רש"י על נדרים פ״ה

1 ורבי יוסי סבר אינו ממון - ואינו משלם לו אלא דמי חולין שבו:

2 במתנות שלא הורמו קמיפלגי - דרבי סבר כמי שלא הורמו דמיין ולהכי משלם לו דמי כולו ורבי יוסי סבר כמי שהורמו דמיין ואינו משלם אלא דמי חולין:

3 ואי טובת הנאה אינה ממון - אפילו הוויין כמי שלא הורמו אינו משלם לו דמי טבלו דהא לא מפסיד ליה ולא מידי:

4 אלא - לעולם אימא לך דאינו ממון והיינו טעמא דרבי אע"ג דטובת הנאה אינה ממון אפי' הכי משלם לו דמי כולו משום דקנסו רבנן לגנב כי היכי דלא לגנוב:

5 ור' יוסי סבר - אינו משלם אלא דמי חולין דחדא ועוד קאמר חדא דטובת הנאה אינה ממון ועוד לדבריך דאמרת טעמא משום קנס אדרבה לקנסיה לבעל הבית זה:

6 כי היכי דלא לשהי לטיבליה - ולעולם אכתי רישא וסיפא דמתני' דקשיא אהדדי לא מיתרץ:

7 רבא אמר - לעולם לא קשיא מתניתין וסיפא כדקתני דטובת הנאה ממון ורישא היינו טעמא דיטלו בעל כרחו:

8 שאני תרומה משום דלא חזיא אלא לכהנים - וכיון דאתי למיסרה עלייהו שוייא לההוא תרומה כעפרא בעלמא והואיל וכעפרא הויא לא מיתחלי בטובת הנאה ולהכי שקלי לה בעל כרחו:

9 מתני' קונם שאיני עושה על פי אבא כו' אין יכול להפר - דלא הוי לא נדרי עינוי נפש ולא דברים שבינו לבינה:

10 שאיני עושה לפיך אין צריך להפר - דלא אמרה כלום דלאו כל כמינה לאפקועי לבעל מה דזכי ליה רחמנא:

11 ר' עקיבא אומר יפר שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו - כדאמרי' במס' כתובות בפ' אע"פ כתובות דף סד: ומה היא עושה לו משקל חמש סלעים שתי ביהודה שהן עשר בגליל כו' והמותר שלה ואותה העדפה שמעדפת הואיל ושלה היא אוסרת עליו אם לא יפר:

12 ר' יוחנן בן נורי אומר - להכי יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו דאותה מלאכה שעושה אחר הגירושין כשתבא ברשותו אסור באותה מלאכה ובכל מעשה ידיה מגירושין ואילך וקסבר אדם אוסר דבר שלא בא לעולם כגון מעשה ידיה שעתידה לעשות דלכשתבא לעולם אחר גירושין אע"פ שלא בא לרשותו בעת שבא לעולם דהא מגורשת היא לכשבאה ברשותו שתנשא לו שיהא אסור ורבי עקיבא סבר בהא מודינא לך דאדם אוסר דשלב"ל היכא דהוי ברשותו לאלתר כשבא לעולם כגון העדפה אבל אין אדם אוסר דשלב"ל אע"פ שבא לעולם אינן ברשותו אלא לאחר זמן לכשיבא לרשותו חל עליהן איסור כדפירשתי:

13 גמ' הרי זו עושה ואוכלת - לדברי הכל ואמרינן התם במסכת כתובות בפרק אע"פ דבשאין מעלה לה מזונות קא מיירי ואמרי' עושה ואוכלת פשיטא דכיון דאין מעלה לה מזונות ודאי עושה ואוכלת דממאי מתפרנסת ואמרי' סיפא איצטריכא ליה למיתני:

14 והמותר ר"מ אומר הקדש - דקא סבר אע"ג דמעשה ידיה אינו יכול להקדיש הואיל ואינה ניזונית משלו מ"מ מותר על מזונותיה יכול להקדיש שיהא קדוש לאחר מיתתה:

15 ור' יוחנן הסנדלר אומר חולין - דקסבר אין אדם יכול להקדיש דבר שלא בא לעולם לכשיבא לעולם לא יהא שלו אלא לאחר זמן:

16 ואמר שמואל - התם הלכה כר' יוחנן הסנדלר דתקנו לה חכמים מעה כסף תחת מותר מעשה ידיה דאי במעלה לה אפילו בחייה שלו היא וקשיא דשמואל אדשמואל:

17 וכי תימא כי אמר שמואל הלכה כרבי יוחנן בן נורי בהעדפה - כלומר הלכה כר' יוחנן ב"נ דאמר יפר והיינו טעמא דיפר משום העדפה ולא משום גירושין:

18 לימא הלכה כרבי עקיבא - דמוקי לטעמיה משום העדפה אלא מדקאמר הכי ש"מ כדאשמעינן מעיקרא ולעולם קשיא דשמואל אדשמואל:

19 אלא אמר רב יוסף - לעולם קסבר שמואל אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם:

20 ושאני קונמות וכו' ה"ג אמר לי' בשלמא אדם אוסר פירות חבירו עליו - די"ל יאסרו פירות חבירו עליו אלא יאסור דבר שלב"ל על חבירו שבאיזה ענין יש בו כח לכך שהרי אין בו כח לאסור פירות חבירו על חבירו להכי נמי פירות מעשה ידיה הויין של בעל והיאך יכולה לאוסרן עליו הואיל שלא באו לעולם:

21 יקדשו ידי לעושיהן - דידים איתנהו בעולם דהיינו אוסר פירות חבירו עליו:

22 ומי מקדשן והא משעבדין ידיה לבעל - דהשתא הוי דומיא דאוסר פירות חבירו על חבירו:

23 דאמרה לכי מגרשה - יקדשו דכל זמן שהיא ברשותו אינו אוסרתן ואהכי אי לא מיפר מהשתא חיילא קדושה עלייהו ואי מגרשה והדר נסיב לה מיתסרן עליו מעשה ידיה:

24 וממאי דכי אמרה הכי מהני - ואע"ג דאיתה תחת הבעל: