רש"י על נדרים כ״א

1 שניהם רוצין בשלשה דינרין - כלומר זה הנשבע שאינו פוחת לו מן הסלע לא היה פיו ולבו שוין לכך שלא יפחות לו מן הסלע כלום אלא להכי נדר כן לזרז את חבירו שיתן לו ג' דינרין הוא רוצה לבא וזה שנשבע שלא ליתן לו יותר משקל לא היה פיו ולבו שוין שלא היה בדעתו שלא יתן יותר אלא לכך נדר שיתן לו בג' דינרין ולפיכך מותרין:

2 גמ' מאן תנא - התירו חכמים:

3 ר' יהודה היא דאמר אין אחד מהן נזיר - דלא סמכא דעתייהו ממש לשם נזירות אלא תלו נזירותן בזה שבא כנגדן ולא היה פיו ולבו שוין להכי אין אחד מהם נזיר ה"נ לא סמכא דעתייהו בשעת הנדר דכל חד וחד אדעתא דחבריה כדי לזרזו ולא הי' פיו ולבו שוים להכי דאי רבנן דפליגי עליה דר' יהודה דאמרי אע"ג דלא סמכא דעתייהו להיות נודר ממש בנזיר דתלה נזירות באחר הוי נזיר אותו שנתקיימו דבריו ה"נ אף על גב דלא סמכא דעתייהו אדבור פיהן שלא נתכוונו אלא לזרז אסורים דאמרינן כשנדרו ודאי סמכא דעתייהו דזה לא יפחות מסלע וזה לא יוסיף על שקל והרי פיהן ולבן שוים ואסור:

4 רבא אמר אפי' תימא רבנן - דפליגי עליה דר' יהודה:

5 מי קתני שניהן רצו - דאי קתני הכי הוה משמע שניהן רצו בתחלה בשלשה דינרין ואלא עכשיו בשעת הנדר אין רוצין אלא סמכא דעתייהו אדבור פיהן ופיהן ולבן שוים ונדר מעליא הוי:

6 רוצין תנן - דמשמע מעיקרא היו רוצין בג' דינרין ואכתי שניהן נמי רוצין ולא היה פיהן ולבן שוין הלכך אפילו רבנן מודו דמותרין וכדי לזרז זה את זה נתכוונו שניהן:

7 אמר לו טפי מסלע והלה אומר בציר משקל - היכא דאמר שאינו פוחת מסלע וזה אומר שאינו מוסיף על שקל כיון דדברי שניהם קרובין לשלשה דינרין אמרינן דנדרי זרוזין הוו אבל הכא כיון דאמר טפי מסלע דהיינו פרוטה והלה אומר קונם שאיני מוסיף לך על פרוטה פחות משקל דהשתא מרחקי מילתייהו משלשה דינרין כיון דדייקי הכי נדרא הוי ואסורים או לא דזירוזין הוה:

8 היה מסרב - שהיה מפצירו לאכול אצלו מעט:

9 קונם ביתך שאני נכנס - שנדר שלא יכנס לביתו:

10 וטיפת צונן שאני טועם - שלא לאכול אצלו כלום:

11 מותר ליכנס לביתו ולאכול קימעא ולשתות הימנו טיפת צונן - אבל לא אכילה מרובה:

12 שלא נתכוון זה - המסרב אלא לשום אכילה מרובה שיסעוד אצלו הרבה ולשון טיפת צונן לא נתכוון זה שהיא שתיה מועטת:

13 והא טיפת צונן קאמר - דמשמע שתיה מועטת ואכילה מועטת:

14 אלא משתעי איניש הכי - דכי אמר טיפת צונן יאכל עמו ודאי לאכילה מתכוון וכי נדר זה שאינו טועם עמו טיפת צונן ודאי לאכילה מרובה נתכוון ולהכי מותר לשתות טיפת צונן:

15 ה"נ משתעי איניש הכי - דכי נתכוון ליתן שלשה דינרין אומר שאינו מוסיף על פרוטה פחות משקל ולעולם נדרי זירוזין הוו ואפילו דאמר טפי מסלע ובציר משקל:

16 מי דמי גבי צונן צדיקים אומרים מעט ועושין הרבה - וזה שהיה מסרב בחבירו שיאכל אצלו קימעא וישתה טיפת צונן ודאי לאכילה ושתיה מרובה קאמר כי כן דרכן של צדיקים לומר מעט ולעשות הרבה וכי אמר ליה האי קונם טיפת צונן שאני טועם הכי נתכוון לומר אותה טיפה שאתה רוצה ליתן לי איני טועם דהיינו אכילה מרובה ולא נתכוון לטיפת צונן ממש הלכך . אסור באכילה ושתיה מרובה ומותר לשתות הימנו טיפת צונן אבל הכא דדילמא האי דאמר טפי מסלע דעתיה על פחות מסלע ליתן בשלשה דינרין והאי דאמר בציר דעתיה על יותר משקל ליתן ג' דינרין:

17 וזירוזין הוי - ומותר:

18 או דלמא דוקא קאמר ונדרא הוי - ואסור:

19 אלא כעין ד' נדרים הללו - והני הוא דשרו משום דלית בהו ממש אבל שאר נדרים אין אדם רשאי להתיר עד שיתחרט הנודר מעצמו:

20 קסבר אין פותחין בחרטה - שאין חכם רשאי לפתוח ולומד לו נדרת אדעתא דהכי כדאמרינן לקמן אלא הנודר הוא יתחרט תחלה ויפתח ויאמר לו לא לדעת כן נדרתי והוא פותח תחלה בחרטה:

21 אמר ליה לבך עלך - כלומר עומד אתה על דעת הראשונה שרצונך עדיין באותו נדר:

22 אמר ליה לא - כלומר מתחרט אכי אלמא קסבר פותחין בחרטה:

23 אם היו י' בני אדם כו' - שאם פתחו לך בחרטה כשרצית לנדור כלום נדרת:

24 אמר ליה לאו - קסבר אין פותחין בחרטה ולכך אמר ליה כה"ג דכיון דאמר אילו היו י' בני אדם כו' דמיעקר עקר לנדריה ולא הוי נדר כלל ולכך פותח בחרטה הוא אבל בעלמא אין פותחין בחרטה:

25 קסבר רבי ישמעאל ברבי יוסי אין פותחין בחרטה:

26 תהית - מצטער אתה:

27 כדו תהית - מצטער אתה שנדרת דהיינו בחרטה:

28 בעית נדור - קיבלת הנדר מרצונך:

29 אי לא מרגזין לי - אלמלא שהכעיסוני לא הייתי נודר:

30 דאמרן מגירתיך - שאומרות השכינות על בתך כמו ומגרת ביתה שמות ג: