רש"י על נדרים פ׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על נדרים ע״ט ע״ב:ז׳ רש"י על נדרים פ״א ע״א:א׳ »

1 נדרים פתח ↗

וְאֶלָּא: דְּאָמְרָה ״קֻוֽנָּם הֲנָאַת רְחִיצָה עָלַי לְעוֹלָם אִם אֶרְחַץ״, מִשּׁוּם הָכִי מֵיפֵר לָהּ. דְּהֵיכִי תַּעֲבֵיד? תִּרְחַץ — מִתַּסְרָא הֲנָאַת רְחִיצָה עֲלַהּ, לָא תִּרְחַץ אִית לַהּ נִיוּוּלָא. וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר: אֶפְשָׁר דְּלָא רָחֲצָה, וּלְנִיוּוּל לָא חָיְישִׁינַן.

2 נדרים פתח ↗

אִי הָכִי, לִיתְנֵי הָכִי, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: תְּנַאי זֶה אֵין בּוֹ עִנּוּי נֶפֶשׁ!

3 נדרים פתח ↗

אֶלָּא דְּאָמְרָה: ״הֲנָאַת רְחִיצָה עָלַי לְעוֹלָם אִם אֶרְחַץ הַיּוֹם״. וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר: נִיוּוּל דְּחַד יוֹמָא לָא שְׁמֵיהּ נִיוּוּל.

4 נדרים פתח ↗

שַׁנֵּית ״אִם אֶרְחַץ״. ״אִם לֹא אֶרְחַץ״ הֵיכִי דָּמֵי? אִלֵּימָא דְּאָמְרָה: ״תִּיתְּסַר הֲנָאַת רְחִיצָה לְעוֹלָם עָלַי אִם לֹא אֶרְחַץ הַיּוֹם״ — לְמָה לָהּ הֲפָרָה? תִּתְסְחֵי! אָמַר רַב יְהוּדָה: דְּאָמְרָה ״הֲנָאַת רְחִיצָה עָלַי לְעוֹלָם אִם לֹא אֶרְחַץ בְּמֵי מִשְׁרָה״.

5 נדרים פתח ↗

דִּכְווֹתֵיהּ דְּקָתָנֵי ״אִם לֹא אֶתְקַשֵּׁט״ — אִם לֹא אֶתְקַשֵּׁט בְּנֵפְטְ. לִכְלוּךְ הוּא!

6 נדרים פתח ↗

אָמַר רַב יְהוּדָה, דְּאָמְרָה: ״הֲנָאַת רְחִיצָה לְעוֹלָם עָלַי אִם אֶרְחַץ הַיּוֹם, וּשְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶרְחַץ״, ״הֲנָאַת קִישּׁוּט עָלַי לְעוֹלָם אִם אֶתְקַשֵּׁט הַיּוֹם, וּשְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶתְקַשֵּׁט״.

8 נדרים פתח ↗

וַאֲמַרוּ רַבָּנַן: רְחִיצָה אִית בַּהּ עִנּוּי נֶפֶשׁ כִּי לָא רָחֲצָה? וּרְמִינְהִי: אַף עַל פִּי שֶׁאָסוּר בְּכוּלָּן — אֵין עָנוּשׁ כָּרֵת אֶלָּא בְּאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְעוֹשֶׂה מְלָאכָה בִּלְבַד. וְאִי אָמְרַתְּ כִּי לָא רָחֲצָה אִיכָּא עִנּוּי, בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים כִּי רָחַץ לִיחַיַּיב כָּרֵת!

9 נדרים פתח ↗

אָמַר רָבָא: מֵעִנְיָנָא דִקְרָא. גַּבֵּי יוֹם הַכִּיפּוּרִים דִּכְתִיב ״תְּעַנּוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם״ — מִילְּתָא דְּיָדַע עִינּוּיָא הַשְׁתָּא. רְחִיצָה לָא יָדַע עִינּוּיָא הַשְׁתָּא. גַּבֵּי נְדָרִים דִּכְתִיב ״כׇּל נֵדֶר וְכׇל שְׁבוּעַת אִסָּר לְעַנּוֹת נָפֶשׁ״ — מִילְּתָא דְּאָתְיָא לֵיהּ לִידֵי עִנּוּי, וְכִי לָא רָחֲצָה אָתְיָא לִידֵי עִנּוּי.

10 הגהות יעב"ץ על נדרים פתח ↗

רש"י ד״ה מעיין של בני העיר כו' שהמים שלהם הם והמעיין ברשותן כצ׳ל:

11 נדרים פתח ↗

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כְּבִיסָתָן קוֹדֶמֶת לְחַיֵּי אֲחֵרִים. הַשְׁתָּא כְּבִיסָה אָמַר רַבִּי יוֹסֵי יֵשׁ בָּהּ צַעַר,

1 אלא דאמרה קונם הנאת רחיצה עלי אם ארחץ - פעם אחת שיאסרו לה לעולם כל הנאת רחיצה כגון כיחול ופירכוס וסיכה שהן צרכי רחיצה ואף רחיצה עצמה:

2 ואהכי מיפר דהיכי תעביד כו' - דקסברי רבנן דרחיצה היינו ענוי נפש:

3 ור"י סבר - אפשר בלא רחיצה ולניוול דרחיצה לא חיישינן ואהכי קאמר דאין אלו נדרי ענוי נפש:

4 אי הכי - הואיל דאוקמת נדרה ברחיצה לרבי יוסי דלא חייש לניוול דרחיצה דליכא ענוי נפש:

5 ליתני הכי ר' יוסי אומר תנאי זה אין בו ענוי נפש - דהא כל הנדר הזה אינו אלא על תנאי בתנאי שעוברת עוברת על הנדר דאי אפשר בשום ענין להיות בו ענוי נפש הואיל דניוול הוא לה ולא הוי ענוי נפש לר' יוסי ואמאי קנסיב לה בלשון ענוי נפש דקאמר אין אלו נדרי ענוי נפש מכלל דר' יוסי סבר איכא ענוי נפש בהאי נדרא במקצת:

6 אלא - לעולם לרבי יוסי רחיצה נמי הויא ענוי נפש ומתניתין דהכא בהאי עסקינן. כגון דאמרה אם ארחץ היום דהיינו טעמא דרבי יוסי דאמר אין אלו נדרי ענוי נפש דאפשר דלא אתיא לידי ענוי נפש דלא רחצה היום ולא מיתסרא הנאת רחיצה עלה וליכא אלא ניוול דיומיה דמכאן ואילך רחצה כל אימת דבעיא והשתא ליכא למיפרך לר' יוסי ליתני תנאי זה דקאמר לר' יוסי ניוול רחיצה לזמן מרובה הוי נדרי ענוי נפש ולהכי קתני בלשון הנדר והיינו טעמא דלא פריך הכא כדפרכינן לעיל לר' יוסי דלמא רחצה היום ומיתסרא הנאת רחיצה עלה דר' יוסי חייש לניוול מרובה משום דהתם לא אמרה אלא אם ארחץ סתם ואיכא למיחש דדלמא רחצה אבל הכא דאמרה היום ותו לא ליכא למיחש לדלמא רחצה באותו היום והוא הדין דאפשר לאוקמה נמי דאמרה הכי בתירוץ זה קונם פירות עולם עלי אם ארחץ היום אלא משום דשבקה לההיא ואיירי בהנאת רחיצה מוקים זה נמי בהנאת רחיצה:

7 שנית אם ארחץ - זה דהוי ענוי נפש לרבי יוסי כדאית ליה ולרבנן כדאית להו:

8 אם לא ארחץ דקתני היכי דמי אילימא דאמרה תיתסר הנאת רחיצה עלי לעולם אם לא ארחץ במי משרה - תרחץ איכא ניוול ואע"ג דרחצה מיהו משום דאין המים יפים ויש להן ריח רע הויא ניוול ור' יוסי סבר תרחץ ואין בכך כלום דבההיא יומא לא שמיה ניוול:

9 דכוותיה גבי קישוט - דקתני סיפא אם לא אתקשט דאמרה תיתסר עלי הנאת קישוט כגון כיחול ופירכוס אם לא אתקשט בנפט לכלוך הוא שהנפט מסריח:

10 לעולם - כדאמר מעיקר' דאסרה הנאת רחיצה עלה לעולם ומתני' חדא קתני דהכי אמרה אם ארחץ ושבועה שלא ארחץ דאיתסר עלה רחיצה לגמרי אפי' בזימנא חדא ואי נמי דאמרה הנאת קישוט עלי לעולם כגון קישוט דבגדי צבעונין וקישוט בשמים אם אתקשט אפילו פעם אחת ושבועה שלא אתקשט כלל ורבי יוסי לטעמיה דלניוול לא חייש כלל וליכא ענוי נפש וליכא למיפרך נמי כדפרכינן לעיל דליתני תנאי זה אין בו ענוי נפש דהכא ליכא תנאי כלל מדאתיא שבועה אבתריה ועקרה לה:

11 אע"פ שאסור בכולן - בכל הני דאית בהו צד ענוי ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה:

12 אינו חייב עליהן כרת אלא על האוכל ועל השותה והעושה בו מלאכה - דלא חייבה תורה אלא בהני דכתיבי בהדיא גבי יום הכיפורים דכתיב תענו את נפשותיכם משמע שהנפש יודעת הענוי וזהו ענוי אכילה ושתיה דרגיל בהו וכיון דלא אכיל ההוא יומא ידיעה עינויא:

13 רחיצה לא ידיעה עינויא - דלאו כל יומא רגיל למירחץ והשתא נמי כי לא רחיץ לא הוי ניכר הענוי:

14 אבל גבי נדר דכתיב לענות נפש - משמע שעתיד לענות והיינו נמי רחיצה דאתיא ליד ענוי נפש ואהכי מיפר לה:

15 מעיין של בני העיר - שמושך והולך לעיר אחרת ואין בו אלא כדי סיפוק שתייתן של בני אותה העיר הרשות בידן לסותמו שלא ילך לאותה עיר אחרת שלמטה הימנה לפי שהמים שלהן הם והמים ברשותן חייהן קודמין לחיי אחרים: ואם יש בה כדי חייהן של אלו ושל אלו ואין בה להסתפק ממה שנשאר מאותו מעיין אלא כדי בהמתן של בני אותה העיר:

16 כביסתן וכביסת אחרים - אם יש בו כדי חיותן וכדי בהמתן של בני אותה העיר ואין במה שנשאר במעיין אלא כדי כביסת בגדיהן של בני העיר:

17 חיי אחרים וכביסתן - שיש לבני העיר ולבהמתן להשקות ממעין אחד ואין כביסה להם אלא זה ואף חיי אחרים תלויין בו ואין בו אלא כדי שיעור של אחד מהן:

18 חיי אחרים קודמין לכביסתן - ויניחום לבני אותה עיר אחרת לחייהן ואל יכבסו בו בגדיהן:

19 השתא כביסה - דבגדים קאמר ר' יוסי דאית ביה צערא ולהכי כביסת קודמת:

20 גוף כולו מיבעיא - דאית ביה ענוי כשאינו רוחץ:

« רש"י על נדרים ע״ט ע״ב:ז׳ רש"י על נדרים פ״א ע״א:א׳ »