רש"י על נדרים כ״ח

1 חוץ מבשבועה - שלא יאמר יאסרו פירות שבעולם עלי בשבועה אם אינן של תרומה:

2 לא יפתח לו בנדר - אם הליסטים אינו מזקיקו שידור לא יפתח לו הוא בעצמו:

3 במה שהוא מדירו - בלבד ידור ולא בדבר אחר כדמפרש:

4 כיצד אמר לו וכו' אשתו מותרת לו - דהיינו במה שהוא מדירו:

5 ובניו אסורים - דהיינו במה שלא מדירו:

6 גמ' דינא דמלכותא דינא - ולאו נדרי אונסין נינהו ואמאי נודרין למוכסין להבריח המכס של מלכות:

7 שאין לו קצבה - שנוטל כל מה שרוצה:

8 במוכס העומד מאליו - שאינה של מלכות:

9 כיון דאמר יאסרו - ולא אמר מילתא דהערמה איתסרו ליה:

10 אי דאמר היום לא מקבל מיניה מוכס - ואינו מניחו בשביל אותו נדר שלא יטול הפירות שהרי שומע דבהערמה נדר:

11 באומר בלבו היום:

12 אינם דברים - בעלמא:

13 לא יפתח לו בשבוע - שלא יאמר לו אם תרצה אשבע לך:

14 הא בנדר יפתח לו - שיאמר לו אם תרצה אדור לך נדר:

15 הא מינדר נדר ליה בשבועה - אם הליסטים מזקיקו לכך וידור לו כן בלשון שבועה כדאמרן לעיל:

16 והא תנן וכו' - ואמאי קתני בברייתא דלא יפתח לו בשבועה:

17 תריץ הכי תנא במתני' בנדר להודיעך כחן דבית שמאי - דאפילו בנדר גרידא לא וכ"ש בנדר שבועה:

18 וברייתא תנא בשבועה להודיעך כחן דב"ה - דאפי' בשבועה יפתח לו. וברייתא משום ב"ה נשנית ולאו דוקא היא ולא מצית למימר התם בשבועה הוא דלא יפתח וכו' ולא מקשינן דב"ש אדב"ש:

19 רב אשי אמר הכי קתני - האי לא יפתח דברייתא לא משמע כדאמרינן דבאונסין קאי אלא האי לא יפתח דב"ש סברי לא יפתח לו החכם פתח לחרטה להשאל על שבועתו דאין שאלה לשבועה לפני החכם וליכא למידק מינה שום קושיא:

20 מתני' אמר הרי נטיעות האלו קרבן - כלומר שיהו הקדש:

21 אם אינן נקצצות - היום מוקי לה בגמרא ועבר היום ולא נקצצו ולא נשרף הטלית הרי הן הקדש ויש להן פדיון והדמים יכנסו להקדש והם יצאו לחולין:

22 אבל אם אמר הרי הנטיעות האלו קרבן עדי שיקצצו אין להם פדיון - לעולם כל זמן שלא נקצצו ואין יוצאין לחולין אלא קדושות הן שהן בקדושת הגוף לעולם ואין להם תקנה עולמית שאפילו פדאן חוזרות וקדושות דכיון דאמר עד שיקצצו אין להם פדיון לעולם כל זמן שלא נקצצו משמע דלעולם יהיו קרבן עד שיקצצו:

23 גמ' וליתני - בהאי לישנא ברישא דהיכא דאמר הרי הפירות האלו קרבן אם אינם נקצצות קדושות ואינן קדושות קדושות דחל קדושה עלייהו ואינן קדושות דיש להן פדיון דלפי ההוא עניין דקתני סיפא הויין קדושות ואינן קדושות דאילו בסיפא דהתם דאמר עד שיקצצו הוי קדושה גמורה שהרי הן בקדושת הגוף שאין להם פדיון כל זמן שאין נקצצות אע"ג דקדושת דמים הוא ואילו כי אמר אם אינן נקצצות ליכא קדושה חמורה שהרי יש להם פדיון ולהכי כי אמר אם אינן נקצצות לענין כי אמר עד שיקצצו קדושות ואינן קדושות הן:

24 תריץ אין הכי נמי הוה ליה למתני אלא איידי וכו':

25 א"כ למה ליה למימר - דחל קדושה עלייהו כיון שעבר היום ולא נקצצו:

26 לא צריכא כגון דאיכא זיקא נפישא - שמנשבת רוח קשה בעולם דמסיק אדעתיה דמיתבר להו זיקא דהיינו נקצצות וסד"א לא גמר בלבו להקדישו אלא אדעתא דמיתבר להו זיקא אמר הכי ולא צריכי פדיון דלא חל עלייהו קדושה וכחולין דמי קמ"ל דחל קדושה עלייהו דלהקדש גמור מתכוין:

27 והא וכו' - כלומר היכי מצית אמרת דאיכא זיקא נפישא והקתני לה דומיא דטלית וטלית מי קיימא לשרפה בתמיה:

28 אין כגון דאיכא דליקה - ומסיק אדעתיה דלא מיתצל ולהכי קאמר אם אינה נשרפת:

29 הכי נמי וכו' - וסד"א דלא מתכוין להקדש כלל כדפרשינן:

30 קמ"ל - דחל קדושה עלייהו:

31 ולעולם - בתמיה. מדקתני אין להן פדיון משמע שלעולם אין להם פדיון אפי' לאחר קציצה:

32 אמר בר פדא - כל זמן שלא נקצצו עדיין חוזרות וקדושות:

33 נקצצו פודן פעם אחת ודיו - ויצאו לחולין ושוב אינו פודן דהא חולין הן: