רש"י על נדרים ע״ג

1 דאמר ליה - לשליח לכי שמענא לנדרה הפר לה:

2 וקפריך לכי שמע ליפר לה:

3 הוא - הבעל סבר דלמא מיטרידנא:

4 משום דבר מישמע הוא - וקרינן ביה ושמע אישה ואדהכי מלי מיפר:

5 היינו דר' זירא - דאמר במסכת מנחות בפ' המנחות והנסכים והכי הוא שאלו שאלה לעילא מדר' יהודה בר אילעאי מנין לאומר הרי עלי ששים ואחד עשרון שמביא ששים בכלי אחד ואחד בכלי אחד והכי תנינן במתני' מתנדב אדם מנחה של ששים עשרון ומביא בכלי אחד ואם אמר הרי עלי ששים ואחד מביא ס' בכלי אחד וא' בכלי א' פתח ר' יהודה בר אילעאי והתם מפרש כו' א"ל הרי הוא אומר כל מנחה בלולה בשמן וחריבה אמרה תורה הבא מנחה שיכולה להבלל וקים להו לרבנן דס' נבללין בכלי אחד ויותר אין נבללין כו' ופריך התם מאי טעמא משום דאין נבללין אלמא דבלילה מעכבת והתנן אם לא בלל כשר ומתרץ רבי זירא כי אמרינן דבלילה אין מעכבת בראוי לבילה כגון ששים עשרונים הראוי לבילה אם לא בלל כשר וכל שאין ראוי לבילה כגון ששים ואחד בילה מעכבת ומאחר דאין נבללין אין מביאין ה"נ גבי חרש כל הראוי לשמוע כגון שאינו חרש בדידיה אין שמיעה מעכבת ובעל מיפר בלא שמיעה ושאינו ראוי לשמיעה כגון חרש שמיעה מעכבת בו ולא מצי מיפר:

6 או דילמא ושמע אישה לא מעכב - כלל:

7 בבת אחת - בדיבור אחד:

8 דוקא - יניא אותה ולא שתים בבת אחת:

9 שתי סוטות כאחת - בשתי כוסות:

10 שלבה גס בחבירתה - הואיל ויש לי חברתה אחרת מה בכך אם אשתה אני:

11 והשקה לבדה - דוהשקה דוקא משמע אחת ולא ב':

12 מתני' הבוגרת - והנערה ששהתה י"ב חדש ואלמנה ששהתה ל' יום:

13 הואיל ובעלה חייב במזונותיה - כדאמרינן במס' כתובות בפ' . אע"פ נותנין לבתולה י"ב חדש משתבעה הבעל לפרנס את עצמה וכשם שנותנים לאשה כך נותנים לאיש לפרנס את עצמו הגיע זמן ולא נישאו אוכלת משלו וכו' ובוגרת נותנין ל' יום כאלמנה:

14 ר"א אומר יפר - כדאמר לקמן כל הנודרת על דעת בעלה נודרת:

15 אין הבעל מיפר - יחידי עד שתכנס לרשותו:

16 גמ' משנה ראשונה - בפרק אע"פ:

17 היבם אינו מאכיל - לשומרת יבם מן הארוסין:

18 עשתה ששה חדשים - שהיתה ארוסה לראשון ו' חדשים ולפני היבם ששה דהיינו י"ב חדש שנותנין לבתולה לפרנס את עצמה:

19 ואפילו - עשתה כולן י"ב חודש לפני הבעל וחסר יום אחד אחרון לפני היבם אינו מאכילה בתרומה הא עשתה כולן י"ב חודש לפני הראשון ונפלה לפני היבם הואיל וכבר חייב הבעל במזונותיה מאכילה יבם בתרומה אף ע"פ שלא הכניסה ככנוסה דמיא וה"נ אמר ר"א הואיל ובעלה חייב במזונותיה יפר:

20 ב"ד של אחריהן אמרו אין האשה אוכלת בתרומה כו' - והתם מפ' טעמא שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותשקה את אחותה:

21 אלא בתרומה דרבנן - בזמן הזה דלא הוי אלא מדרבנן אי נמי בתרומה דרבנן כגון עציץ שאינו נקוב ופירות שנכנסו מח"ל:

22 אבל נדרים דאורייתא - התם קא אמרי רבנן דאינו מיפר:

23 וע"כ לא שמעת ליה לר"א אלא גבי נדרים - והיינו טעמא דמשנתחייב יפר משום דרב פנחס וכו' והיינו לאחר שנתחייב במזונותיה אבל לגבי תרומה דיבם לא מבעיא בתרומה דאורייתא דלא אכלה אפי' עשתה י"ב בפני הבעל אלא אפילו בעציץ שאינו נקוב דתרומה דרבנן לא אכלה: