1הא ברשותיה דאבוה קאים הרי ברשותו של אביו עומד הוא עדיין לענין קבלת נזירות, שהרי לא הביא עוד שתי שערות! אלא יש לפרש דאמר שאומר כך: אהא בשביל אבא, אהא בשביל עצמי. שלא תלה זאת בספק אם הוא גדול לענין נדרים אם לאו, אלא האם יצא מרשות אביו לענין נזירות, כלומר, שהביא כבר שתי שערות, אם לאו.2ומעתה לשיטת רבי, אי אייתי אם הביא שתי שערות מעיקרא מתחילה לפני שהזירו אביו — הריהו קאים עומד בנזירות דיליה שלו עצמו ואם לבסוף, לאחר הנזירות, הביא שתי שערות — הריהו קאים עומד בנזירות דאבוה של אביו שהדירו. ואולם אי אייתי במצעי מאי אם הביא שתי שערות באמצע הנזירות מה יועיל הדבר?3הניחא זה נוח שאלה זו אינה קשה לשיטת ר' יוסי בר' יהודה דאמר שאומר: עד שיגיע לעונת נדרים, שיש להניח שאף אם הגיע לעונת נדרים באמצע הנזירות שהדירו אביו, לא בטלה אותה נזירות. ואם כן ישלים נזירות זו ויביא קרבנותיו.4אלא לרבי דאמר שאומר: עד שיביא שתי שערות מאי איכא למימר מה יש לומר והרי אם הביא שתי שערות בתוך כדי נזירות אביו — שוב אין נזירות זו חלה עליו, ומה יהא דינו? אמרי אומרים: לדעת רבי ליכא תקנתא אין תקנה לילד זה עד דיתיב דיליה ויתיב דאבוהי שישב את זמן הנזירות שלו וישב גם בעבור נזירות שהזירו אביו, כלומר, שישים יום.5א משנה האיש מגלח על קרבנות שנועדו במקורם לנזירות אביו ואין האשה מגלחת על נזירות אביה. כיצד באיזה אופן אמור דין זה? מי שהיה אביו נזיר והפריש מעות סתומים על נזירותו שלא פירש אלו מעות הוא מפריש לצורך כל קרבן מקרבנות נזירותו, ומת לפני שקנה את הקרבנות. ואמר הבן לאחר מות אביו "הריני נזיר על מנת שאגלח על מעות שהפריש אבא".6אמר ר' יוסי: במקרה כזה הרי מעות אלו יפלו לנדבה ואין הבן מגלח עליהם, כי אין זה שייך להלכה שאמרו שהבן מגלח על נזירות אביו. איזהו שמגלח על נזירות אביו — מי שהיה הוא ואביו נזירים באותה עת, עוד בחיי אביו, והפריש אביו מעות סתומים לנזירותו, ומת — זה הוא שמגלח על נזירות אביו.7ב גמרא ושואלים: מאי טעמא מה טעם ההבדל בין איש לאשה בזה? אמר ר' יוחנן: הלכה למשה מסיני היא בנזיר. ותוהים: פשיטא פשוט מובן מאליו, שכך הוא. וכי מאי למימרא מה באה לומר שבן יורש את אביו, בת לא, ולכן דווקא הבן מגלח על נזירות אביו שכן הוא יורשו, ולא הבת שאינה יורשתו? והרי דבר זה מפורש בכתוב שכאשר יש בן אין הבת יורשת את אביה ראה במדבר כז, ח!8ומשיבים: לא צריכא נצרכה ההלכה אלא במקום דלית ליה שאין לו אלא בת ואז היא היורשת ראה במדבר כז, ח, מהו דתימא שתאמר שיורשין גמירין לה למדו אותה שהמסורת היתה שהיורשים מגלחים מנכסי המוריש, וכל מי שיורש אביו הריהו גם מגלח על נזירותו, ואף בת בכלל,9קא משמע לן השמיעה לנו המשנה שהלכה היא ואינה תלויה בדיני ירושה, אלא כך קיבלו — שהבן בלבד מגלח על נזירות אביו, ולא הבת.10א איבעיא להו נשאלה להם ללומדים: האם פליגי רבנן עליה חולקים חכמים עליו על ר' יוסי או לא פליגי חולקים? ואם תימצי תמצא, תרצה לומר שהם פליגי חולקים, אם כן האם חולקים הם ארישא על תחילתה או אסיפא על סופה של ההלכה שאמר? ומביאים פתרון, תא שמע בוא ושמע מן הברייתא: כיצד אמרו אופן שבו האיש מגלח על נזירות אביו?11— מי שהיה אביו נזיר והפריש אביו מעות לנזירותו, ומת, ואמר הבן "הריני נזיר על מנת שאגלח על מעות אבא" — זהו שמגלח על מעות אביו. אבל מי שהיה הוא ואביו נזירים והפריש אביו מעות לנזירותו ומת — הרי אלו יפלו לנדבה, אלו דברי ר' יוסי.12ר' אליעזר ור' מאיר ור' יהודה אמרו: זה הוא שמגלח על מעות אביו. ומן ההדגשה "זה הוא" משמע שהם חולקים על ר' יוסי לגמרי, ובמקרה שאמר ר' יוסי שמגלח על נזירות אביו סבורים הם שאינו מגלח, ולהיפך, במקרה שסבור ר' יוסי שאינו מגלח סבורים הם שמגלח.13ב בעי שאל רבה: יש לו שני בנים נזירים מהו? וצדדי השאלה: האם נאמר הילכתא גמירין לה הלכה אנו למודים אותה שהבן מגלח על נזירות אביו, ולכן כל מי דקדים שקודם מבין שני הבנים, וגלח מגלח על נזירות אביו — גלח מגלח וזוכה בכל הכסף, או דילמא שמא מדין ירושה גמירין לה למודים אנו אותה ולכן פלגא הוי חצי הוא, שכל אחד מהם מקבל?14בדומה לזה בעי שאל גם רבא: אם היו שני הבנים הנזירים אחד בכור ואחד פשוט, מאי מה יהא הדין? האם הילכתא גמירין לה בהלכה למודים אותה שבן מגלח, מקבל דמי תגלחת על נזירות אביו, ואין זה מדיני ירושה, והילכך לא בעי גלוחי לפום מאי דשקיל ולכן אינו צריך לגלח, לפי מה שמקבל כל בן בירושתו, אלא כל אחד יקבל חצי, או כל הקודם יזכה. או דילמא שמא ירושה היא, וכי היכי דשקיל וכמו שהוא, הבכור, נוטל בנכסים בכלל פי שנים, הכי כך גם מגלח, מקבל בדמי התגלחת פי שנים?15ואם תימצי תמצא לומר: ירושה היא, ולפום ולפי מה דשקיל שנוטל בנכסים מגלח, ואולם בעניינים של חולין הוא דאית ליה שיש לו לבכור פי שנים, אבל בהקדש — לא. או דילמא שמא כיון דקני ליה שקונה אותו ממון לגלוח, שהרי בן מגלח על נזירות אביו, לא שנא אינו שונה?16ועוד יש לשאול: היה אביו נזיר עולם והוא נזיר סתם, או אביו נזיר סתם והוא נזיר עולם, מאי מה הדין לענין תגלחת הבן על נזירות אביו? האם לומר: כי גמירין הילכתא כאשר למדנו את ההלכה שבן מגלח על נזירות אביו, הרי זה כששניהם האב והבן נזירים בסתם נזירות, או דילמא שמא לא שנא אינו שונה, והוא הדין אם כל אחד מהם נזיר מסוג אחר?17ואם תימצי תמצא לומר: הכא אידי ואידי כאן זה וזה יש בהם מכל מקום צד שווה, ששניהם נדרי נזירות טהרה, ולכן בן מגלח על נזירות אביו, בעי שאל רב אשי: אם היה אביו נזיר טמא והוא נזיר טהור או היה אביו נזיר טהור והוא נזיר טמא, מאי מה יהא הדין? האם מגלח במעות אביו, או לא? לכל השאלות הללו לא נמצאה תשובה, ולכן תיקו תעמוד השאלה במקומה.19א משנה בית שמאי אומרים: הקדש שהקדיש אדם מתוך טעות, מכל מקום הקדש הוא,
