הגזלנים וכו' ". כלומר, דהא היא שנויה תחילה דגזל חמץ, דהא כל הגזלנים שנויה במשנה ראשונה דהגוזל עצים.

3 בא"ד "אבל גבי אגודה דאם איתא בעין לא הוי בת השבה". כלומר, והוי אמינא דאין צריך להחזיר אותה משום דאינה שוה פרוטה, קמ"ל דלאו אשעתא דחזרה אשגיחינן אלא אשעתא דגזל, כמו בגזל חמץ ועבר עליו הפסח.

4 בא"ד "אבל לא כדמים של שעת הגזילה". כלומר, דהא משלם את החמץ שעבר עליו הפסח, אע"פ שעכשיו הוא שוה פחות ממה שגזל, ולפיכך מביא המשנה דגזל חמץ להשמיענו דהיכא דאין הגזלה בעין משלם לפי דמים שגזל.

5 ד"ה דתניא. "לפי' ר"י דלקמן", דפירש, דאם השנוי הוא במחיר והיינו מה שקאמר דמים משלם קרן כדמעיקרא וכפל וד' וה' כשל עכשיו.

6 ד"ה אנא מפטמינא. "דאמר לקמן דמשלם כפל ד' וה' כעין שגנבו". כלומר, מה שאמר בתחילת הדף השני "עד כאן לא פליגי" אלא דמ"ס שינוי קונה ומ"ס שינוי אינו קונה אבל לענין שלומי כ"ע כדמעיקרא משלם.

7 ד"ה מה לי. "כי קטלה פלגא נמי דהיינו הכחישה לא אזלינן בתר השתא אלא בתר מעיקרא". כלומר, דלמ"ד אין לשחיטה אלא לבסוף, כל מה ששוחט עד הסוף לא הוי אלא הכחישה, וכיון כשגמר השחיטה אמרינן ליה לשלם כמו שהיתה שוה קודם שהכחישה הכי נמי כשלא גמר השחיטה, דמאי שנא גמר מלא גמר? אבל כשלא הכחישה, אלא הוכחשה ממילא, לא הוי כמו שחיטה ולפיכך ליכא למילף משחיטה.

8 גמ' "ממון שאין משתלם בראש אין מוסיף חומש". כלומר, דהוי לן למדרש קרא דוקא כדכתיב, קרן וחומש אבל לא קרן, כפל וחומש. והכי קאמר "ממון המשתלם בראש", כלומר, אם עבור הקרן משלם רק ממון, ולא קנס, אז משלם חומש.

9 "נעשה שינוי בידו וקנאו". נראה לי דטעמא דשינוי קונה ופלוגתייהו בשינוי דממילא הכי הוא: הנה הדבר ידוע דלכל דבר יש חומר וצורה, למשל, העץ הוא החומר של השולחן ותמונת השולחן הוא צורתו. ועוד ידוע כי כל הדברים מתחלקים רק בצורותיהם, כי בחומר הכל אחד הוא. וכיון שכן כששני דברים מחולקים בצורותיהם מחולקים הם לגמרי, ודבר שנחלף בצורה הוי כמו שנתחלף לגמרי, דהיינו שהדבר הישן כלה מעולם ובמקומו נולד דבר חדש. והנה דבר שנולד, אם הוא דבר הנעשה בידים הרי הוא למי שעשה אותו, ולפיכך כל אדם קונה דבר שנשתנה ונולד על ידי מעשהו. וזהו בנוגע קנין בשינוי מעשה. אבל כשנשתנה הדבר ממילא, דהיינו שנולד בלי מעשי האדם, אז קונה אותו האדם שנולד אצלו, כמו שהאדם קונה הוולדות שנולדו מבקרו, או הצמחים שצמחו בגנו. אבל כאן יש להסתפק, משום מאי קונה? אי משום שהאם שממנה נולד הוולד היתה שלו? אי משום שברשותו נולד וקונה כמו מציאה המשתמרת ברשותו דהכא הוי כמשתמרת משום דאינם נותנים שום אדם לגזול מרשותו, ולא קשה מנפקד, דברשות הנפקד הוי כמו שנולד ברשות הבעלים משום דהנפקד שומר בשביל הבעלים והוי שלוחו? והנה לפי טעם הראשון קונה הנגזל בשינוי דממילא, משום שנולד מדבר שהיה שלו. אבל לפי הטעם השני הוא דגזלן, כיון שנולד ברשותיה.

10 רש"י ד"ה נעשה שינוי. "וקנאו בשינוי להא מילתא". כלומר, דוקא להא מילתא קנייה ליה אבל לא קנה ליה לענין שישלם את הקרן כעין שגנב והיינו דמסיים "אבל קרן וכפל משלם קרן כי השתא". אבל קשה, כיון דסבירא ליה דשינוי דממילא הוי שינוי וקני גנב א"כ אמאי ישלם כהשתא, הא על הטביחה אי אפשר לחייבו, משום דשלו הוא טובח, ואי אפשר לחייבו אלא על הגזלה ובכן ישלם כשעת הגזלה, ככל הגזלנים דמשלמים כשעת הגזלה. ולא דמי לתברה ושתיה דמשלם ד' לרבה, דהא התם בהוקרה והוזלה איירי, דלא הוי שינוי, אם איתא חייב לשלמה בעין, אבל הכא, הלא קיימא לן בבא קמא צה: דבשבח שעל גבי גזלה דגזלן הוי. וכן קשה לקמן ברש"י, דמדמי הא להך דרבה. אבל באמת יש לחלק כדחלקנו וצ"ע. ועיין לקמן צו: דהתם אמר בפירוש דזה הכלל כל הגזלנים משלמים כשעת הגזילה לאתויי הא דר' אילעא, והתם ע"כ בקרן קמיירי, דגזלן אינו משלם אלא קרן. ואחרי כתבי מצאתי זה בש"מ בשם תלמידי הר"פ ז"ל.

11 בא"ד "וכפל כעין שגנב או כשעת העמדה בדין". כלומר, אם בא לשלם טלאים משלם כעין שגנב, ואם בא לשלם דמים משלם כשעת העמדה בדין, והיינו לפירושו דלקמן אבל לפירוש ר"י ור"ת לעולם משלם הכא כפל כעין שגנב.

12 ד"ה ונקנינהו. "ומיהו בשמא ודאי אישתנו". כלומר, ושינוי השם לא הוי ממילא, דהא אנו משנים את השמות.