1כבר ביארנו במשנה שכל שיש לה עדי הינומא וכיוצא בה יש לה מאתים וביארנו הענין בין במקום שאין כותבין כתבה בין במקום שכותבין וטוענת שאבד ושמא תאמר במקום שכותבין כתבה מיהא ניחוש שמא אחר שתגבה בעדים אלו תוציא כתבתה בבית דין אחר ותחזור ותגבה ודאי זאת אומרת כותבין שובר כלומר אף במקום שיש שטר ר"ל שאין הלוה יכול לעכב את הפרעון לומר או יוציא שטרו או יפסיד אלא כל שזה טוען שאבד כופין אותו לפרוע על ידי כתיבת שובר וישמור את שוברו ואפילו טוענת שהטמינה כתבתה ואינה יודעת היכן שהיא מודה שהוא בעין:2לא היו עדי הינומא וכיוצא בה אלא שתפשה מאתים והיורש בא להוציא את המנה מתוך שטוען שאלמנה נשאת אין מוציאין מידה אלא אם כן מוציא עדים שאלמנה נשאת או שיצאה בסימני אלמנות כגון העברת חבית פתוחה לפניה וכיוצא בה כפי מנהג המקומות והוא שאמרו כאן זימנין דתפשה מאתן וכו' ומכל מקום דוקא בתפיסה מחיים אבל תפיסה שלאחר מיתה אינה כלום וכן שתפשה שלא בעדים שהיתה יכולה לטעון לא תפשתי וכשהוא מוציא עדים בסימני אלמנות הוה ליה מגו במקום עדים ואינו מועיל לה כלום אבל בשאינו מוציא עדים בכך הועילה לה תפישתה הא כל שתפישתה בעדים אין האחר נקרא מוציא בכך שאין כאן דין מסופק ליאמר עליו אי תפש וכו':
