רש"י על נדרים נ״ח

1 כגון טבל - שיש לו מתירין שמתקנו וניתר ומעשר והקדש יש לו מתירין על ידי פדייה וחדש עומר מתירו להכי אפילו באלף לא בטלי דהא אפשר להו בתקנתא:

2 נתנו בהם חכמים שיעור - דתרומה בטלה במאה וערלה במאתים:

3 השביעית אוסרת כל שהוא במינה - שאם נתערבה סאה של חטין של שביעית באלף של היתר אינה בטלה:

4 אמר להם אף אני לא אמרתי - שיהא שביעית אוסרת במינה כל שהוא:

5 אלא לביעור - שאם נטל בצל של ששית ונטעו בשביעית והוסיפה כל שהוא אותו כל שהוא מבטל את העיקר ומחייב כולו בביעור דמוצאי שביעית:

6 אבל לאכילה - שאם נתערבו פירות שביעית בפירות שמינית לאחר שנתחייבו בביעור ולא ביערן דהשתא קיימי באיסור אכילה אינה אוסרת אלא בנותן טעם ואם אין בה בנותן טעם מתבטל ומדקתני לא אמרתי אלא לביעור דגידולין מבטלין את העיקר התם נמי בבעיא של ישמעאל גידוליו מבטלין את העיקר:

7 הא נמי לחומרא - דהא דאמר לענין ביעור דגידולין מבטלין את העיקר היינו נמי לחומרא שכולן חייבין בביעור העיקר והתוספת אבל בעיא דישמעאל להיתר היא:

8 בצלים - של ששית שירדו עליהם גשמים בשביעית וצמחו מאיליהן בלא נטיעה:

9 אם היו עלין שלהן שחורין - שמחמת שצמחו יש להן כח עוד ליגדל אסורין דודאי גדלי ממי שביעית וגידוליו מבטלין את העיקר:

10 הוריקו - שהן כמו כמושין ירוקין והכסיפו פניהם מותרין שלא גדלו כלום בשביעית:

11 אם יכולין ליתלש - מן הקרקע בעלין שלהן שכל כך יש להן כח בעלין שלהן שכשאוחז בעליהן שומט עיקרו עמו מן הקרקע אסורין דחשיבי גידולי שביעית:

12 כנגדן למוצאי שביעית מותרין - שאם של שביעית וצמחו בשמינית ויש להן כח בעלין מותרין דגידולי היתר מבטלין העיקר של איסור והיינו להיתר כגון הך בעיא דישמעאל ומהא פשטה:

13 ודלמא - לעולם אין גידולי היתר מבטלין את האיסור והכא היכי דמי במדוכנין כלומר האי דקתני וכנגדן למוצאי שביעית מותרין כגון שהודכו שכתשן במדוכה דליתנהו לעיקרן בעינייהו אבל בבעיא דישמעאל דאיתיה לעיקר בעין איכא למימר דלא בטלי:

14 בחסיות - מפרש לקמן:

15 אוכל מהן עראי - כמו שאר טבל גמור:

16 ומעשרן ודאי' - ולא דמאי דודאי כותי לא הפריש מעשר מהן כלל:

17 רשב"א אומר כו' - טעמיה דנפשיה קאמר:

18 אם ישראל חשוד על השביעית - שחשוד שנוטע חסיות שביעית בשמינית ישראל המנכש עמו בשמינית מותר לו לאכול מהן משום דגידולי היתר שגדלו בשמינית מעלין את האיסור:

19 ודילמא - הא דרבי שמעון בן אלעזר דגידולי היתר מעלין את האיסור בדבר שזרעו כלה וקא פריך ומי מצית אמרת דבדבר שזרעו כלה מיירי והתניא ואלו הן חסיות הלוף לופינ"א מכלל דבדבר שאין זרעו כלה מיירי ואפ"ה מותר ושמע מינה גידולי היתר מעלין את האיסור ולעולם מהא פשטה: וקא פריך עלה דלמא מהא לא תפשוט דבמדוכנין קא מיירי ושמא כלו כשהן נידוכין דליתא לעיקר בעין שהוא מתכוין לכותשן כדי שיהו בטלין:

20 תריץ הא לא מצית אמרת דחשודי על השביעית קתני - וכיון דחשוד הוא לא משגח ליה להאכילן נידוכים ושלימים מאכילן ולעולם תפשוט מינה דגידולי היתר מעלין את האיסור:

21 ודילמא בתערובת - שמעורבין אותן חסיות בין שאר ירקות של היתר ואוכלן על ידי תערובת משום הכי שרי הואיל דליתיה לעיקר בעין אבל אי איתיה כגון בעיא דישמעאל אמרי' דאין גידולי היתר מעלין את האיסור:

22 לא סלקא דעתך המנכש קתני - באותו מין שמנכש עמו אוכל ולעולם פשטינא מהא דגידולי היתר מעלין את האיסור והואיל דאוקימנא דגדולי היתר מעלין את האיסור לימא תיהוי תיובתא דרבי יוחנן ורבי יונתן דאמרו אין מעלין:

23 הואיל ואיסורו על ידיי קרקע - דכתיב ושבתה הארץ ויקרא כה:

24 בטילתו נמי על ידי קרקע - כי רבו גידוליו על עיקרו אבל ערלה דמיירי בה רבי יוחנן שאין איסורו אלא בשנים וכלאי הכרם אינה אוסרת מחמת קרקע אלא מיני תערובת זרעונין אוסרין מש"ה אין בטילתן ע"י קרקע:

25 הרי מעשר וכו' ליטרא מעשר טבל - ליטרא של טבל שהורם ממנו תרומה ומעשר ראשון אבל גבי לוי הוי טבל דאכתי לא תרם ממנו מעשר מן המעשר דהיינו. תרומת מעשר וזרעה בקרקע כשאינה מעושרת:

26 והרי היא כעשרה ליטרין - עם התוספת והעיקר שרבו גידוליו כ"כ:

27 חייבת במעשר - כל עשר ליטרין:

28 ובשביעית - נמי ששביעית נוהגת בהן שהרי הוא כדגן מעושר בעלמא שזרעו חייב בכל:

29 ואותה ליטרא - שזרע בן לוי כשאינה מעושרת אע"פ שעישרה עכשיו צריך לעשרה פעם שניה תרומת מעשר שהניח הלוי אשתקד שלא הפריש ממנה שבדין הוא שלא ישתכר בכך שזרעה כשאינה מעושרת:

30 ומעשר עליה ממקום אחר - מפירות של אשתקד וזהו ממ"א ולא מפירות של שנה זו שאין מעשרין מן החדש על הישן לישנא. אחרינא ממ"א לא ידעינן מ"ר:

31 לפי חשבון - יעשר הליטרא שהניח אשתקד אלמא דאין בטילת' ע"י קרקע דאע"ג שנזרעה חייב בתרומת מעשר וק' לר' אמי דפשיטא ליה דגדולי היתר מעלין את האיסור דהא חזינן הכא דחייב להפריש מעשר שלאותה ליטרא לפי חשבון: