רש"י על נדרים פ״ה ב:ז׳

7 ומי מקדשן והא משעבדין ידיה לבעל - דהשתא הוי דומיא דאוסר פירות חבירו על חבירו:

8 דאמרה לכי מגרשה - יקדשו דכל זמן שהיא ברשותו אינו אוסרתן ואהכי אי לא מיפר מהשתא חיילא קדושה עלייהו ואי מגרשה והדר נסיב לה מיתסרן עליו מעשה ידיה:

9 וממאי דכי אמרה הכי מהני - ואע"ג דאיתה תחת הבעל: