1כשם שאין אדם מת ומשלם ולא לוקה ומשלם כך אם היה עליו עונש מיתת בית דין ומלקות מת ואינו לוקה כלל גדול אמרו רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו שתי רשעיות וכן בדין גולה לעיר מקלט אם קרע שיראין בהריגתו פטור שאינו גולה ומשלם אלא שבזו אין אנו צריכין בה לטעם זה שהרי בכלל חייבי מיתות שוגגין ודבר אחר הוא:2מצות לא תעשה שלא ליקח כופר לנפש רוצח אפילו נתן כל ממון שבעולם הן להצילו ממיתה אם הרג במזיד הן להצילו מגלות אם הרג בשוגג שנאמר ולא תקחו כופר לנוס אל עיר מקלטו:3כבר ידעת בהרוג הנמצא שהעיר הקרובה מביאה עגלה ועורפין אותה על הדרך שיתבאר במקומו וכל שנמצא ההורג אע"פ שנתערפה העגלה הרי זה יהרג שנאמר ואתה תבער הדם הנקי מקרבך:4כבר ביארנו במסכת סנהדרין תכונת ארבע מיתות שנמסרו לבית דין היאך הם ומצות הנהרגין הוא שהיו מתיזין את ראשיהם מן הצואר בסיף ומצד הסימנין כדי שימות מהר ותהא מיתתו יפה ודין עגלה ערופה הוא שעורפין אותה בקפיץ מאחוריה ממול העורף:5הגוסס או היוצא ליהרג אין לו ערך ואם אמר אחד ערכו עלי לא אמר כלום אע"פ שהערך אינו לפי שומת שווי הגוף אלא שדמיו לפי שניו הקצובים ומעתה אין צריך לומר שאין לו דמים ר"ל שאם אמר אחד דמיו עלי לא אמר כלום שהרי זה דמיו נדונין בשומת שווי הגוף וזה אין לו שום שווי כלל:6זה שביארנו בחייבי מיתות שאין לוקחין מהן כופר להצילן לא סוף דבר בחיוב מיתה אלא שלא נתנה שגגתה לכפרה ר"ל שאין בה כרת עד שיהא בשגגתה חטאת כגון מכה אביו וגונב נפש ורוצח שאין כרת כתוב בזדונם אף בלא התראה אלא אף הדברים שיש כפרה בשגגתן כן כגון חיוב מיתה שכתוב בה כרת כגון ע"ז ושבת ועריות שיש בשגגתן חטאת וכן אין חלוק במיתה בין הרגו בדרך ששגגתו מתכפרת בגלות כגון דרך ירידה להרגו בדרך ששגגתו אינה מתכפרת בגלות כגון דרך עליה על הדרך שהתבאר במקומו מכות ז' א' ומכל מקום חיוב מיתת שמים הבאה על ידי ממונו כגון שורו שהרג שנאמר בו וגם בעליו יומת ניתן להצילו בכופר שנאמר אם כופר יושת עליו:
