רש"י על ברכות נ״ד ב

1 עבדי להון נקירותא – מערות מעברות נחל ארנון עמק עמוק בין ב' הרים גבוהים והיו ישראל צריכים לעבור באותו עמק עשו אמוריים מערות בצדי ההרים ונחבאו שם:

2 וטשו – נחבאו:

3 מסגי – עובר:

4 ממיך טורי – משפיל הרים ומתפשטין זה לצד זה עד שהעמק שוה:

5 חזו דמא – כשחזרו ההרים למקומן:

6 ואשד – ושפך:

7 אשר נטה לשבת ער – ההר שבעבר העמק נטה ונתפשט לצד חברו ההר אשר לצד עבר מואב ושם ארץ מואב ער:

8 שעמדו – באויר:

9 לא נתך ארצה – לא הגיע לארץ אלא עמדו באויר:

10 מחנה ישראל כמה הוי תלתא פרסי – עוג חשב כן בלבו מחנה ישראל תלתא פרסי דכתיב במדבר ל״ג:מ״ט ויחנו מבית הישימות עד אבל השטים ואמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי ההוא דוכתא והוה תלתא פרסי אורכא ותלתא פרסי פותיא עירובין פ"ה ד' נה::

11 קמצי – נמלים:

12 שרבבת – לשון אשתרבובי אשתרבוב ירדו וגדלו למטה:

13 משה כמה הוי עשר אמין – שהרי הוא הקים את המשכן ודרשי' הקים את עצמו לקומת המשכן וכתיב ביה עשר אמות אורך הקרש שמות ל״ו:כ״א:

14 שוור – קפץ למעלה:

15 בקרסוליה – קבילי"א בלע"ז:

16 וידי משה כבדים – ואינו יכול לפושטן כל היום אלא אם כן תומכים בזרועותיו ויקחו אבן וישימו תחתיו:

17 תחתיה – משמע במקומה ואי אפשר זו אלא על ידי בליעה:

18 דאמר ברוך דיין האמת – תירוצא הוא:

19 זוכר את הצדיקים – שזכר את אברהם:

20 כיון דפותיה ורומה כי הדדי הוו – ואין נפילה ניכרת בה אם לא נבלעה משום הכי אבלעה והוא דרך נפילה לחומה כזו:

21 צריכין להודות – כשיוצאין מן הסכנה:

22 וירוממוהו בקהל עם – בסוף פרשת המזמור:

23 ואתפח – נתרפא:

24 בגדתאה – שם עירו בגדד היא עיר החשובה שבבבל משחרבה בבל:

25 שימור – מן המזיקין:

26 חולה – שהורע מזלו לפיכך השד מתגרה בו וכן חיה אשה שילדה וכן אבל:

27 חתן וכלה ותלמידי חכמים – מקנאתו מתגרה בהם:

28 והמאריך על שלחנו – שמתוך כך עניים באין ומתפרנסים:

29 והמאריך בבית הכסא – רפואה היא לו: