רש"י על ברכות ל״ח א

1 כעבין – ערוכה ומקוטפת כגלוסקאות נאות גלי דעתיה דללחם עשאה:

2 כלמודין – כנסרים בעלמא שלא הקפיד על עריסתם ודוגמתו שנינו במועד קטן פ"ב דף יב. עושה לו למודין לוחין לבור של יין לכסותו:

3 זיעה בעלמא הוא – ואינו פרי לברך עליו בורא פרי העץ:

4 וחומץ ספוניות – סופי ענבים שאין מתבשלים עולמית ועושים מהן חומץ:

5 מחייב קרן וחומש – לשותה ממנו בשוגג:

6 ור' יהושע פוטר – דזיעה בעלמא הוא ואין שם תרומה חל עליו ואין לך פרי הניתן למשקה אלא זיתים וענבים בלבד והיינו כמר בר רב אשי:

7 טרימא מהו – מה מברכין עליו ושם טרימא כל דבר הכתוש קצת ואינו מרוסק:

8 לא הוה אדעתא דרבא – לא היה מבין מהו שואל:

9 א"ל – רבינא לההוא מרבנן איזו טרימא אתה שואל:

10 דקורטמי – כרכום שכותשים אותו ונותנין בו יין ושותין:

11 או דשומשמי – להוציא שמנן:

12 או דפורצני – כתישת ענבים לתת לתוך החרצנים מים לעשות תמד:

13 א"ל רבא חשילתא קא אמרת – מתוך דברי רבינא הבין רבא את השאלה א"ל דבר מעוך שאלתני כמו ביעי חשילתא דשחיטת חולין דף צג.:

14 מותר לעשות מהן טרימא – שאינו מפסידה אלמא דבמילת' קאי וכיון דהכי הוא מברכין עליה ב"פ העץ:

15 והלכתא – ל"ג ומהלכות גדולות הוא:

16 שתיתא – מאכל העשוי מקמח קליות שנתיבשו בתנור בעוד שהשבלים לחים:

17 עבה לאכילה עבידא – ובמילת' קיימא:

18 שבוחשין – מגיסין בכף לערבו יפה במימיו:

19 זיתום המצרי – מפורש במסכת פסחים דף מב::

20 וכל המשקים שותה – אלמא לאכילה מכוין ורפואה ממילא הויא הכא נמי לאכילה מכוין כו':

21 ה"ג וצריכא דרב ושמואל – ואע"ג דתניא לענין שבת דאוכל הוא ומותר לאכלו בשבת איצטריך למימר דטעון ברכה:

22 ה"ג דסד"א כיון דלרפואה קא מכוין לא לבעי ברכה קמ"ל כיון דמתהני מיניה. שהרי מאכל הוא בעי ברוכי:

23 והלכתא – ל״ג ומהלכות גדולות הוא:

24 דאפיק משמע – שהוציא כבר והא ודאי ברכה הגונה דלשעבר בעינן שהרי כבר הוציא הלחם הזה מן הארץ שהוא בא ליהנות הימנו:

25 דכתיב אל מוציאם ממצרים – וכשנאמרה פרשת בלעם כבר יצאו:

26 המוציא לך מים – וכבר הוציא:

27 ורבי נחמיה סבר דמפיק משמע – שעתיד להוציא דכתיב המוציא אתכם וכשנאמר פסוק זה למשה עדיין לא יצאו והמוציא לך מים עדיין היה מוציא כל ימי היותם במדבר:

28 דאפיקית יתכון – שאני הוא שהוצאתי אתכם: