רש"י על נדרים ל״ג

1 והא מן מאכל עצמו נדר - ואמאי אסור להשאילו נפה והני לאו מאכל נינהו:

2 הנאת מאכלך עלי - יהא אסור:

3 ואימא - מאי הנאת מאכלך שלא ילעוס חיטין שלו ויתן על גבי מכתו והיינו נמי הנאת מאכלך ואכתי אמאי לא ישאילנו נפה וכברה:

4 המביאה לידי מאכלך עלי - ונפה וכברה מביא מאכלו למאכל ולהכי לא ישאילנו לו:

5 אפי' שק וכו' ואפי' צנא בעלמא - של מדיר אסור למודר ליתן בה פירות דהנאה המביאה לידי מאכל הוא ואסור:

6 סוס לרכוב עליו - לילך לבית המשתה:

7 או טבעת ליראות בה - בבית המשתה כדי שינהגו בו כבוד והיינו הנאה:

8 מיפסק ומיזל בארעיה - שהולך דרך קרקעו לבית המשתה ומקצר דרכו:

9 מהו - מי הוי הנאה המביאה לידי מאכל בכל הני או לא:

10 צריכא למימר - דשרי הא ליכא הנאה כלל:

11 וקתני משאילו - וש"מ דשרי:

12 לא לעולם - אפי' שלא ליראות בה ובדין הוא דלא היה צריך למיתני משאילו:

13 אלא איידי וכו' - ומהא ליכא למשמע מינה:

14 מתני' מקום שמשכירין - שנוהגין להשאיל כל אלו הדברים על ידי שכירות אסור למדיר להשאילו דכיון שנוהגים להשכיר מיחזי כהנאה המביאה לידי מאכל ואסור:

15 גמ' מכלל דרישא - דקתני לא ישאילנו נפה וכברה הוי אע"פ שאין משכירין כלומר שאין נוהגין להשאיל בשכירות אע"ג דלא הוי הנאה גמורה דכיון שאין משכירין מאי קא מהני ליה אם זה לא ישאילנו שכנו אחר משאילו בחנם שהרי מקום שאין משכירין הוא:

16 מאן תנא - דאפילו הכי אסור:

17 ר' אליעזר היא - אבל סיפא דקתני מקום שמשכירין אסור דברי הכל היא דהנאה גמורה היא:

18 מתני' שוקל לו את שקלו - המדיר יכול ליתן בשבילו מחצית השקל שנותנין לתרומת הלשכה ויכול לפרוע חובו ואין מהנה לו כלום מדקתני פורע חובו אלמא לא מהני ליה מנכסיו דהא לא יהיב ליה בידים ממש:

19 גמ' אלמא אברוחי ארי בעלמא הוא - שמבריח חובו מעליו ושרי:

20 מאן תנא - דאברוחי שרי:

21 דברי חנן היא - דאמר איבד מעותיו שאין למלוה על בעלה של זו כלום הואיל ולא נתן בידו אלא הבריח ארי מעליו שפירנס את אשתו' שהוא חייב לזונה ה"נ כי פרע חובו אברוחי ארי הוא שאין לו לפרוע על החוב כלום ולהכי שרי דאי כהנים גדולים דפליגי עליה דחנן היא כיון דאמרי ישבע כמה הוציא ויטול מן הבעל הכא נמי סבירא להו כי פרע חובו יכול הפורע לגבות מן הלוה ולהכי הוי הנאה גמורה אם אין הפורע חוזר וגובה ממנו ואסור:

22 דיהיב ליה ע"מ שלא לפרוע - מזה דהשתא כי פורעו זה לא הוי הנאה הואיל ואי בעי לא מצי למיגבא מיניה כלום ושוקל לו את שקלו נמי מוקמינן ליה לדברי הכל כה"ג שאינו מהנה לו כלום כגון שהוא עצמו שקל את שקלו ושגרו לירושלים ונגנב או אבד לאחר שנתרמה הלשכה והאי לא נתחייב באחריותו ולא היה לו לפורעו דהכי קיי"ל ב"מ נז: בני העיר ששיגרו את שקליהן ונגנבו או שאבדו אם נתרמה התרומה נשבעין השלוחין לגזברים שאבדו ובעלים פטורים דתורמין על האבוד ואם קודם שנתרמה הלשכה נשבעין לבני העיר לפיכך כי חזר הנודר ופרע שקלו מותר דלא מהנה ליה כלל:

23 משום לפרוע - דהתם אי הוה פרע תובו הוה מהני ליה:

24 תפול הנאה להקדש - מפ' בגמרא:

25 לא שנו - דמחזיר לו אבידתו אלא כשנכסי מחזיר אסורין על בעל אבידה שהמחזיר הדירו מנכסיו:

26 דכי מהדר ליה מידעם דנפשיה קמהדר ליה - וליכא הנאה שאינו מהנהו מנכסיו כלום:

27 אבל נכסי בעל אבידה אסורין על מחזיר - דמחזיר מודר מבעל אבידה לא מצי מהדר ליה אבידתו משום דאי מהדר ליה הוה מתהני מבעל אבידה:

28 פרוטה דרב יוסף - דאמר רב יוסף העוסק במצוה פטור מן המצוה ולא בעי למיתב ליה פרוטה לעניא בשביל אותה מצוה שמקיים הלכך אין מחזיר לו אבידתו:

29 פרוטה דרב יוסף לא שכיח - דלא שכיח כה"ג דלהוי שביק ולא יהיב פרוטה לעניא בשביל אותה מצוה ולא מתהני מיניה כלל לפיכך מחזיר לו אבידתו: