1מאי טעמא דתנא קמא מה הטעם של התנא הראשון שמטהר בכל ספק טומאה צפה? אמר ר' יצחק בר אבודימי, כתיב נאמר בפרשת איסור אכילת שרצים וטומאתם: "בכל השרץ השרץ" ויקרא יא, מג משמע שהוא מטמא בכל מקום שהוא שורץ, וכתיב ונאמר "וכל השרץ השורץ על הארץ" ויקרא יא, מב, משמע שמטמא דווקא כשהוא על הארץ. הא הרי כיצד ניישב את הסתירה בין דיוקי הכתובים? נאמר כי ודאי מגעו טמא, ספק מגעו כגון טומאה צפה טהור.2ושואלים: ור' שמעון מאי טעמיה מה טעמו? אמר עולא: כתיב נאמר "אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור" ויקרא יא, לו ומכאן משמע ששרץ במקום כזה אינו מטמא, וכתיב ונאמר בהמשך הפסוק "הנוגע בנבלתם יטמא עד הערב" ומכאן משמע שכן מטמא, הא כיצד ניישב את הסתירה בין דיוקי הכתובים? נאמר כי אם היתה הטומאה צפה במים שבכלים — טמא, ואם היתה צפה במים בקרקע עצמה כגון במעין ובור — טהור.3תנו רבנן שנו חכמים: כל הדברים המטמאים הניטלין ביד אדם והנגררין על ידו — אף שהם מיטלטלים באותה שעה, אין דינם כטומאה צפה, וספיקן טמא, מפני שהן כמונחין. והנזרקין אף בידי אדם — ספיקן טהור.4חוץ מן כזית מן המת שגם אם נזרק ספק מגעו טמא, והמאהיל על פני טומאה, שנזרק, וספק האהיל על המת, וכל דבר שמטמא מלמעלה כלמטה בשווה. ומה בא להוסיף בכך — לאיתויי להביא זב וזבה שגם הם מטמאים מלמעלה ומלמטה בלא מגע. שבמקרה של זריקה או ציפה — הרי אלו מטמאים מספק.5א ובהלכות אלו של טומאה צפה, בעי שאל רמי בר חמא: היה מת בכלי, וכלי צף על פני המים, ולא האהיל עליו, אבל ספק אם נגע בו, מהו הדין? בתר אחר הכלי אזלינן אנו הולכים והוא צף, או בתר מיתא אזלינן אחר המת אנו הולכים והוא הרי מונח על דבר מוצק?6אם תמצי תרצה לומר בתר אחר הכלי אזלינן אנו הולכים וטמא, יש מקום לשאול: היה מת מונח על גבי שרץ, ושרץ זה צף על גבי מים, מהו? האם נאמר: כיון דהאי שזו טומאת השרץ היא טומאת ערב כלומר, ליום אחד, והאי וזו טומאת המת היא טומאת שבעה ימים, הרי כמאן דמחתא כמי שמונחת הטומאה, טומאת המת, בכלי כמי שמונחת הטומאה דמיא נחשבת וטמא, או דילמא שמא טומאה סמיכתא סמיכה אחת היא שכיון ששניהם, המת והשרץ, מטמאים באדם — נחשבים כטומאה אחת צפה, והרי השרץ צף, וטהור.7ואם תמצי תרצה לומר כמאן דמחתא כמי שמונחת הטומאה בכלי דמיא נחשבת, משום שאין דרגות הטומאה שוות ומשום כך טמא ודאי. אם היה שרץ על גבי נבלה, ונבלה צפה מהו? האם נאמר: כיון דתרוייהו ששניהם טומאת ערב אינון הם — טומאה סמיכתא סמיכה היא ונחשבים כדבר אחד. או דילמא שמא כיון שדיניהם שונים, שהרי האי זו הנבילה מטמאה בכזית, והאי וזה השרץ מטמא כעדשה, כיון שאין דינם שווה הריהם נחשבים כשני דברים נפרדים, וכטומאה המונחת בכלי, וטמא?8ואף אם נאמר שטמא, יש לשאול: אם היה שרץ מונח על גבי שרץ מהו? הני אלה ודאי חד שיעורא נינהו שיעור אחד הם וייחשבו כדבר אחד שצף, וטהור, או דילמא שמא כיון דמפסקי מהדדי שהם מופסקים זה מזה ואינם דבר אחד ממש — לא.9ואם תמצי תרצה לומר: שרץ על גבי שרץ כיון דמפסקי מהדדי שהם מופסקים זה מזה כמאן דמנחא כמי שמונחת הטומאה בכלי היא דמי נחשבת, ולא כצפה, אם היה שרץ מונח על גבי נבלה שנימוחה שנמסה מהו? האם נאמר כיון שנימוחה הויא ליה נעשתה לה כמשקה, והרי זה כשרץ הצף על גבי משקה, או דלמא האי אוכלא שמא זה הנבילה מעיקרה אוכל הוא ולא משקה, ונחשב השרץ כמונח על גבי דבר מוצק.10ואם תמצי תרצה לומר דאוכלא שאוכל הוא, אם היה שרץ מונח על גבי שכבת זרע שהיא ודאי משקה, מהו? האם נוכל לדון על השרץ כעל טומאה צפה? ואם תמצי תרצה לומר כיון דמיתעקרא שנעקרת שכבת זרע מתוך גופו הויא נעשתה לה כי אוכלא כמו אוכל שמקורה בבשר האדם, ולא כמשקה, אם היה שרץ מונח על גבי מי חטאת מים שמעורב בהם אפר פרה אדומה והם משום כך סמיכים מאד ומי חטאת צפין על גבי המים, מהו? ומשיבים: בכל אלה לא ידעינן אין אנו יודעים מה התשובה, תיקו תעמוד השאלה במקומה.11א אמר רב המנונא: נזיר ועושה פסח שהיו טמאים בטומאת מת, והיזו עליהם מי חטאת, שהלכו בקבר התהום שאינו ידוע ביום השביעי שלהן, וכיון שלא ידעו שנטמאו — הנזיר גילח תגלחת טומאה וגמר את נזירות הטהרה שלו, ועושה הפסח הקריב את קרבנו, ואחר כך נודע להם — הרי אלו נחשבים כאילו היו טהורים. מאי טעמא מה טעם הדבר — משום שלא אלימא חזקה, תקיפה טומאת התהום למיסתר לסתור, לבטל את מה שעשו.12מתיב מקשה רבא על כך ממה ששנינו במשנתנו, שבמקרה של טומאת התהום ירד ליטהר מטומאת המת — טמא, שחזקת טמא טמא, שחזקת טהור טהור. ואף אלה כיון שעדיין לא נגמרה טהרתם, צריך לומר שהם עוד בחזקת טמאים, ותסתור אף טומאת התהום את מה שעשו!13אמר ליה לו רב המנונא: מודינא מודה אני לך בנזיר שירד לטבול, שטמא, לפי שמחוסר תגלחת. שכיון שעדיין לא גילח ראשו לתגלחת הטומאה אינו נחשב טהור גמור, ולכן יש ללכת בו אחר חזקה ראשונה של טומאה.14אמר ליה לו רבא: אף אנא מודינא אף אני מודה לך בעושה פסח שהוא טהור, דלא שאינו מחוסר ולא כלום, שאין צריך לעשות מעשה בגופו כדי לתקנו לקרבן, ולכן אפשר לומר שביום השביעי יש לו כבר חזקת טהרה. אמר ליה לו אביי: והא והרי הוא עדיין מחוסר הערב שמש, שכל עוד לא העריבה השמש ביום השביעי עדיין אינו טהור גמור! אמר ליה לו: שימשא ממילא ערבא השמש ממילא, מעצמה, היא מעריבה ואין לראות בכך חסרון מעשה.15ומעירים: ואף אביי הדר ביה חזר בו וקיבל את דברי רבא אלה. דתניא שכן שנינו בברייתא: התורה קבעה ארבעים יום לאחר הולדת זכר, ושמונים יום לאחר לידת נקבה כימים של "ימי טהרה" שאינה יכולה להביא קרבן לידה עד שתטבול וימלאו ימים אלה ראה ויקרא פרק יב.16ואמרו חכמים: יולדת שלא נטהרה עדיין לגמרי שחזרה והפילה ולד, אם היה זה ביום מלאת ימי טהרתה, ביום שמונים ואחד — תביא קרבן לידה מיוחד גם על הוולד שהפילה, לפי שנחשב הדבר כשתי לידות וחייבת קרבן על כל אחת מהן. אם הפילה בתוך מלאת בתוך שמונים יום ללידת נקבה — לא תביא קרבן נוסף, אלא תצא ידי חובה בקרבן אחד, וכאילו ילדה תאומים.17יכול לא תביא קרבן על לידה הפלה שלפני מלאת, אבל תביא על לידה שלאחר מלאת שאם הפילה שוב ולד לאחר ימי מלאת של לידה ראשונה, אך עדיין בימי מלאת של לידה הפלה שניה, תביא קרבן נוסף ותיפטר מחובת שתיהן —18תלמוד לומר: "ובמלאת ימי טהרה תביא "וכו' ויקרא יב, ו, להדגיש: רק אם הפילה ביום מלאת עצמו — תביא קרבן על הלידה הפלה הנוספת, אך אם הפילה תוך ימי מלאת — לא תביא.19אמר רב כהנא: לכאורה, הטעם מדוע אינה מביאה על לידה שבתוך מלאת הוא, כי שאני הכא דמחסרא קרבן שונה כאן שמחוסרת קרבן שהרי בתוך מלאת עדיין אינה רשאית להקריב קרבן, ומשום כך אינה מתחייבת בקרבן נוסף. ואולם יש לשאול: הלא התם נמי שם גם כן ביום מלאת, שאם הפילה בו מביאה קרבן נפרד על ההפלה הנוספת, הרי מחסרא מחוסרת הערב שמש!20אמר ליה לו אביי: שימשא השמש ממילא ערבא מעריבה ואין זה נקרא חסרון טהרה. הרי שקיבל את הסברו של רבא בענין זה.21ב משנה המוצא מת בתחילה. כלומר, מצא מת אחד במקום שלא היה ידוע כלל שנקבר שם, ואותו המת היה מושכב כדרכו כמנהג הנקברים היהודים — נוטלו ומוציאו משם ואת תפוסתו מה שנמצא מסביב לו. מפני שיש להניח שהיה שם מת זה בלבד ונקבר שם רק בדרך ארעי על מנת לפנותו, ואינו צריך לחשוש שהיה שם בית קברות שאסור לפנותו ואין לו לחשוש לטומאה אחרת, שמא נקבר עוד אדם סמוך למת זה.22מצא שנים שני מתים — נוטלן ואת תפוסתן. מצא שלשה מתים, אם יש בין זה לזה מארבע אמות ועד שמונה בצורה אחידה — הרי זו שכונת קברות, שיש לחשוש שהיה בית קברות עתיק.
