רש"י על נדרים ס״ד

מהדורה: מהדורת וילנא

מפרשים:
1 מתני' רבי אליעזר אומר פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו - שאומר לו אילו היית יודע שאומרים על אביך אוי לו לאב שגדל בן רשע כזה שהוא פרוץ בנדרים שכן רשעים דרכן לנדור כדאמרינן לעיל בפירקין קמא נדרים דף ט. ואם אמר לאו דאילו הייתי יודע לא הייתי נודר מתירין לו:
2 וחכמים אוסרין - שאפילו אין דעתו להתחרט נותנים לו דעת להתחרט:
3 רבי צדוק אומר ער שפותחין לו בכבוד אביו ואמו כו' - כלומר אם כן יכולים לפתוח לו בכבוד אביו ואמו פותחין לו נמי בכבוד המקום שיכולים לומר לו נמי שכנגד הקב"ה עושה שנודר ורשע הוא לשמים:
4 אלא אם אתה אומר כן - שפותחין לו בכך:
5 אין נדרים - בגמרא מפרש לה:
6 בדבר שבינו לבין אביו ואמו - במה שהדיר והם צר. כים לו להנאתו שפותחין לו בכבודם:
7 פותחין בנולד - בדבר שלא היה בעולם בשעת נדרו ועדיין עתידין לבוא לעולם לאחר שנדר ומפרש כיצד:
8 ונעשה סופר - אית דאמרי תלמיד שהוא צריך לו ואית דאמרי לבלר שצריך לו נמי:
9 או שהיה משיא - המודר את בנו ואמר אילו הייתי יודע כו' בקרוב זמן לא הייתי נודר:
10 ונעשה - אותו בית:
11 בית הכנסת - האי נולד ממש הוא:
12 ר"א מתיר וחכמים אוסרין - דקסברי אין פותחין בנולד ובמס' נזיר בפ' ב"ש נזיר דף לב: מפרש דזכינהו חכמים לר' אליעזר והודה להם:
13 גמ' מאי אין נדרים - דקאמר לן רבי צדוק לר' אליעזר אין נדרים:
14 ניתרין יפה - כדפרשינן לעיל אפילו שאין דעתו להתחרט מתוך שמאיימין עליו כל כך משום כבוד אביו ואמו אומר שמתחרט אבל אין מתחרט לגמרי:
15 אין נדרים נשאלין לחכם - שאומר בלבו מה לי לילך אצל חכם לא צריכנא דודאי מותר הוא דכל כך הנאהו ומתירו הוא בעצמו והתורה אמרה לא יחל דברו הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלים לו:
16 בשלמא לאביי דאמר - היינו טעמא דרבנן משום דאין ניתרים יפה הכא מודו ליה לרבי אליעזר:
17 דכיון דאיחצף - כולי האי מעיקרא דאדריה לאביו ולאמו מנכסיו הא איחצף ליה ועומד בחוצפו כדמעיקרא ואי מתחרט ודאי חרטה ופיו ולבו שוין ואהכי מתירין לו בכך:
18 אלא לרבא דיאמר היינו טעמא משום דאין נדרים נשאלין לחכם - הכא נמי בנדרים שבינו לבין אביו ואמו אמאי מודו רבנן הא נמי לא אתו לשיולי לחכם ומתיר הוא בעצמו בכבוד אביו ואמו:
19 אמרי כיון דשאר נדרים לא סגי - בלא שאלה לחכם משוש דאין פותחין בכבוד אביו ואמו שלא יתיר עצמו הכא בנדר שבינו לבין . אביו ואמו מודו רבנן דפותחין . דבשביל האי נדר גרידא דפתחו בכבוד אביו ואמו לא אתי למימר אין נדרים נשאלין לחכם כיון דכולהו נדרים בעלמא נשאלין לחכם:
20 כי מתו כל האנשים - לפי שנדר משה ליתרו שלא לשוב מצרימה בשביל אותן האנשים המבקשים את נפשו כדמפרש לקמן ויואל משה ופתח לו המקום בכך לך שוב מצרים ומותר לך כדין שבשביל אותן שנדרת כבר מתים הן:
21 ורבנן - דלא סברי ליה דפותחין בנולד אמרי לך ההוא לאו נולד הוא דהאי קמ"ל רחמנא כי מתו מי מתו אלא ירדו מנכסיהם והיינו כי מתו דהכי קאמר רחמנא הנהו כבר מתו באותה שעה קודם שנדרת ולא הוי נולד אהכי אשתרי בההיא חרטה אבל בנולד לאו היינו חרטה להתיר בה את הנדר:
22 והאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי כל מקום כו' - כולא תירוצא דרבנן היא:
23 ואינו אלא דתן ואבירם - ולא מתו עד מעשה קרח אלא האי כי מתו שירדו מנכסיהן כבר בשעת הנדר דלאו נולד הוא והיו כמתים:
24 במחשכים הושיבני כמתי עולם - כשאדם נתון במחשך ואינו רואה חשוב כמת: