ביאור שטיינזלץ על נזיר ס״ו ב

מפרשים:
1 חטוף כוס של ברכה לברכת המזון ובריך וברך קיים אתה את המצווה. וכן אמר ליה לו רב הונא לרבא בריה בנו: חטוף ובריך וברך וזכה אתה במצווה זו.
2 ושואלים: למימרא האם לומר מכאן שהמברך עדיף יתר על המשתתפים בברכה? והתניא והרי שנינו בברייתא, ר' יוסי אומר: גדול העונה "אמן" על ברכות חבירו יותר מן המברך. ואמר לו ר' נהוראי בלשון שבועה: השמים! כך הוא, שאישר שכך הוא. ואף הביא ראיה לדבר: תדע שהרי גוליירים חילות עזר הם מתגרין במלחמה תחילה, ואחר כך באים גבורים ונוצחין. ואם כן העונה "אמן" הוא המסיים את הדבר, ובו המצווה העיקרית!
3 ומשיבים: תנאי מחלוקת תנאים היא בזה, דתניא שכן שנינו בברייתא: אחד המברך ואחד העונה "אמן" במשמע של הכתוב של הברכה, אלא שממהרין למברך תחילה לתת לו שכר טוב.
4 אמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר: "וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך" ישעיה נד, יג ואנו דורשים כאן לא "בניך" אלא "בוניך", כלומר תלמידי חכמים הנקראים בוני ישראל.