רש"י על נדרים י״ח

1 ותיובתא דרב הונא - דמדקתני עלתה לו שניה בראשונה מכלל דנזירות שניה נמי חיילא עליה:

2 לא לעולם דאמר וכו' ומאי עלתה לו לבר מההוא יומא - למשלים אותו ושוב מקריב קרבנו ונמצא נזיר אותו יום שנדר עם ימי נזירות של שלשים יום:

3 אי נמי - להכי חייב נזירות שניה כגון שקיבל עליו שתי נזירות בבת אחת דאמר הרי עלי שתי נזירות להכי חייב שתים אי לאו שנשאל אבל אי אמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום אין נזירות חל על נזירות:

4 והלא דין הוא - שלא תהא נזירות חל על נזירות ולא שאר נדרים נדר על נדר:

5 ומה שבועה חמורה - מפרש לקמן אפ"ה אין שבועה חלה על שבועה:

6 הא קרא בעי - פשיטא ודאי דהא איכא חד יומא יתירא:

7 אם נשאל על הראשונה - שבא לפני חכם ושאל על שבועה ראשונה והתיר:

8 שניה חלה עליו - שאם עובר חייב משום שבועה שניה:

9 מדלא קתני חייב אחת - דאילו קתני חייב אחת הוה משמע נמי שעל כולן חייב אחת וכן אי קתני אינה אלא אחת הוה משמע נמי שכולן שבועה אחת היא ואי בצרה לה אזיל ליה חיובא אלא מדקתני אינו חייב ש"מ דחיובא חדא מיהא איתיה דאי נשאל על הראשונה שניה חלה עליו דהא דלא חיילא כי לא מיתשיל אראשונה משום דלית רווחא דראשונה עומדת דחייב עליה אבל כשנשאל על הראשונה חיילא השניה:

10 לישנא אחרינא חיובא הוא דליכא - על השניה במקום הראשונה:

11 הא שבועה איכא - כלומר שם שבועה עליה לכי מיתשיל אקמייתא:

12 לכדרבא וכו' - אבל כשנשאל על הראשונה חיילא השניה:

13 מתני' סתם נדרים - דאינו יודע באיזה ענין נדר:

14 להחמיר - דאזלינן לחומרא ואמרינן על כל דבר הנדור נדר:

15 ופירושן - אבל אי מפרש ואמר דבדבר איסור נדר:

16 להקל - דהכי הוא כדקאמר:

17 כיצד האומר ככר זו עלי בבשר מליח אם בשל שלמים נדר - כי שיילינן ליה אמר על של שלמים נדרתי על שם בשר שלמים שצריכין מלח דכתיב וכל קרבן מנחתך במלח תמלח ויקרא ב׳:י״ג ועל יין המתנסך על גבי המזבח לשמים:

18 אסור - שהרי נדר בדבר הנדור, ואם על שם יין נסך של עבודת כוכבים וכבשר מליח דעבודת כוכבים מותר שהרי נדר בדבר האסור:

19 ואם סתם - דאמר אין ידוע לי אם על שם שמים או על שם טומאה נדרתי:

20 אסור - דאמרינן לא נתכוון זה אלא בדבר הנדור והיינו סתם להחמיר ופירושן להקל דאם פי' ואמר לשם עבודת כוכבים נדרנא מותר. ל"א סתם נדרים דאמר ככר זו עלי כבשר מליח וכיין נסך דלא הזכיר לא לשם שמים ולא לשם עבודת כוכבים להחמיר ופירושן דאם מפרש בשעה שנדר ואמר כבשר מליח של שלמים משלמים ודאי קאמר שצריכות מלח יותר משאר קרבנות שהרי נאכלין לשני ימים ולילה אחת וכיין נסך שעל המזבח דהיינו בדבר הנדור ואם כיין נסך של עבודת כוכבים וכבשר מליח של עבודת כוכבים להקל:

21 אם כחרם של שמים - נדר כגון שהתפיס במה שהקדיש לגבוה לקדשי בדק הבית הלכך אסור דלא ניתן לפדות כדכתיב ויקרא כ״ז:כ״ח כל חרם קדש קדשים הוא:

22 כחרם של כהנים - שהתפיס כחרם של חרמי כהנים דכתיב כל חרם בישראל לך יהיה במדבר י״ח:י״ד דהאי הוי ממון כהנים והוי מותר כחולין לכל דבריהן לאחר שבא ליד כהן ודין חרמים מפרש במסכת תמורה דף לב.:

23 אם כחרם של כהנים - שמותר בהנאה לאחר שבא ליד כהנים:

24 כמעשר בהמה - היינו דבר הנדור שאינו אסור עד שיקרא עליו שם מעשר:

25 ואם של גורן - מעשר דגן דבר האסור שמעשר ותרומה בשבלין אסור:

26 תרומת הלשכה - דהיינו דבר הנדור מעיקרא דמפריש להו לשקלים:

27 שאין אנשי גליל מכירין בתרומת הלשבה - לפי שהיו רחוקים מירושלים:

28 שאין אנשי גליל מכירין חרמי כהנים - שלא היו כהנים ביניהם וכשמחרימין אין מחרימין אלא לשמים:

29 גמ' והתנן ספק נזירות להקל - דאמרינן במסכת נזיר דף לב: הריני נזיר אם זהו פלוני שבא נגדי נזיר והלך לו אותו שאין יודע אם נזיר אם לא אינו נזיר ונזירות היינו כנדרים והיכי קתני סתם נדרים להחמיר:

30 המקדיש חייתו ובהמתו - שהקדיש כל חיות ובהמות שיש לו ואם היה לו כוי ביניהן הקדיש נמי דכוי בכלל חיה ובהמה:

31 רבי אליעזר אומר לא הקדיש את הכוי - דלא מעייל איניש ממוניה לספיקא דכוי דספק הוא אי מין בהמה אי מין חיה מאותה ספיקא לא עייליה להקדיש בכלל חיה ובהמה וכי היכי דסבירא ליה דלא מעייל ממוניה לספיקא כל שכן דסבירא ליה דלא מעייל גופיה לספיקא דהיכא דנדר ויש בנזירות ספק לא הוי נזיר ולדידיה סבירא ליה דסתם נזירות להקל:

32 רבי אליעזר אומר לא הקדיש את הכוי - דלא מעייל איניש ממוניה לספיקא. דכוי דספק הוא אי מין בהמה אי מין חיה מאותה ספיקא לא עייליה להקדיש בכלל חיה ובהמה וכי היכי דסבירא ליה דלא מעייל ממוניה לספיקא: