1יבמה שלשה חדשים הראשונים ניזונת מנכסי הבעל שמא מעברת היא ואינה ראויה ליבם והרי היא כשאר אלמנות שהרי עכבתה מצד הבעל להבחין בין זרע ראשון לזרע שני ואם לסוף שלשה נמצאת מעברת ניזונת והולכת עד שתלד ואם ילדה בר קיימא ניזונת כל ימי אלמנותה כשאר האלמנות ואם לא נמצאת מעוברת או שהפילה אינה ניזונת לא משל יבם ולא משל בעל לא משל בעל הואיל וקשורה באחר ולא משל יבם הואיל ואינה אצלו אלא כעין ארוסה ואף מעשי ידיה שלה ולא של יבם ואם אין מספיקין לה תתבע יבמה לכנוס או לפטור ומכל מקום אם תבעתו בבית דין ועמד בדין וברח נזונת משל יבם ופוסקין לה בלא שבועה והוא הדין לחלה או לשאר אונסין ובמקומו יתבאר שאם נפלה לפני יבם קטן אין לה מזונות עד שיגדיל:2האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים וחזרה ואמרה מת בעלי שמתירין אותה לינשא ומגבין לה כתובה כמו שיתבאר במקומו רצתה ניזונת ואינה נוטלת כתובה רצתה נוטלת כתובה אמרה גרשני בעלי הואיל ושלא בפניו אומרת כן אינה נאמנת ליטול כתובה אלא ניזונת והולכת עד כדי כתבתה הא ביתר מכתובתה לא ומכאן למדו גדולי הפוסקים במה שאמרו בתלמוד המערב אדם שגירש את אשתו ולא נתן לה כתובה חייב במזונותיה עד שיפרענה פרוטה אחרונה שאין הלכה כן ומכל מקום גדולי הדורות כתבו שזו שבכאן אינה בפשיעת הבעל הא כל שגירש ברצונו חייב במזונותיה שלא היה לו לגרש עד שימצא עצמו מזומן לפרוע כתובתה וספק גירושיו מיהא בעלה חייב במזונותיה כמו שביארנו בראשון של מציעא ודוקא בעל עצמו אבל אם מת אינה ניזונת שאין מוציאין מיד היורש בספק ואף גדולי המפרשים כתבו שמזו יש ללמדה כשיטת גדולי הפוסקים שמאחר שהוצרכו לומר במגורשת ואינה מגורשת שבעלה חייב במזונותיה ודאי בגרושה ודאית אינו חייב אע"פ שלא נתן לה כתובה:3הורו מקצת גאונים שאין פוסקין מזונות לאשה שהלך בעלה וכו' או שמת אלא כשיצא שטר כתובה מתחת ידה שאם לא כן שמא מחלה כתובתה או נטלתה ויש חולקין אלא שגדולי המחברים מכריעין שבהלך פוסקין הואיל ומזונותיה מן התורה אבל במת לא:4זו שאמרה גרשני וכו' שנתברר בו שמת נוטלת כתובתה בבת אחת ואינה ניזונת ואם לא רצתה ליטול ניזונת עד כדי כתובתה ולא יותר שהרי הפסידה עצמה הואיל ואמרה גרשני:5הממאנת אין לה מזונות ואי אתה יכול לומר ביושבת תחת בעלה שהרי בעלה חייב במזונותיה אלא כגון שהלך בעלה למדינת הים ולותה ואכלה ועמדה ומיאנה כמו שביארנו בפרק אלמנה הא לא מיאנה משלם ולמדת שזו שאמרו במשנה בעמד אחד ופרנס את אשתו שאיבד את מעותיו דוקא פרנס אבל לותה ואכלה מוציאין ממנו כמו שביארנו במשנה וכן אתה למד דבר זה ממה שאמרו ביבמות פרק יש מותרות פ"ה א' בעא ר' יוחנן מר' אלעזר אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט יש להם מזונות או לא ושאלו בה היכי דמי אלימא ביושבת תחתיו השתא בעמוד והוצא קאי מזוני אית לה לא צריכא כגון שהלך בעלה למדינת הים ולותה ואכלה מאי מזוני תנאי כתובה נינהו ומדאית לה כתובה אית לה מזוני וכו' והעלו שיש לה מזונות כמו שביארנו בפרק אלמנה ולמדת מכל מקום שכל שלותה ואכלה הבעל חייב לפרוע:6כבר ביארנו במסכתא זו שמאחר שהמזונות עיקר ומעשי ידיה משום איבה יכולה אשה שתאמר לבעלה איני ניזונת ואיני עושה ואין הבעל יכול לומר לה צאי מעשי ידיך למזונותיך אלא אם כן מספקת בכך וכבר ביארנוה במקומה במסכתא זו:7וכן מה שנתגלגל כאן במאני דקוניא הן לענין פסח הן לענין יין נסך כבר ביארנוה בשני של פסחים ל' ב' ובשני של ע"ז ל"ג ב':
