רש"י על נדרים ל״ח

1 זאת המצוה - כתיב בירמיה:

2 ידרוך דהדורך - כתיב וקראי לא גרס להו ידרוך דכתבן ולא קריין:

3 דכי גואל אתה - ברות:

4 חמש דפאת נגב - וטעמייהו לא מפרש ליה:

5 ללמד אתכם - אלמא הקב"ה צוה ליתנה לישראל:

6 כתבו לכם - אלמא שניתנה נמי להן לישראל:

7 למען תהיה לי לעד - שילמדו כל התורה וילמדו אותה אלמא לישראל נמי ניתנה:

8 פלפולא בעלמא - להבין דבר מתוך דבר הוא דניתן למשה ונוהג בה טובת עין ונתנה לישראל:

9 פירסו - מכלל דגבור הוא וגוף גדול:

10 ואימא דאריך היה וקטין - שלא היה גופני ולא היה בעל כח:

11 ועוביין שלש - ואפי' הכי שיברן:

12 ותחסרהו מעט - וזו היא אחת שאותה אחת היה הקב"ה יתירה עליו:

13 אי בלא אגרא - מאי רבותיה:

14 לאפוקי ממאן דשקל בלא אגרא - כל מי שהוא רוצה חמורו של חבירו בלא שכר ומאי מעליותא היא דלא הוה גזלן כ"ע נמי לא גוזלין נינהו:

15 דלמא - האי דלא שקיל אפי' באגרא לאו משום עושר דלמא משום דעני הוה ולא הוו ליה משואות ולהכי לא הוה צריך:

16 אלא מהכא - שמעינן דעשיר היה מפסל לך:

17 ביתו עמו - כלי תשמישו וזה היה מרוב עושר:

18 לא חמור אחד מהם נשאתי - בעל כרחו אפי' בשכר הא ברצון בעלים היה שוכר ואילו גבי שמואל וכו' לא עשקתנו ולא רצותנו שלא היה שוכר לא באונס ולא ברצון:

19 מתני' וזן את אשתו ואת בניו - של מודר:

20 אע"פ - שהמודר חייב במזונותן כיון דלאו לפטומי עבידן ודי להן במאי שהוא מפרנסן לאו הנאה מרובה עביד ליה:

21 ולא יזון את בהמתו בו' - הואיל ולפטומי עבידן עביד ליה הנאה מרובה:

22 נפשה לשמים וגופה שלו - לאכילה משום הכי לא יזון אותה לפטומי שמהנהו הנאה מרובה:

23 נפשה וגופה לשמים - שאינה ראויה לאכילה לפיכך זן אותה דאינו מהנהו הנאה מרובה:

24 מוכרה לעובדי כוכבים - וניחא ליה בפיטומא:

25 גמ' על החתן - שהחתן הוי מודר:

26 הרי מוסר לו שפחה לשמשו - ואמאי מותר:

27 אלא בשנכסי חתן אסורין אצל אבי הכלה - ואע"פ שהחתן מהנהו שזן את בתו אפי' הכי משיא לו את בתו ומשיב הש"ס משום הא לא צריך למימר דמותר להשיא את בתו:

28 דגדולה מזו אמרו - בשנכסיו אסורים על הנודר אמרנו וזן את אשתו:

29 אע"פ וכו' ואת אמרת וכו' - פשיטא דמותר דהא לא מהני כלל:

30 לעולם בשנכסי אבי כלה אסורין על החתן - ודקאמרת הרי מוסר לו שפחה לשמשו תריץ בבתו בוגרת עסקינן שיכול להשיאו ומדעת עצמה דהואיל ואינו משיא אלא מדעת עצמה לאו הנאה דקא מהני ליה איהו אלא הנאה מועטת:

31 תניא נמי הכי - דהנאה מועטת מותרת:

32 המדיר את בנו - מנכסיו אם לא ילמוד תורה:

33 מותר - האב למלאות כו' שהנאה מרובה נדר הימנו ולא הנאה מועטת וזו הנאה מועטת היא:

34 כוס של בית המרחץ - הנאה מועטת היא:

35 למנחרותא עבידן - לצורך עבודה עשויין ולא להתפטם:

36 למנחרותא - לעבודתו והואיל וקי"ל יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך אינה הנאה למודר אם זה מפרנס עבדיו:

37 לפטומא עבידא - דטהורה לשחיטה וטמאה לעובד כוכבים:

38 המודר הנאה מחבירו נכנס לבקרו עומד אבל לא יושב - כדמפרש לקמן: