רש"י על נדרים ז׳ ב

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על נדרים ז׳ ע״א:י׳ רש"י על נדרים ח׳ ע״א:ב׳ »

2 נדרים פתח ↗

וּפְלִיגָא דְּרַב חִסְדָּא. דְּהָהוּא גַּבְרָא דְּאָמַר ״מְשַׁמַּתְנָא בְּנִכְסֵיהּ דִּבְרֵיהּ דְּרַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא״ אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא. אֲמַר לֵיהּ: לֵית דְּחָשׁ לַהּ לְהָא דְּרַבִּי עֲקִיבָא. קָסָבַר: בִּ״מְשַׁמַּתְנָא״ פְּלִיגִי.

3 נדרים פתח ↗

אָמַר רַבִּי אִילָא אָמַר רַב: נִדָּהוּ בְּפָנָיו — אֵין מַתִּירִין לוֹ אֶלָּא בְּפָנָיו. נִדָּהוּ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו — מַתִּירִין לוֹ בֵּין בְּפָנָיו בֵּין שֶׁלֹּא בְּפָנָיו.

4 נדרים פתח ↗

אָמַר רַב חָנִין אָמַר רַב: הַשּׁוֹמֵעַ הַזְכָּרַת הַשֵּׁם מִפִּי חֲבֵירוֹ צָרִיךְ לְנַדּוֹתוֹ, וְאִם לֹא נִידָּהוּ — הוּא עַצְמוֹ יְהֵא בְּנִידּוּי. שֶׁכׇּל מָקוֹם שֶׁהַזְכָּרַת הַשֵּׁם מְצוּיָה, שָׁם עֲנִיּוּת מְצוּיָה.

5 נדרים פתח ↗

וַעֲנִיּוּת, כְּמִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי מֵתוּ כׇּל הָאֲנָשִׁים״, וְתַנְיָא: כׇּל מָקוֹם שֶׁ״נָּתְנוּ חֲכָמִים עֵינֵיהֶם״, אוֹ מִיתָה אוֹ עוֹנִי.

6 נדרים פתח ↗

אָמַר רַבִּי אַבָּא: הֲוָה קָאֵימְנָא קַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא, שַׁמְעַהּ לְהָךְ אִיתְּתָא דְּאַפִּקָה הַזְכָּרַת הַשֵּׁם לְבַטָּלָה, שַׁמְּתַהּ וּשְׁרָא לַהּ לְאַלְתַּר בְּאַפַּהּ. שְׁמַע מִינַּהּ תְּלָת: שְׁמַע מִינַּהּ הַשּׁוֹמֵעַ הַזְכָּרַת הַשֵּׁם מִפִּי חֲבֵירוֹ צָרִיךְ לְנַדּוֹתוֹ, וּשְׁמַע מִינַּהּ: נִידָּהוּ בְּפָנָיו, אֵין מַתִּירִין לוֹ אֶלָּא בְּפָנָיו, וּשְׁמַע מִינַּהּ: אֵין בֵּין נִידּוּי לַהֲפָרָה וְלֹא כְּלוּם.

8 נדרים פתח ↗

הֵיכִי דָּמֵי: כִּי הָא דְּמָר זוּטְרָא חֲסִידָא, כִּי מִחַיַּיב בַּר בֵּי רַב שַׁמְתָּא — מְשַׁמֵּית נַפְשֵׁיהּ בְּרֵישָׁא, וַהֲדַר מְשַׁמֵּת בַּר בֵּי רַב. וְכִי עָיֵיל לְבֵיתֵיהּ, שָׁרֵי לְנַפְשֵׁיהּ וַהֲדַר שָׁרֵי לֵיהּ.

1 קסבר במשמתנא פליגי - דהכא משמתנא קאמר וקאמר ליה רב חסדא לית דחש לה להא דר"ע דהוה אוסר במנודה אני לך דהיינו משמתנא:

2 נידהו בפניו - חכם שנידה את האדם בפניו אין יכול להתיר לו אלא בפניו:

3 הזכרת השם - שמוציא שם שמים לבטלה:

4 שנאמר כי מתו כל האנשים - ואמרינן היינו דתן ואבירם שנפלו בעניות:

5 כל מקום שנתנו חכמים עיניהם - לאדם שנידו או מת או נופל בעניות ואהכי צריך לנדותו כדי שיפול בעניות דהיינו כמיתה:

6 אין בין נידוי להפרה ולא כלום - דלא צריך להיות יום או יומים בנידוי דהא לאלתר שרא לה:

7 היכי דימי - דמנדה לעצמו:

8 ועייל לביתיה ושרי ליה - שלא נידהו בפניו:

« רש"י על נדרים ז׳ ע״א:י׳ רש"י על נדרים ח׳ ע״א:ב׳ »