1זה שביארנו שעדים זוממין אין צריכין התראה לא מפני שאי איפשר בה כלומר שאם נתרה בהן קודם המעשה שעה או שתים יאמרו שכחנו ואם שנתרה בהן בשעת המעשה פרשי ולא מסהדי אף באמת ואם לאחר שהעידו מה דהוה הוה שמכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד שהרי מכל מקום איפשר להתרותם תוך כדי דבור לעדותם שהרי איפשר להם לחזור או שנתרה בהם שעה או שתים קודם מעשה ובשעת מעשה רומזין להם עליה אם ברמיזות אם בלשון רכה שלא יקפידו אלא שזה הוא אין צריכין התראה מפני שמאחר שהם באים להרוג בלא התראה אף הם אין צריכין התראה שאלמלא כן אין כאן כאשר זמם:2המתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור מעתה המתכוין להרוג את חבירו ונגף את האשה ויצאו ילדיה ומתה אין כאן דין מיתה שהרי פטור הוא עליה ומתוך כך משלם דמי וולדות וזהו שנאמר ואם לא יהיה אסון ר"ל שלא יהא שם עונש מיתה או דין מיתה ענוש יענש אבל אם היה מתכוין לה אלא שלא היה מתכוין להרגה אלא להכותה ונגפה ויצאו ילדיה ומתה פטור מדמי ולדות ואינו משלם כלום ואפילו לא התרו בו שנמצא שאין כאן מיתה מכל מקום דין מיתה יש כאן ולא חלק הכתוב בין שוגג למזיד בדבר שיש בו דין מיתת בית דין ליפטר מן התשלומין התרוהו למיתה בהכאתו ולא התרוהו למלקות והכה בדבר שאין בו שוה פרוטה שאין כאן ממון אינו לוקה שהרי לא היתה כאן התראה למלקות ואע"פ שהותרה לגדולה ממנה אין אומרין שמותרה לדבר חמור יהא מותרה לדבר הקל שאין התראה אלא למה שהיא:3וממה שכתבנו למדת שסוגייא שבכאן לא כהלכה נאמרה והיא באה על דעת רבנן שאמרו במסכת סנהדרין ע"ט א' נתכוון להרוג את זה והרג את זה חייב ומפרשים ואם אסון יהיה ונתת נפש תחת נפש נפש ממש ואין הלכה כן:
