רש"י על נדרים ל״ז ב:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על נדרים ל״ז ע״ב:א׳ רש"י על נדרים ל״ז ע״ב:ג׳ »

1 חדושי הלכות על נדרים פתח ↗

רש"י בד"ה אלא כו' פיסוק ולא משום שכר שימור קאמר דהא כו' כצ"ל מיטרדי בהו הס"ד:

2 נדרים פתח ↗

אֶלָּא: גַּבֵּי שַׁבָּת הַיְינוּ טַעְמָא דְּאֵין קוֹרְאִין בַּתְּחִילָּה — מִשּׁוּם דְּיִפְנוּ אֲבָהָתְהוֹן דְּיָנוֹקֵי לְמִצְוְתָא דְשַׁבְּתָא. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: מִשּׁוּם דִּבְשַׁבְּתָא אָכְלִין וְשָׁתִין וְיַקִּיר עֲלֵיהוֹן עָלְמָא. כִּדְאָמַר שְׁמוּאֵל: שִׁינּוּי וֶסֶת תְּחִילַּת חוֹלִי מֵעַיִים.

3 נדרים פתח ↗

4 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

190 מעין מה שאמרו נדרים לז: "אין קוראין בתחילה בשבת... משום דבשבתא אכלין ושתין ויקיר עליהון עלמא", ופירש רש"י שם "שכבד עליהם ללמוד מפני המאכל, ולהכי אין קורין בתחילה בשבת, דמצער להו". והר"ן שם כתב: "ויקיר עליהון עלמא על התינוקות, שמתוך שאכלו יותר ממה שדרכן לאכול בחול, אבריהם כבדין עליהן, ואין יכולין ללמוד בתחילה, שצריך עיון מרובה". הרי שבשבת יש קושי ללמוד תורה בעיון, ולכך יש בזה "ביטול עונג שבת". דוגמה לדבר; במשנה ברורה סימן רמז סק"כ כתב: "לשון הברייתא הנאמר בזה בגמרא שבת יט. ת"ר אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם לשבת... והרי"ף ס"ל שבת ז: בדפי הרי"ף... דעיקר האיסור משום ביטול מצות עונג שבת, דכל ג' ימים הראשונים יש להם צער מחמת נענוע הספינה, שגופו משתבר... וגם מחמת סרחון העולה מן הימים המלוחין, ואין רוחו חוזרת לבוא, עד אחר ג' ימים שהורגל בזה". הרי שאסור לעשות דברים שיש בהם משום בטול עונג שבת. ובשבת סוף קיט. אמרו "רב ששת בקיטא מותיב להו לרבנן היכא דמטיא שימשא בקיץ כשהיה דורש בשבת היה מושיב התלמידים במקום שתגיע שם חמה לעת האוכל כדי שיצטערו וימהרו לקום. בסיתוא מותיב להו לרבנן היכא דמטיא טולא ובחורף היה מושיבם בצל כדי שיצטננו, כי היכי דליקומו הייא שילכו מהר לביתם. רבי זירא מהדר אזוזי זוזי דרבנן, אמר ליה במטותא מינייכו לא תחללוניה "כשהיה רואה אותן זוגות זוגות ומדברים בתורה, מחזר אחריהם ואומר להם במטותא מינייכו לכו והתעסקו בעונג שבת, ולאו תחללוניה לבטל התענוגים" רש"י שם. וראה בקונטרס שביתת שבת א, לרבי צדוק הכהן, שכתב: "ולא חלילה שישבו בטל לגמרי, או שימשכו בבשר ויין... דודאי טוב מזה לעסוק בתורה. רק מי שהוא שקוע כל ימי החול כל מחשבות מוחו ולבו בדברי תורה... בשבת שהוא זמן עליית העולמות הוא במדרגה גבוהה מעסק התורה בעל פה, כי יוכל להתדבק אז באור פני מלך חיים ממש... והתגלות סודות התורה בקרב לבבם מה שא"א להוציאם מן השפה ולחוץ ולבוא להתגלות שבפה כלל. וכענין 'ובקרב קדושים', שאצל מי שבמדריגת קדושים, הוא 'בקרב', ולא בפי ובשפתי התגלות. וכך ביום השבת הקדוש". וראה עוד בספר "דעת שבת" עמוד סג, שהביא מקורות נוספים ליסוד זה. אמנם להלן פ"ב מ"ח לאחר ציון 884 כתב: "אבל בשביל שהאדם לעמל יולד, ואי אפשר שיהיה האדם בלא עמל, ולפיכך העמל שיש לישראל ביום השבת הוא עמל התורה", ולכאורה זה סותר לדבריו כאן, וראה שם הערה 885.

2 אלא גבי שבת - דקתני לא קורין בתחילה אבל שונין לאו משום שכר פיסוק ולא משום שכר שימור קאמר דהא שרי בהבלעה:

3 דיפנו אבהתהון דינוקא למצוותא דילהון - שאם היו עסוקין להקרותן בתחילה בדבר חדש היו טרודין בהן ולא היו פנויין למצות שבת להתענג בו אבל שונין הואיל וכבר למדוהו לא מיטרדי בהו:

4 דיפנו - כדי שיהו פנויין:

5 ויקיר להו עלמא - שכבד עליהם ללמוד מפני המאכל ולהכי אין קורין בתחילה בשבת דמצער להו:

« רש"י על נדרים ל״ז ע״ב:א׳ רש"י על נדרים ל״ז ע״ב:ג׳ »