רש"י על נדרים י׳

1 אפילו תימא רבי יהודה היא - מתני' דשני בין נדר לנדבה דלר' יהודה נמי שאני ליה וכי קאמר ר' יהודה טוב נודר ומשלם היינו דאמר בלשון נדבה אבל בנדר לא אמר:

2 מ"ש נדר דלא כו' דאתי בה לידי תקלה - כדלעיל:

3 לפי שאין הקב"ה מביא תקלה על ידייהן - שאין באין כלומר שהם מתייראים שלא יעשו שום חטא ורוצין להביא קרבן להתכפר עליהם לפי שאין הקב"ה מביא תקלה על ידיהם מה היו עושין כדי שיתחייבו קרבן שאין מביאין קרבן חטאת אלא על חטא ממש ענין אחר לפי שאין הקב"ה מביא תקלה על ידיהם שאין באין לידי שום תקלה ושום חטא שיתחייבו קרבן חטאת:

4 אלא הרוצה להתנדב מתנדב ומביא שלמים וכו' - אבל חטאת לא אתי בנדבה ובנזירות נמי לא היו מתנדבין שלא יקראו חוטאים ומתני' דקתני נדר בנזיר דמשמע דכשרים נודרין בנזירות לאו ר' שמעון היא:

5 כולן שיטה אחת - דבשיטה אחת משוו דעתייהו:

6 דנזיר חוטא הוי - משום דנדר:

7 והדין קרא בנזיר טמא כתיב - על שם שטימא את עצמו במת קאמר קרא אשר חטא על הנפש:

8 משום דשנה בחטא הוא - דעל שם ששנה עצמו בחטא שנזר עצמו ועוד שטימא נזירותו להכי כתיב ביה אשר חטא על הנפש והוא הדין נמי לשאר נזירין דאיקרו חוטאים וגלי רחמנא בהאי והוא הדין לכולהו ואהכי גילה בהאי משום דזה שונה בחטא שני פעמים ותולין הקלקלה במקולקל:

9 מתני' האומר קונם - שאמר קונם ככר זה עלי:

10 חרק - האומר ככר זה עליך חרק או שאמר נזיק נזיח פזיח הריני נזיק אם אוכל ככר זה או שאמר נזיח הוי כאילו נדר בנזיר:

11 שבותה - שלא אוכל ככר זה או שקוקה הרי אלו כינווים לשבועה והוי כאילו נשבע ממש:

12 נדיר במוהי - כמו מומתא לשון שבועה:

13 גמ' איתמר כינויין - דקתני במתני':

14 רבי יוחנן אמר לשון אומות הן - דהכי משתבעי אומות וכי נדרי אז משתבעי משתעו בהני לשונות וישראל נמי כי אמר בהאי לישנא מיתסר דהתורה אמרה כי ידור בכל לשון דנדר:

15 לשון שבדו להן חכמים - הני לשונות מצאו להם חכמים שיהו נודרין בהן:

16 תקינו חכמים כינויין דלא לימא קרבן - בשם כדאמרינן בעלמא עירובין ד' כא: קודם שבא שלמה היתה תורה דומה לכפיפה שאין לה אזנים עד שבא שלמה ותיקן לה אזנים דכתיב איזן וחיקר תיקן משלים הרבה שגזר על השניות כי היכי דלא לפגעו באיסורא דאורייתא הכי נמי תקינו רבנן כינויין לנדרים דהנודר בהני כינויין כאילו נודר בקרבן עצמו וכן בכינוי דחרם וכגון נמי ושמרתם את משמרתי ויקרא י״ח:ל׳ עשו משמרת למשמרתי כי היכי דלא ליתי למינדר בנדר דאורייתא דאתי למימר נמי קרבן לה' והיינו דתנן אבות פ"ג מי"ג נדרים סיג לפרישות שתיקנו אלו כינויין כדי להפריש האדם מן העבירה:

17 מנין שלא יאמר אדם לה' עולה וכו' - דילמא אמר לה' ולא גמר לדיבור זה דלא אמר קרבן וקא מפיק שם שמים לבטלה אלא לכתחילה בעי למימר עולה והדר לה':

18 כינויי כינויין אסורין - שאם נדר בכינויי כינויין דקסבר כינויין דתנן במתניתין לשון אומות הם ומשום הכי אם כינה בלשון אחר מהני לשון אומות חשיב נמי נדר ואסור:

19 ולמאן דאמר מותר קסבר לשון שבדו להם חכמים - ומשום הכי מותרים הני הוא דבדו להן חכמים אסורים אבל אם כינה בלשון אחר דלא בדו הן חכמים מותרין:

20 בהני נמי משתעי אומות - והני נמי הוו ככינויין עצמן דמתניתין ואסירי:

21 ובית הלל סברי לא משתעי אומות הכי - ולאו לשון אומות נינהו ומותרין:

22 גזרינן כנויי כינויין - דאסירי אטו כינויין עצמן דמתני' דלשון אומות:

23 מקנמנא מקנחנא מקנסנא - דקונם קונח קונס היינו כינויין עצמן אבל בהאי לשון מקנמנא מקנחנא מקנסנא היינו כינויי כינויין:

24 תני מפשאה - שם חכם:

25 תרקייא תרכייא - כמו חרק חרך:

26 מיפחזנא מאי מיתחזנא מאי - דמתחלף במנזחנא מי הוי כנויי כינויין אליבא דמאן דאסר:

27 או דילמא קינמן קאמר - ולאו כלום הוא:

28 שבואל בן גרשום משמע - דכתיב שבואל בן גרשום נגיד על האוצרות דה"א לז ולא משמע לשון שבועה:

29 נדר במוהי - כמו מומתא:

30 מתני' האומר - לחבירו לא חולין שאוכל לך ליהוי מה שאוכל לך אלא קרבן ליהוי אסור:

31 או שאמר לא כשר שאוכל לך לא טהור שאוכל לך או שאמר טמא שאוכל לך או נותר או פיגול בכל הני לשונות הוי נדר ואסור:

32 כאימרא - שאמר הרי עלי כאימרא דמשמע כבש תמידין:

33 כדירים - כדיר בהמות של קרבן ואית דאמרי כדיר העצים:

34 כעצים - משמע כעצי המערכה:

35 כאשים - כאשו של מזבח:

36 או נדר באחד מכל משמשי מזבח - בכלי המזבח כמזרק או כמחתה אסור באותו חפץ שנדר בו: