רש"י על נדרים כ״ז

1 בנות שוח - בנות שבע:

2 הייתי אומר תאנים שחורות ולבנות אסורין - דהיינו פלוני ופלוני ובנות שוח מותרות דהיינו נמי מין תאנים והיינו נדר שהותר מקצתו ומקצתו אסור דתאנים אסורות ובנות שוח מותרות:

3 ורבי עקיבא היא - כדקתני עד שבא ר' עקיבא ולימד וכו':

4 ופליגי רבנן עליה - דאמרי הכלכלה אסורה ובנות שוח מותרות וקשיא לרבא דאמר דכולי עלמא היכא דאמר פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר דכולן מותרין דברי הכל:

5 תריץ לה באומר הייתי אומר כל הכלכלה אסורה ובנות שוח מותרות - היינו דומיא דכולכם אסורין חוץ מאבא דפליגי ור' עקיבא היא ולא רבנן:

6 נדר מחמשה בני אדם הותר א' מהן - כגון דאמר פלוני ופלוני אסורין ופלוני מותר הותרו כולן:

7 חוץ מאחד מהם - דהיינו דומיא דכולכם אסורים חוץ מאבא הוא מותר וכולן אסורין והכי איכא למשמע מינה דהך סיפא בכולכם קמיירי מדקתני חוץ משמע דאמר כולכם ומדסיפא קמיירי בכולכם לא פליגי אלא בלזה ולזה:

8 רישא - דקתני הותר לאחד מהן הותרו כולן ר' עקיבא היא ולא רבנן דלרבי עקיבא נדר שהותר מקצתו הותר כולו:

9 וסיפא - דקתני הוא מותר והן אסורין דברי הכל היא והכא נמי קאמר רבה דבכולכם כולן אסורות דברי הכל היא:

10 ואי לרבא - אמר לזה ולזה דברי הכל מותר ובכולכם פליגי רישא דקמיירי בלזה ולזה דברי הכל דהכי נמי אמר דלזה ולזה ד"ה מותר וסיפא הוא מותר והן אסורין רבנן היא דרבא לטעמיה דאמר בכולכם פליגי ורבנן אוסרים מ"מ בין לרבא בין לרבה רישא בלזה ולזה וסיפא בכולכם:

11 מתני' וחלה הוא - המדיר:

12 גמ' דאתפיס זכוותא - שהביא שטרי זכיותיו לב"ד והיה צריך לחזור לביתו:

13 ואמר - לב"ד ולבעל דינו אי לא אתינא וכו':

14 ולנערה לא תעשה דבר - משום דאנוסה היא:

15 וכי תימא קטלא שאני - דגבי קטלא חס רחמנא עלה כי אניסה אבל בשאר אונסין דליכא חיוב קטלא לא מפטר משום אונס:

16 והתנן וכו' - ופטור:

17 ולרבא - דאמר אנוס הוא ופטור:

18 מאי שנא מהא דתנן וכו' - דכי מת בתוך שנים עשר חודש דאע"ג דאנסיה מיתה הוי גט ופטורה מן הייבום:

19 אמרי - משום הכי הוי גט אע"פ שמת בתוך הזמן:

20 דאי הוי ידע - בשעת התנאי דמיית בתוך הזמן לאלתר גמר ויהיב גיטא מעכשיו הלכך הוי גט ולהכי גמר בלביה למיהוי גט אבל האי אי הוה ידע דאתניס לא הוה מבטל זכוותיה ולא גמר ומקני:

21 ואמר להו שמואל לא שמיה מתייא - אע"ג דאניס והא מינס אניס ולא ליהוי גיטא:

22 דלמא אונסא דמיגליא שאני - ומעברא אונסא דמיגליא הוא דזימנין דלא משתכחא בהאי גיסא ומבעיא ליה לאסוקי אדעתיה ודלמא אסיק אדעתיה ואפי' הכי לא התנה משום הכי אי מיתניס בהאי זמן אמר גמר ומקני דליהוי גט אפילו עיכבו שום אונס אבל בעלמא אי איתניס פטור:

23 ולרב הונא - דאמר בטלן זכוותיה אמאי הא אסמכתא הוא דברים בעלמא וסמך על דעתו כסבור שהוא יכול לבא בזמנו להכי קאמר הכי ואסמכתא לא קניא:

24 שאני הכא - להכי קני:

25 דאתפיס זכותיה לב"ד - דכגבוי דמי ולא הוה אסמכתא:

26 מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו - שהניח השטר שהיה לו לבעל חוב עליו ביד נאמן ואמר לו אם איני פורע החוב מכאן עד ל' יום תן לו שטרו למלוה ויחזור ויגבה בו כל מה שכתוב בו בתחילה:

27 ולא נתן - ולא פרע:

28 רבי יוסי אומר יתן - השליש השטר למלוה ואע"ג דאסמכתא היא דסבור היה לפרוע באותו הזמן קנה המלוה את השטר:

29 אין הלכה וכו' - הא הכא אע"ג דאתפיס השטר ביד השליש הויא אסמכתא ולא קניא לטעמיה דרב:

30 שאני הכא דאמר ליבטלן זכותיה - שלא יהא בהן ממש דזהו חמור מתן לו שטרו:

31 והלכתא אסמכתא קניא - ואע"ג דלא מתפיס:

32 והוא דלא אניס - באונסא דמוכחא לאינשי כי האי דלעיל דפסקיה מעברא:

33 והוא דקנו מיניה - שלא יחזור בו:

34 ובב"ד חשוב - שיהא מומחה לרבים וכל הני תלת מילי בעינן בה דאי הוה חד בלא אידך לא קני אלא כולהו ג' בעינן דלא אניס וקנין ובב"ד חשוב:

35 מתני' להרגין - שהוא הורג על עסקי ממון שאם בא להורגו יכול לדור על זה שהוא של תרומה ויאמר נדר זה עלי אם אינו של תרומה אע"פ שאינו של תרומה כדי שלא יטלם לפי שיש חיוב מיתה לזו והנדר מותר והיינו נמי נדרי אונסין:

36 ולחרמין - שהוא ליסטים בעלמא שאינו הורג:

37 ולמוכסים - נוטל מכס המלך ורוצה ליטול פירותיו בע"כ:

38 אף על פי שאינן של תרומה - יכול לידור שהן של תרומה כדי שלא יטלם ומתני' לא זו אף זו קתני:

39 בכל נודרים - להם: