ביאור שטיינזלץ על נזיר נ״ב

1 אמר רב יהודה מדיסקרתא: תא שמע בוא ושמע ממדרש הלכה זה: נאמר בטומאת שרצים "כל הנוגע בהם במותם יטמא" ויקרא יא, לא, יכול שתהא הלכה זו דווקא בכולן, כלומר, בשרצים שלמים — תלמוד לומר: "וכל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא" ויקרא יא, לב משמע שכל חלק מהם מטמא. אי אם אתה מדייק "מהם", יכול אף מקצתן — תלמוד לומר: "בהם", שמשמעו: בהם כולם.

2 הא הרי כיצד ניישב את שני המקראות הלו? עד שיגע אף במקצתן שהוא שיש בו שיעור ככולן. ושיערו חכמים שיעור זה בכעדשה, ומדוע? שכן החומט שנמנה בין השרצים הטמאים תחלת ברייתו בכעדשה. עד כאן מדרש ההלכה. ולענייננו שמע מינה שיעורא גמירי לה למד מכאן ששיעור אנו למדים, בלי קשר למהותה של הברייה. ואם כן, נמלה שחסרה — אינה מטמאה עוד.

3 אמר רב שמעיה ודחה: כי בעינן שיעורא דבדלא הויא כעדשה כאשר אנו צריכים שיעור שכאשר אינו כעדשה הוא לא מטמא, הרי זה במקרה שלא נפלה בה נשמה בבריה זו, קודם שתגיע לשיעור זה של עדשה. אבל נפלה בה נשמה — לא, שבוודאי נחשב כדבר מטמא כשיש בריה כשיכולה לחיות אף שהיא חסירה. ואם כן עדיין תיבעי תצטרך לך, כלומר, לא נפתרה השאלה לגבי נמלה שחסרה.

4 א שנינו במשנה שנזיר מגלח על "השדרה והגולגולת". איבעיא להו נשאלה להם ללומדים: שדרה וגולגולת תנן שנינו במשנה, שוא"ו החיבור באה לומר שמדובר בשתיהן יחד, או דלמא שמא הכוונה: או שדרה או גולגולת, שוא"ו זו באה לחלק, במשמעות "או"? אמר רבא: תא שמע בוא ושמע פתרון לשאלה זו ממה ששנינו בברייתא: שדרה שגירד והוריד רוב עילעין צלעות שבה ועמוד השדרה נשאר קיים — טהורה. ואם היתה בקבר, אפילו היא משוברת או מפורקת — טמאה, מפני הקבר שמצרף את כל העצמות.

5 ונדייק: טעמא הטעם, דווקא משום שגירד, הא הרי אם לא גירד — טמא בעצמו אף ללא גולגולת, שמע מינה למד מכאן: או שדרה או גולגולת קתני שנה. ודוחים: הא זה לא קתני שנה במפורש, שלא נאמר שאם לא גירד הריהי מטמאה לבדה, אלא הא קא משמע לן דבר זה השמיע לנו: דכי שכאשר גירד — טהורה, אידך הענין האחר לעצם טומאת השדרה לבדה, עדיין תיבעי תישאל לך.

6 ומציעים עוד: תא שמע בוא ושמע פתרון לדבר ממה ששנינו בברייתא אחרת, שר' יהודה אומר: ששה דברים היה ר' עקיבא מטמא וחכמים מטהרין, וחזר בו ר' עקיבא מדבריו. ומעשה שהביאו קופה תיבה מלאה עצמות לבית הכנסת של טרסיים נפחים, והניחוה באויר במקום שאינו מקורה, שלא תטמא, ונכנס תודוס הרופא וכל הרופאים עמו, ואמרו לאחר שבדקו: אין כאן שדרה ממת אחד.

7 ונדייק מכאן: טעמא דליכא שדרה דמחדא הטעם, דווקא משום שאין פה שדרה שמ אדם אחד אין כאן טומאה. ומכאן נלמד: האיכא הרי אם יש, או שדרה או גולגולת דמחדא שמ איש אחד — נזיר מגלח עליה, שמע מינה למד מכאן שאו שדרה או גולגולת תנן שנינו במשנה שנזיר מגלח עליהם. ודוחים: בלשון לא מיבעיא קאמר נצרכה אמר: לא מיבעיא נצרכה שדרה וגולגולת שממת אחד ליכא אין כאן, אלא אפילו או שדרה ממת אחד או גולגולת ממת אחד, ששניהם יחד מטמאים, ליכא אין, שהיו שם שברי עצמות של שדרות וגולגולות ממתים רבים.

8 ומציעים עוד תא שמע ממניינא בוא ושמע ממניין הדברים בברייתא, ששנינו: ומה הן ששה דברים שר' עקיבא מטמא וחכמים מטהרין: על אבר מן המת שבא מצטרף משני מתים, ועל אבר מן החי שבא מצטרף משני בני אדם חיים, ועל חצי קב עצמות שבא משני מתים, ועל רביעית דם הבא משנים, ועל עצם כשעורה אפילו ממת אחד שנחלק לשנים, והשדרה והגולגולת משני מתים.

9 ואי סלקא דעתך ואם עולה על דעתך לומר כי או שדרה או גולגולת ושתי הלכות נפרדות הן, הרי הני אלה שבעה הויין הן ולא שישה! ודוחים: ממנין זה אין להוכיח, כי קתני כאשר שנה את המניין הזה, מנה אומנם שבעה דברים, אבל רק שישה מהם שייכים במלואם לכאן, ולכן אמר שישה. לתירוצים שנתנו לקושיה זו נתנו סימן: יחיד חולק עליו, שהוא, גילח — שנזיר מגלח עליו, ואחד — רביעית אחת ומסבירים באופן אחד: באמת מונה ר' עקיבא שדרה לחוד וגולגולת לחוד, אבל למנין שישה נמנה רק

10 כל היכא דפליגי עליה מקום שחולקים עליו רבים, לאפוקי להוציא, למעט עצם כשעורה, שיחיד הוא דפליג עליה שחולק עליו. דתניא שכן שנינו בברייתא: עצם כשעורה שנחלק לשנים, ר' עקיבא מטמא ור' יוחנן בן נורי מטהר. משמע שרק יחיד הוא שחלק עליו, ולא כל החכמים.

11 ואיבעית אימא ואם תרצה אמור הסבר באופן אחר: כי קתני כאשר שנה שישה, הרי שנה בהם אבר מן המת, אבל אבר מן החי לא קתני שנה, ולא מנה אותו ביניהם.

12 ואיבעית אימא ואם תרצה אמור הסבר באופן זה: כי קתני כאשר שנה שישה, מנה כל היכא מקום שנזיר מגלח על אהילו, אם היה מאהיל עליהם, שמטמאים טומאת אוהל, לאפוקי להוציא עצם כשעורה שהיא לא מטמאה באוהל, שהרי אמרנו במשנה שבזה יש רק טומאת מגע ומשא.

13 ואיבעית אימא ואם תרצה אמור הסבר אחר: כי קתני כאשר שנה שישה, מנה כל היכא דהדר ביה מקום שחזר בו ר' עקיבא, לאפוקי להוציא רביעית דם שלא הדר ביה חזר בו וכפי שאמר ליה לו רבי לבר קפרא: לא תשנה רביעית דם בחזרה, בין הדברים שחזר בו ר' עקיבא, שהרי למודו של ר' עקיבא בידו, כלומר, כך היה רגיל ללמד תמיד.

14 ועוד, שכן המקרא מסייעו, שנאמר: "ועל כל נפשת מת לא יבא" ויקרא כא, יא ושינוי הלשון "נפשות", ברבים, מסייע לדברי ר' עקיבא. וכיוצא בזה, ר' שמעון אומר: עד ימיו כל ימי חייו היה ר' עקיבא מטמא ברביעית דם משני מתים, אם משמת חזר בו — איני יודע. תנא שנה החכם: הושחרו שיניו של ר' שמעון מפני תעניותיו שהירבה להתענות על שאמר דברים אלה בלשון מבודחת על ר' עקיבא.

15 ומציעים: תא שמע בוא ושמע פתרון לשאלה ביחס לשדרה וגולגולת ממה דתניא ששנינו בברייתא, בית שמאי אומרים: רובע עצמות שאמרו שמטמא באוהל — מן העצמים מכמה עצמות שונות או משנים או משלשה עצמות. ובית הלל אומרים: רובע עצמות מן הגויה דווקא, מרוב הבנין רוב גובהו של השלד, או מרוב המנין של רמ"ח עצמות שבו. אמר ר' יהושע: יכולני יכול אני לעשות דברי בית שמאי ודברי בית הלל כאחד. כלומר, יכול אני לומר שאין ביניהם מחלוקת, והם מסכימים לשיטה אחת. כיצד?

16 שבית שמאי אומרים: משנים או משלשה — כוונתו או משני שוקיים וירך אחד, או משני ירכיים ושוק אחד, הואיל ורוב גובהו של אדם נמצא בהם מגובה, והרי זה רוב בניין. ובית הלל אומרים: מן הגויה או מרוב בנין, או מרוב מנין — הואיל וישנן במפרקי ידים ורגלים שיש עצמות קטנות ורבות מאד. שמאי אומר: אפילו עצם מן השדרה או מן הגולגולת. ואם כן, מלשונו המפורשת של שמאי פתרנו שמדובר על שדרה או גולגולת.

17 ודוחים: מכאן אין להוכיח הלכה כללית, שכן שאני שונה שמאי שמחמיר בכלל, ושמא אין חכמים סבורים כן. ואומרים: ליפשוט מינה ונפתור ממנה מברייתא זו להיפך: טעמא הטעם, דווקא בית שמאי שמחמיר הוא שאומר שדרה או גולגולת, הא הרי לשיטת רבנן חכמים עד דאיכא שיש שדרה וגולגולת יחד! ואף ראיה זו דוחים: לא, עד כאן לא שמענו כי פליגי רבנן עליה חלוקים חכמים עליו על שמאי אלא בעצם אחד דאתי שבא מן השדרה ומן הגולגולת, אבל היכא דאיתיה בעיניה במקום שישנו בעינו והוא שלם, אפילו חדא מינהון אחת מהן מן השדרה או מן הגולגולת יש לומר שמטמא.

18 בעי שאל רמי בר חמא: רובע עצמות מן שדרה וגולגולת מאי מה דינם? האם נזיר מגלח עליהם? וצדדי הבעיה: כי קתני כאשר שנה במשנתנו שמגלח על חצי קב עצמות — היכא דאיכא מקום שהוא בא ומצטרף משאר אבריו, אבל מן שדרה וגולגולת דחמירי שהם חמורים שהרי הם מטמאים לעצמם — אפילו רובע עצמות גם כן מטמא. או דלמא לא שנא שמא אינו שונה?

19 אמר רבא: תא שמע בוא ושמע פתרון לבעיה זו, ממה ששנינו במשנתנו: השדרה והגולגולת. ואי סלקא דעתך ואם עולה על דעתך לומר רובע עצמות דאתי שבא מן שדרה וגולגולת חמיר חמור יותר ומטמא ברובע — ליתני שישנה בלשון שיש בה חידוש יותר: על רובע עצמות הבא מן השדרה ומן הגולגולת!