1לענין בתולה שנתאלמנה מן האירוסין שכתבתה מאתים אלמנה מן הנשואין שאין כתבתה אלא מנה אע"פ שהיא בתולה כמו שביארנו בפרק ראשון אין קרויין נשואין לענין זה אלא אם כן נכנסה לחפה אבל מסירה לבעל או לשלוחיו אין עושין נשואין לענין זה וכתבתה מאחר מאתים כדין בתולה מן האירוסין וכן עדין היא ארוסה לענין מציאתה ולענין טומאה ר"ל שלא ליטמא לה ויש חולקין לומר שכתבתה מאחר מנה שלא נאמר תיובתא דכלהו אלא בדברים שבינה לבין הבעל אבל כל לגבי אחר לא ואין נראה כן:2כל שנכנסה לחפה והוא שנתיחד עמה לשם נשואין אפילו עדין האב או שלוחיו עמו אפילו היה חצר שלה או של אביה הרי היא נשואה וכל שנתיחד שלא לשם נשואין אלא דרך לינה כגון שנכנסו ללון בפונדק הואיל והאב או שלוחיו עמה עדין אין זו כניסה לחפה אפילו היה חצר שלו ואם נכנסה סתם ולא נודע אם ללון אם לנשואין כל שבחצר שלה סתמו ללון וכל שבחצר שלו סתמו לנשואין וחצר של אחרים כחצר שלה לענין זה וכל שכן הוא שאין אדם נוהג לישא אשה בשל אחרים וחצר של שניהם כחצר שלו וכל שכן הוא שהרי דעתו מתישבת בה יותר:3כבר ביארנו בנערה המאורסה שזינתה שלא נאמר בה דין סקילה אלא בארבעה תנאים שתהא נערה ומאורשה ובתולה ושתהא בבית אביה אבל אם היתה בוגרת או בעולה כדרכה או שנכנסה לחפה אע"פ שלא נבעלה אפילו מסרה האב לשלוחי הבעל ואע"פ שלא נכנסה לחפה הרי זו בחנק כשאר אשת איש לזנות בית אביה כתוב ר"ל רשותו וכל שיצאה מרשותו אין כאן בית אביה ואפילו לא הביאוה שלוחים לבית הבעל אלא שהחזירוה לבית אביה הואיל ומכל מקום יצאה מרשות אביה יצאה:
