רש"י על נדרים ט״ו

1 כי לא מיזדהר בתנאיה - דכיון דיום של מחר הוי תנאיה ליום אתמול כגון דאמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר הוי אותו היום דלמחר תנאי לאותו היום דאתמול דאם יישן למחר הוי לקי מאותו שינה דאתמול ואם לא יישן לא לקי משום הכי אמרינן דלא יישן היום דשמא כי אתי למחר לא מיזדהר בתנאי ונמצא עובר בבל יחל:

2 אבל באיסורא - דאמר קונם עיני בשינה מחר אם אישן היום דאותו יום של מחר נטוי לאיסורא ודאי מיזהר זהיר ביה דאי לא מקיים תנאי שישן באותו היום ודאי כי אתי למחר לא הוי ישן דהא איתסר בנדר:

3 אילימא כדקתני שאני ישן מי הוי נדר - הא שינה דבר שאין בו ממש הוא:

4 אלא דקאמר קונם עיני בשינה - ועין שנדר בו יש בו ממש:

5 ואי דלא יהיב שיעורא - עד כמה זמן אינו ישן:

6 מי שבקינן ליה - הא עבר ודאי באיסור לא יחל דלא מצי למיקם בנפשיה דלא יישן:

7 והאמר ר' יוחנן וכו' - לאלתר מלקין אותו שיישן הואיל דנדר בדבר שאין יכול לעמוד בו:

8 ואי לא ניים היום כי ניים למחר מאי איסור בל יחל איכא - דקתני אסור והרי לא ישן אתמול כלום:

9 אלא בדניים - אתמול דהכי מיירי מתניתין אם יישן היום ויישן למחר אסור:

10 אלמא אית ליה דניים - אלמא דשבקינן ליה לישן היום ולא חיישינן שמא יישן למחר ותיובתא דרב יהודה:

11 אמר לך רב יהודה הכי קתני מתני' קונם שאני בשינה היום אם אישן למחר דאסור כי ניים למחר דאי ניים מאתמול דיעבד אבל לכתחילה אין מניחין אותו לישן היום דחיישינן שמא יישן למחר:

12 לעולם כדקתני - שאיני ישן והאי דקאמר והא שינה דבר שאין בו ממש וליכא בל יחל ודאי מדאורייתא ליכא בל יחל ומאי בל יחל איכא דקתני מתניתין דאסור מדרבנן:

13 ומי אכא בל יחל מדרבנן - דמלקין ליה מדרבנן:

14 אי אתה רשאי לנהוג בהן היתר לפניהם - לבטל מנהגם דעובר משום בל יחל ומן התורה אינו בבל יחל אלא מדרבנן:

15 קונם שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך מכאן עדי החג - בפ' הנודר מן הירק כגון דקאי באדר ואמר קונם תהא הנאתי עליך מאכל ומשקה עד הפסח אם תלכי לבית אביך מכאן עד החג עד סוכות:

16 אם הלכה - לבית אביה קודם הפסח אסורה להנות ממנו קודם הפסח כמו שנדר:

17 הא אם לא הלכה - לפני הפסח אינה אסורה עד הפסח ולא חיישינן שמא תלך לאחר הפסח ונמצאת למפרע נהנית באיסור וקשה לרב יהודה דאמר אל יישן היום שמא יישן למחר דאם איתא לדרב יהודה הוה אסר לה מתני' עד הפסח אפי' אם לא הלכה עד הפסח דחיישינן שמא תלך לאחר הפסח ונמצאת נהנית ממנו באיסורא:

18 אמר ר' אבא - תריץ הכי למתניתין הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו ולוקה דעוברת על בל יחל ואם לא הלכה לפני הפסח ואפילו הכי אסורה בהנאתו עד הפסח איסורא בעלמא דחיישינן שמא תלך לאחר הפסח ונמצאת נהנית למפרע באיסורא:

19 הלכה - חייבת מלקות דהא עברה: הכי מסקנא דמתני' הלכה לאחר הפסח עוברת משום בל יחל:

20 ומקשינן מינה ואי דלא איתהני לפני הפסח מי איכא בל יחל:

21 אלא לאו פשיטא דאיתהני - לפני הפסח וסברה לא אלך אחר הפסח והלכה לאחר הפסח:

22 ותיובתא דרב יהודה - דאמר אל יישן היום שמא יישן למחר דהא חזינן הכא דשבקינן לה ליהנות לפני הפסח דבתנאה נמי מזדהר:

23 אמר לך רב יהודה לעולם אימא לך אל יישן היום שמא יישן למחר וכי קתני מתניתין הלכה אחר הפסח וכו' דאי איתהני - אם עברה ונהנית לפני הפסח ועברה והלכה לאחר הפסח עוברת משום בל יחל:

24 קונם שאת נהנית לי עד החג אם תלכי לבית אביך מכאן עד הפסח הלכה וכו' - אבל אם לא הלכה לפני הפסח אינה אסורה ליהנות מאדר עד הפסח דלא חיישינן לשמא תלך עדיין לפני הפסח ותיובתא דרב יהודה דאמר אל יישן כו':

25 א"ר אבא הכי קאמר הלכה וכו' לא הלכה איסורא בעלמא דחיישינן שמא תלך עדיין לפני הפסח:

26 ככר זה קונם עלי היום אם אלך למקום פלוני למחר אם אכלו היום והלך למחר עובר על אכילתו משום בל יחל קתני אכל היום ולא קתני לא יאכל היום אלמא דשבקינן ליה למיכל לאלתר ולא חיישינן שמא ילך למחר:

27 מי קתני אוכל - לכתחילה ולא ילך למחר אכל קתני דיעבד אבל לכתחילה אסור לאכול ודאי היום דחיישינן שמא ילך למחר:

28 והא קתני סיפא הלך הרי הוא בבל יחל אבל מהלך לא קתני - דמשמע דלא שבקינן ליה למיכל אתמול אלא קתני הלך דיעבד ש"מ דאתמול שבקינן ליה למיכל ולהכי כיון דאכל אתמול אם הלך היום הרי הוא בבל יחל:

29 ותיובתא דרב יהודיה - דאמר אל יישן כו':

30 אמר לך רב יהודה הוא הדין דליתני מהלך - דמשמע דאינו אוכל ומהלך למחר דודאי לא שבקינן ליה למיכל אתמול אלא איידי דתנא רישא אכל דלא מצי למיתני אוכל לרב יהודה דלא מצי למיכל לכתחילה:

31 תנא סיפא - נמי הלך:

32 שאני משמשך הרי זה בבל יחל - אם משמש עמה:

33 והיכי מצי למימר שאינו משמשה והא משתעבד לה - לתשמיש:

34 באומר הנאת תשמישך עלי - כלומר הנאה דאתי לי מתשמישך קונם עלי:

35 והא לא ניחא ליה בתשמישה - ויכול לאסור הנאתה עליו והוי נדר:

36 דיאמר רב כהנא - אשה האומרת קונם הנאת תשמישי עליך כופה ומשמשתו דלאו כל כמינה לאסור נפשה עליו דהיא משועבדת לו להנאתו:

37 אבל אמרה קונם הנאת תשמישך עלי - שאוסרת הנאה שיש לה מתשמישו על עצמה אסור לשמשה וצריך להפר לה:

38 לפי שאין מאכילין לו לאדם דבר האסור לו - והנאת תשמישו אסורה עליה ה"נ כי אמר הנאת תשמישך עלי ודאי הוי נדר ואסור לשמשה מפני שנהנה ממנה:

39 מתני' שבועה שאיני ישן שאיני מדבר וכו' - דשבועה חלה על דבר שאין בו ממש:

40 קרבן לא אוכל לך - דהיינו כמו אימרא לא אוכל לך דמותר:

41 הא קרבן שאוכל לך - נמי מותר דלא נדר אלא בחיי קרבן:

42 לא קרבן לא אוכל לך - משמע בשביל איסור לא אוכל לך שאם אוכל לך ליהוי אסור עלי כקרבן ומותר לטעמא דר"מ דלית ליה מכלל לאו וכו' דאי רבי יהודה בין אמר קרבן שאוכל לך בין אמר הא קרבן שאוכל בתרוייהו מתיר רבי יהודה אפילו אמר קרבן שאוכל לך כדאמרינן בפירקין דלעיל קרבן הקרבן כקרבן שאוכל לך אסור מני רבי מאיר היא דלא שני ליה בין אימרא לכאימרא דלרבי יהודה קרבן שאוכל לך מותר: