רש"י על נדרים ז׳

1 מעמך - כי דרוש ידרשנו ה' אלהיך מעמך:

2 לנפקותא בעלמא - כלומר והדין זוז אחר ליהוי לי להוצאה ודבורא הוא דלא אסקיה דלא גמר דיבורו דאמר עלי לנפקותא:

3 דכתיב בפיך - כאשר דברת בפיך יצא מפי צדקה ישעיהו מ״ה:כ״ג:

4 או דלמא שאני צדקה - להכי אית לה יד דלא חזיא אלא לעניים אבל הפקר דהא נמי אפי' לעשירים חזי מי אמרת דיש להן יד:

5 יש יד לבית הכסא - היכא דלא אמר בפירוש דלהוי בית הכסא מי הוי הזמנה ואסור להתפלל בו:

6 חדא מגו חדא קא מיבעיא ליה - מגו דקא מיבעיא ליה אי זימון מועיל בעי נמי אי אית ליה יד או לא:

7 מנודה אני לך - כלומר כמנודה שאסור לההנותו כך אהא אסור ליהנות ממך:

8 ר׳ עקיבא היה חוכך בזה להחמיר - כאדם שמתחכך אילך ואילך כך איהו לא בריר ליה שיהא ודאי אסור:

9 לענין מלקות - שאם עבר אינו לוקה כל כך ודאי לא היה מחמיר:

10 בנדינא ממך - דמשמע בפירוש אהא מנודה לך דהיינו ודאי לכולי עלמא אסור: שמתא אינו כל כך כנידוי:

11 קסבר במשמתנא פליגי - דהכא משמתנא קאמר וקאמר ליה רב חסדא לית דחש לה להא דר"ע דהוה אוסר במנודה אני לך דהיינו משמתנא:

12 נידהו בפניו - חכם שנידה את האדם בפניו אין יכול להתיר לו אלא בפניו:

13 הזכרת השם - שמוציא שם שמים לבטלה:

14 שנאמר כי מתו כל האנשים - ואמרינן היינו דתן ואבירם שנפלו בעניות:

15 כל מקום שנתנו חכמים עיניהם - לאדם שנידו או מת או נופל בעניות ואהכי צריך לנדותו כדי שיפול בעניות דהיינו כמיתה:

16 אין בין נידוי להפרה ולא כלום - דלא צריך להיות יום או יומים בנידוי דהא לאלתר שרא לה:

17 היכי דימי - דמנדה לעצמו:

18 ועייל לביתיה ושרי ליה - שלא נידהו בפניו: