רש"י על נדרים צ׳ א:א׳

1 ושבשיה ואנסביה איתתא ושרקיה טינא - טח פניו בטיט כדי שלא יכירהו רב חסדא כאילו היה אדם אחד מהם שנדר שלא ישא אשה כדי שיתיר לו דאפשר אילו היה מכירו לא היה מתיר לו:

2 מאן חכם למיעבד כי האי מילתא - שדקדק בכך שהשיאו אשה קודם שישאל על נדרו כדי שיחול הנדר עליו קודם שאלה דקסבר כרבי נתן דאמר לא יפר הואיל ולא חל הנדר דרבי נתן דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא:

3 הכי נמי פליגי בשאלה - שאין נשאלין לחכם עד שיהא הנדר חל עליו: