1אשה שנחלקה עם בעלה בהנקת בנה והיא אומרת שהיא רוצה להניקו מצד צער החלב או להנאת הולד והוא אומר שלא להניק מפני שחושש לניוולה ורוצה לשכור לה מיניקת לה שומעין צערא דידה הוא אם צער החלב אם צער לפרוש מבנה הוא אומר שתניק והיא אומרת שלא להניק כל שיש ספק לעשות שומעין לה ולא סוף דבר בשראוי לה כן מצד עצמה או מצד נדוניא שהביאה כגון שהביאה נכסים ראויים לשתי שפחות על הדרך שביארנו במשנה שאע"פ שמצד משפחתו שלו או עשרו אינה ראויה שהרי אינה יורדת עמו אלא אפילו לא היתה ראויה כן מצד עצמה או מצד הנדוניא שהביאה הואיל וראויה מצדו הן מצד מעלתו הן מצד עשרו לה שומעין שאף היא עולה עמו וגדולי המחברים כתבו שאם הוא טוען שאין ראוי לכך והיא טוענת שכן עליה להביא ראיה ואין כאן מקום לשבועה ואיני יודע למה הפקיעו דין שבועת היסת מכאן ולפי דרכך למדת שמה שאמרו במשנתנו מניקה את בנה כשראוי כן מצד שניהם:2כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה נדה עושה לבעלה חוץ ממזיגת הכוס והצעת המטה והרחצת פניו ידיו ורגליו וכבר ביארנו ענינים אלו בפרק ראשון:3כל האוכל בפני בני אדם ראוי לו שיהא נותן לפניהם ממה שהוא אוכל שמא הם מתאוים במה שהוא אוכל ובאים לידי איזה חולי על שאין אוכלין ממנו וכל שכן בדברים שמביאים תאוה כגון דברים המריחים או שיש להם קיוהא וכל שכן בפני השמש המביא אותם המאכלים לפניו ואין ראוי להשהות בפני השמש בשר שמן כל השנה ויין ישן בתקופת תמוז וכן כל כיוצא בדברים אלו:
