רש"י על נדרים פ״א

1 כביסת בגדיים אלימא ליה לר' יוסי - דאית ביה יותר מרחיצה:

2 דאמר שמואל האי ערבוביתא דרישא - עפרורית שמתכנס לאדם בראשו שאינו רוחץ:

3 מתיא ליה לידי עוירא - מסמא את עיניו:

4 ערבוביתא דמאני - שנושא בגדים שאינו רוחצן עד ששחורין הרבה:

5 לידי שעמומיתא - שגעון וזו שעמומיתא קשה מכולן:

6 ערבוביתא דגופא - זוהמא הבאה על בשרו של אדם מחמת זיעה שאינו רוחץ:

7 הזהרו בערבוביתא - בהנהו דפרשי':

8 ושלא תלמדו תורה אלא בחבורה - שאין אדם מתפלפל אלא מתוך לימוד חבירו:

9 והזהרו בבני עניים - שלא יהו קלים בעיניכם ללמדם תורה:

10 ומפני מה תלמידי חכמים אין מצויין בו' - שאין הדבר מצוי:

11 שלא יהו אומרים - בני אדם תורה ירישה היא להם ואין אנו נזקקין ללמוד תורה:

12 שלא יתגדרו - שלא יתגדלו שלא ינהגו שררה כשיראו שהן ואבותם ובניהם תלמידי חכמים יתגדרו כמו הניחו לו אבותיו להתגדר בו חולין דף ז.:

13 מפני שהן מתגברין - דודאי כל מי שהוא ת"ח ובנו ת"ח ודאי מתגבר:

14 דקרו לאינשי חמרי - שאין נוהגין להן כבוד ומבזין אותן מפני תורה שבהם:

15 נצתה כמדבר מבלי יושב - ישיבה של ת"ח:

16 נשאל לחכמים - דכתיב מי האיש החכם לנביאים ומלאכי השרת דכתיב ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה:

17 שאין מברכין - כשמשכימין לתלמוד תורה ותלמידי חכמים בני תלמידי חכמים מתוך שהן זהירין לעסוק בתורה ורגילין בה אינן זהירין לברך כשפותחין לא מקיימא ברכתא כדאמרינן בברכת התורה נהיה אנחנו וצאצאינו מלומדי תורה:

18 ורדימוס בר' יוסי - היינו ר' מנחם בר' יוסי דמיתקרי בנן של קדושים פסחים קד.:

19 טעמא לא ידענא - דאמר למילתיה שאיני יכול לעמוד על סוף דעתו:

20 אמר ליה דכתיב - גבי לוים ולכל חייתם:

21 אילימא חיה ממש - שמתפרנסת משם:

22 והלא חיה בכלל בהמה - כדכתיב זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה ויקרא י״א:ב׳ והואיל דכתיב לבהמתם למה לי חייתם:

23 אלא לאו כביסה - הוי חיותם ממש דכביסת בגדיהן היינו חיותם דאי לא מכבסי בגדיהן איכא צערא דחיותם היינו נמי ערבוביתא דאמר לעיל:

24 איבעיא להו לרבי יוסי - דאמר שלא ארחץ שלא אתקשט אינם נדרי עינוי נפש ומשום נדרי עינוי נפש אינו מיפר:

25 מהו שיפר משום דברים שבינו לבינה - שיהו מופרין לעצמו כדאמרן לעיל אבל אין בהן עינוי נפש מפר לעצמו משום דדברים שבינו לבינה היינו קישוט כל הגוף בין קישוט תכשיטין בין קישוט דהעברת שער באותו מקום דקישוט כל הגוף משמע:

26 לדידכו דיאמריתו - דרחיצה הוי עינוי נפש כו' אלא דברים שבינו לבינה דהא לא נדרה אלא מאותו מקום:

27 דיאמר שמואל האי ערבוביתא דרישא - עפרורית שמתכנס לאדם בראשו שאינו רוחץ:

28 מאי - כלומר אכתי מיבעי לן אי מפר אי לא:

29 שלא מצינו שועל שמת בעפר פיר - בעפר חפירתו דהואיל שהוא רגיל בה ומתגדל באותה עפר כך לא מצינו אדם שניזוק במקום שרגיל לדוש . בתוכו שאין השער מזיקו:

30 דברים שיש בהן עינוי נפש מפר בין בינו לבינה כו' - כלומר כשהוא מפר לה הוו מופרים לעולם בין כל זמן שהיא תחתיו ובין בינה לבין אחרים אפי' לאחר שתתגרש ותנשא לאחר:

31 שאין בהן עינוי נפש בינה לבין אחרים אינו מפר - כדמפרש בריש פירקין דלאחר שגרשה תלין עליה:

32 כיצד - איזהו נדרי עינוי נפש שיהיו מופרין לעולם אמרה קונם וכו':

33 שאיני עושה לפי אבא - אינו לא נדרי עינוי נפש ולא דברים שבינו לבינה לכך אינו מפר לה:

34 שלא אכחול ושלא אפקוס - דברים שבינו לבינה:

35 שלא אשמש מטתך - כדמפרש לקמן:

36 שלא אציע מטתך כו' אין צריד להפר - משום דרחמנא זכייה ליה בהני מלאכות:

37 רשב"ג אומר יפר משום שנאמר לא יחל דברו - דאורייתא דלאו כל כמינה לאפקועי שעבודו דבעל מינה והיינו כרב אדא בר אהבה דאמר דברים שבינו לבינה יפר:

38 דבר אחר לא יחל דברו מכאן אזהרה לחכם שלא יתיר נדריו לעצמו:

39 דברים המותרים ואחרים שנהגו בו איסור אי אתה רשאי לנהוג כו' מני רשב"ג היא - דאמר לעיל יפר לה הואיל ונהגה בו איסור והיא סבורה שתהא אסורה להציע לו מטתו ולמזוג כוס אינו רשאי לנהוג בהן היתר אא"כ מפר לה:

40 משום שנאמר לא יחל דברו - דאינו רשאי לבטל דבריה ולנהוג בהן היתר אא"כ מפר לה:

41 האומרת נטולה אני מן היהודים - מודרת אני מהם מתשמיש שלא יהנה שום יהודי ממנה: