רש"י על ברכות ס׳ ב:א׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על ברכות ס׳ ע״א:כ״ח רש"י על ברכות ס׳ ע״ב:ב׳ »

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על גבורות השם פתח ↗

135 כמו שנאמר תהלים צא, יא "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך". ואמרו חכמים שבת נג: "אדם אית ליה מזלא", ופירש רש"י שם "מזליה - מלאך שלו, ומליץ עליו". ועוד אמרו ברכות ס: "הנכנס לבית הכסא אומר "אל המלאכים המלוים אותו הוא אומר, שנאמר 'כי מלאכיו יצוה לך'" רש"י שם... שמרוני שמרוני, עזרוני עזרוני, סמכוני סמכוני, המתינו לי המתינו לי עד שאכנס ואצא, שכן דרכן של בני אדם". ולמעלה פמ"ד ער: כתב: "המלאך הוא עושה שליחותו לשמור התחתונים", ושם הערה 35. ובח"א לסוטה מו: ב, פג: כתב: "כאשר עושין לו כבוד זה לאדם שמלוין אותו כשיוצא מהעיר שנברא בצלם אלקים, יש לו שמירה בדרך, שאין פגעים שולטין בו... כי המלאכים מלוים את צלם האלקי הזה". וראה להלן הערה 137, ופס"ח הערה 14.

2 ברכות פתח ↗

הַנִּכְנָס לְבֵית הַכִּסֵּא, אוֹמֵר: ״הִתְכַּבְּדוּ מְכוּבָּדִים קְדוֹשִׁים מְשָׁרְתֵי עֶלְיוֹן, תְּנוּ כָּבוֹד לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הַרְפּוּ מִמֶּנִּי עַד שֶׁאֶכָּנֵס וְאֶעֱשֶׂה רְצוֹנִי וְאָבֹא אֲלֵיכֶם״. אָמַר אַבָּיֵי: לָא לֵימָא אִינָשׁ הָכִי, דִּלְמָא שָׁבְקִי לֵיהּ וְאָזְלִי. אֶלָּא לֵימָא: ״שִׁמְרוּנִי שִׁמְרוּנִי, עִזְרוּנִי עִזְרוּנִי, סִמְכוּנִי סִמְכוּנִי, הַמְתִּינוּ לִי הַמְתִּינוּ לִי עַד שֶׁאֶכָּנֵס וְאֵצֵא, שֶׁכֵּן דַּרְכָּן שֶׁל בְּנֵי אָדָם״. כִּי נָפֵיק, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ ... אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחׇכְמָה, וּבָרָא בּוֹ נְקָבִים נְקָבִים, חֲלָלִים חֲלָלִים, גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִּסֵּא כְּבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ אִם יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשָׁר לַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ״.

3 פרי מגדים על אורח חיים פתח ↗

לברך עמ״א דעתו שאין מברך כ״א פ״א ספק ברכות להקל ועט״ז ב׳ וזה פי׳ ספק ברכות לקולא או דרבנן הם וספקן לקולא או דשמא עובר על לא תשא ואי״ה יבואר ברט״ו ובמקום אחר עוד: ומ״ש היוצא מביה״כ אי צריך ג״פ עמש״ל בסי׳ ז׳ אות ח״י. ועיין סי׳ קס״ה ס״א משמע דא״צ לערות ג״פ כ״כ א״ד בסי׳ ד׳ אות י״ב דאל״כ כיון שצריך ג״פ מיד אחר רחיצה א׳ יאמר א״י דלר״ר בעינן ג״פ וי״ל קטנים. ועיין סי׳ רכ״ז במ״א ב׳ מבואר היוצא מביה״כ דוקא כשעשה צרכיו צריך נטילה הא לא״ה אף מקבוע א״צ נטילה וה״ה יוצא ממרחץ שרחץ שם ובא״ר שם אות ו׳ והיינו דלגדולים אע״פ שלא קנח כלל צריך ליטול ידיו משום ר״ר היוצא מביה״כ אבל יכול לברך א״י בלא נט״י כיון דלא קינח ולקטנים אף מקבוע א״צ ליטול ידיו משום ר״ר אא״כ שפשף צריך ליפול ידיו המטונפות יע״ש ומיהו י״ל להמ״א ברכ״ז ב׳ דהיוצא מביה״כ קבוע בלא עשה צרכיו צריך ליטול ידיו משום ר״ר ששורה שם ונדבק בידיו וכשעשה צרכיו אף בלא קנח אסור לומר הברכה הואיל ועשה צרכיו וכ״מ בב״ח כאן דיש אומרים לגדולים א״י ולא לקטנים כי לגדולים בלא קנוח צריך נטילה שעשה צרכיו לא משום ר״ר לבד ובזה לא מצינו חולק עליהם ולקטנים בלא בית הכסא אם שפשף צריך מדינא ליטול ידיו לברכה ואם לא שפשף ולא נגע בגופו כלל עיין לבוש א״צ נטילה כי אם משום הכון כמ״ש כאן ס״ב. עיין סי׳ ו׳ ברכת א״י בסידור תפלה של המדקדק הגדול מהור״ר שלמה הענא ז״ל אחד בפתח כל דהו וזה להב״י בב׳ הפירושים יע״ש משא״כ לפ״ז שם א׳ המיוחד פה והשני עבור י״ל אחר בקמץ ועיין רש״י כמעט שכב אחד העם באבימלך ועיין בקונטרס קורי עכביש. שם לפני כסא הכ״ף דגושה דלא כציר כי מלת לפני עומדת בטעם יע״ש: מ״ש בסי׳ ו׳ במ״א וט״ז על פירש״י ברכות ס׳ ב׳ יפתח הנה תראה הציון שם אם יפתח אחד מהחללים אם יסתם אחד מהם מן הנקבים כי בנקבים שייך א׳ מהם משא״כ חללים לכאורה ל״ש יפתח חלל א׳ כי האבר שייך בו יפתח ורש״י גורם חללים לא חלולים ואין מוזכר בכח המאמר האבר כלל. לזה פי׳ דשפיר י״ל דיפתח אחלל קאי שיפתח יותר וז״ש יפתח קאי אחללים כמו יסתם אנקבים לא אאבר דל״ג נקובים ה״ה חלולים ל״ג ועמ״ש בסי׳ ו׳ בט״ז ומ״א מזה וכאן אין להאריך. מלת אי בצירי כמ״ש בסימן ו׳ בשם עט״ז ובסדור תפלה של הענא בחירק וא״י למה. דקדוק מלת אפשר יבוא אי״ה:

1 התכבדו וכו' – אל המלאכים המלוים אותו הוא אומר שנאמר כי מלאכיו יצוה לך תהילים צ״א:י״א:

2 שאם יפתח אחד מהם – מן החללים כגון הלב או הכרס או המעים:

3 או אם יסתם אחד מהם – מן הנקבים הפתוחים כגון הפה או החוטם או פי הטבעת. יפתח קאי אחללים יסתם קאי אנקבים:

« רש"י על ברכות ס׳ ע״א:כ״ח רש"י על ברכות ס׳ ע״ב:ב׳ »