1זה שביארנו באשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה שהבעל מוציא מיד הלקחות גדולי הפוסקים כתבו שאם המעות שנטלה מהם הם בעין אפילו היו ביד הבעל מחזירן ללוקח ואינו יכול לומר שמא הוציאתן או מציאה הוא שמצאה הא אם אין המעות בעין הפסידו דאינהו דאפסידו אנפשיהו שלא היה להם ליקח ממנה וכן כתבוה חשובי הגאונים ומקצת גאונים כתבו שהוא מחזיר דמים שלקחו בהן שלא נאמר איהו דאפסיד אנפשיה אלא לענין בטול מקח ומדמין אותה להכיר בה שאינה שלו ולקחה דמעות יש לו ואינה ראיה כלל דההיא שאני התם דמיניה קא שקיל זוזי ואין אומרין מעות מתנה אבל זו הא בעל לא שקיל מידי ומאי מהדר וקצת תלמידיהם של גדולי הפוסקים כתבו שאם מכרה בנכסי מלוג ואכל הלוקח את הפירות ושתק הבעל עד זמן מרבה או עד שמתה מוציא פירות שאכלו הלוקחים ואין שתיקתו מפקעת את דינו:2זה שביארנו גם כן שתקנת אושא לגופה ולאחר מיתה אבל בחייה אינו מוציא אלא פירות וגוף הקרקע יעמוד ביד לוקח עד לאחר מיתה פירשו גאוני ספרד הטעם משום תקנתא דלוקח שאם ימות הבעל קודם לה יהא הלוקח מוחזק בקרקע ונוח לו בכך וקצת מהם כתבו שאם אמר לוקח לא ניחא לי בהאי תקנתא אלא שקילנא זוזי ומהדרנא ארעא מהשתא אין שומעין לו שאין זה אלא כלוקח שלא באחריות ולא עוד אלא שהוא קל הימנו שבלוקח שלא באחריות אם לא החזיק בה יכול לחזור ובזו משהגיע השטר לידה אין יכול לחזור:3התבאר בתשיעי של בתרא קנ"א א' שהאשה שרצתה להנשא ויש לה נכסים הרבה שאינה רוצה להביאם לבעל ומתיראה שמא יהא בעלה זוכה בפירותיהם או אף בגופם לאחר מיתתה וכתבה כל נכסיה לאחד מבניה או לאחד מקרוביה ואחר כך נשאת ונתגרשה או נתאלמנה שהמתנה בטילה שלא נתכונה זו אלא להבריח את נכסיה מבעלה וכל שמת בעלה או גירשה והיה מקבל המתנה מסרב שלא להחזיר כופין וקורעין את שטרו הואיל ולא שיירה כלום לעצמה ואף בלא מת או שלא גירשה יכולה להוציאם אף בעודה תחת בעלה שאם תאמר שקנאם עד שתתאלמן או תתגרש היאך הקשו ואי לא קנהו לוקח ליקנינהו בעל והרי קנויים הם לו בעודה תחתיו אלא ודאי יכולה היא להוציאם וכן כתבוה בהדיא אחרוני הרבנים ואפילו לא גלתה דעתה בשעת כתיבה שעל דעת כן היא עושה כגון שתאמר הריני רוצה להנשא ואכתוב כל נכסי לפלוני קרובי שלא תהא יד בעלי שולטת בהם אלא אף בסתם כך אנו דנין וגדולי המפרשים מצריכים בה גלוי הדעת ואין הדברים נראין אלא שאף בסתם כן אלא שגאוני ספרד כתבו דדוקא כשלא כתב בשטר דבר שראוי ללמוד ממנו שתהא מתנה מוחלטת אבל שטרות שלנו שכתוב בה מתנת עלמין מתנה חלוטה דלא למיהדר ודאי מתנה גמורה היא ואינה חוזרת אלא בגלוי הדעת ודבר זה דוקא בכתיבת כל הנכסים אבל אם כתבה מקצת נכסיה אינן בדין זה והמתנה קיימת עד שתכתוב לו מהיום לכשארצה או על מנת שאם תנשא ותתאלמן או תתגרש יהו חוזרים לה ולא נאמר דין מברחת אלא בכלם ואע"פ שכל שנתאלמנה או נתגרשה לא זכה המקבל הבעל מיהא אינו זוכה בהם שנעשו כנכסים שאין ידועים לבעל ואינו אוכל פירות ולא יורשם אם מתה ואפילו כתבה למקבל מהיום לכשארצה שאינו קונה כלום עד שתרצה ומכל מקום נסתלק מהם זכות הבעל בין לפירות בין לירשה שאף זה כנכסים שאין ידועים לבעל הם ומכל מקום אם מתה היא הואיל וכתבה לכשארצה אף המקבל לא קנה אלא יורשיה זוכין בהם הא בכתיבת כלם ובמתנה סתם אם מתה זכה המקבל מתנה במתנתו וכן כתבוה גדולי המחברים ויש חולקים בזך ואין דבריהם נראין וכבר כתבנו בדין זה קצת תנאים בתשיעי של בתרא:4אחרוני הרבנים כתבו שהמבריח נכסיו מפני שרוצה ללוות או לישא אשה קנה לוקח שאם לא כן הרי בעל חוב גובה מהן ומה הועיל אלא ודאי לקנין גמור נתכוון ותהא במאמינו לפי אמונת המקבל לא אמרו דין מברחת אלא באשה שאין לבעל בנכסים שאין ידועים כלום ומתוך כך היא מתכוונת להבריח ולעשותם כנכסים שאין ידועים:
