מאירי על כתובות צ״ה א

1 המשנה החמשית והכונה לבאר בה החלק והוא שאמר מי שהיה נשוי לשתי נשים ומכר את שדהו וכתבה הראשונה ללוקח דין ודברים אין לי עמך השניה מוציאה מיד הלוקח הראשונה מיד השניה והלוקח מיד הראשונה וחוזרות חלילה עד שיעשו פשרה ביניהן וכן בעל חוב וכן אשה בעלת חוב אמר הר"ם פי' זאת הכתובה אשר כתבה הראשונה היא לעולם בקנין ובתנאי שתהיה כבר מנעה להודות ללוקח אחר זה ולוקח לא תטעון ותנאי נחת רוח עשיתי לבעלי לפי שאנחנו נאמר אליה אין מדרכך לעשות נחת רוח לבעליך שאת כבר מנעת עצמך מלהודות ואחר כן חזרת להודות זאת המכירה ולזה כל הודאה תודה אשה למכירת בעלה בנכסים או בנכסי צאן ברזל אינה שוה ולא מועילה לפי שהיא תאמר נחת רוח עשיתי לבעלי ולזה הודיתי אם לא שיהיה בעלה כבר מכר לראובן דרך משל ולא רצתה להודות אליו ואחר כך מכר זה השדה לשמעון והודת אליו שאנחנו נאמר לה זה היה ברצון ממך ולמה הודית לשמעון יותר מראובן ובאור פשרה על אמתת המלה מצוע ענין ר"ל הסכמה והם יקראו המים אשר אינם קרים ולא חמים פושרים ואמרו וכן בעל חוב ביאור זה ואמ' וכן בעל חוב ושני לקוחות כאשר ירצו גם כן שתטריף בחובו והוא כבר הודה לאחד משני הלקוחות ולא הודה לשני:

2 אמר המאירי מי שהיה נשוי שתי נשים ר"ל זו אחר זו ומכר שדהו המשועבד לשתיהן ולא היה באותה שדה אלא שיעור כתבה אחת וכתבה הראשונה ללוקח דין ודברים אין לי עמך על אותו שדה על צד המועיל על הדרכים שיתבאר בגמרא ואירע שמת הוא ואין לנשים לגבות כתובתן השניה מוציאה מיד הלוקח שהרי לא כתבה לו כלום והראשונה מוציאה מיד השניה שהרי היא קודמת לה ולא פטרה את הלוקח על מנת לגבות היא והלוקח גובהו מיד הראשונה ר"ל שאחר שגבתהו חוזר לו הואיל ופטרתהו במקחו וחוזרין חלילה עד שיעשו הלוקח והשניה פשרא ביניהן ושמא תאמר לענין סוגיא היאך לא למדו מזו בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה הואיל והראשונה מוציאה מיד השניה אלא שמכל מקום זו אפשר בלא גובינא אלא שהקרקע ביד הלוקח ובאים שלשתן לבית דין והשניה באה לטרוף והראשונה טוענת כל שיצא מיד הלוקח אני טורפת ולוקח טוען אחר שראוי לבא ליד ראשונה אני מעכבו ובית דין מעכבין אותו לכלם לא מר נחית לה ולא מר נחית לה עד שיתפשרו ביניהם וכן בעל חוב מפרש בגמרא בעל חוב ושני לקוחות כגון שהלוה אחד לחברו מנה והוו ליה ללוה תרי קטיני דארעא כל חדא וחדא בת חמשין ומכרן לשנים לזה בחמשים ולזה בחמשים וכתב כעל חוב ללוקח שני דין ודברים אין לי עמך שנמצא טורף בעל חוב זה את הלוקח הראשון ואין יכול לטעון הנחתי לך מקום שהרי שתיהן צריכות לשיעור חובו ולוקח ראשון טורף מלוקח שני ובעל חוב חוזר וטורפה מלוקח ראשון ולוקח שני חוזר וטורפה מבעל חוב וכן הדין והענין באשה בעלת חוב ושני לקוחות על הדרך הנזכר ומשנה שאינה צריכה היא שאין ספק שהאיש והאשה שוין הם בדין חובותיהם וכן אתה יכול לפרשה שכל אחד כשיעור חובו אלא שנמצא שדה של ראשון שאינה שלו ויש מפרשים בדרכים אחרים והכל עולה לענין אחד:

3 זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

4 זה שביארנו במשנה שכתבה לו ללוקח דין ודברים אין לי עמך צריך אתה לידע היאך זה והלא אמרו האומר לחברו דין ודברים אין לי על שדה זו וידי מסלקות הימנה לא אמר כלום אלא אם כן קנו מידו ואם תאמר אף בזו בקנו מידו הרי יש בה ערער מצד אחר שהרי אשה אף בקנו מידה יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי ואינה צריכה מודעא וכמו שאמרו במסכת גיטין נ"ה ב' לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה אף בקנו מידה מקחו בטל ויכולה לטרוף לכשימות הבעל ובפירושין ישנים של גדולי הרבנים מצאתי מקחו בטל לגמרי לאלתר ואף גדולי המחברים כתבו בשתי הסברות כמו שהתבאר ומכל מקום לא פירשוה גדולי הרבנים לאלתר אלא באחת משלש שדות כמו שביארנו בשלישי של בתרא ובהרבה מקומות ומכל מקום זו שבכאן אפשר לפרשה באחד מן הצדדין שהופקע בהן דין נחת רוח כגון כתב לראשון שדה אחד ולא חתמה לו וכתב אח"כ שדה אחת לשני וחתמה לו ואבדה כתובתה אם מן הראשון שהרי הניחה מקום ואם מן השני שהרי חתמה לו ואם תאמר אם כן מה הוצרך הראשון שתכתוב לו דין ודברים וכו' והרי מניח מקום ואם שכתבתה שיעור שתי השדות למה אבדה מראשון אלא ודאי אין כתובתה אלא כשיעור אחד מהם ולוקח ראשון תובע בהודאתה שאם הנשאר נמצא שאינו שלו היא יכולה לטרוף או שמא לישתדוף שני ותחזור על הראשון וכן אפשר להעמיד משנתנו בצד אחר המועיל כגון שחתמה לו משנתגרשה ושאר דרכים שהזכרנו בששי של קמא הא בלוקח אחד ודאי מקחו בטל ומשנתנו בלוקח אחר ר"ל בשני לקוחות:

5 אין נפרעים מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין אפילו הם זיבורית ומכל מקום אם נשדפו בני חורין גובה מן המשועבדים הואיל ופקע מקום שהניח אלא שמכל מקום כל שפשע הוא בהפסדן כגון אשה שכתב לראשון ולא חתמה לו לשני וחתמה לו איהי דאפסידה אנפשה ואינה חוזרת על הראשון וכן בבעל חוב אם לוה מן האחד ומכר נכסיו לשנים וכתב בעל חוב ללוקח שני דין ודברים אין לי עליך על צד המועיל אינו חוזר על הראשון שהרי הניח לו מקום בכדי חובו אלא שהוא הפסיד על עצמו וכן כל כיוצא בזה: