רש"י על נדרים י׳ ב

1 מנין שלא יאמר אדם לה' עולה וכו' - דילמא אמר לה' ולא גמר לדיבור זה דלא אמר קרבן וקא מפיק שם שמים לבטלה אלא לכתחילה בעי למימר עולה והדר לה':

2 כינויי כינויין אסורין - שאם נדר בכינויי כינויין דקסבר כינויין דתנן במתניתין לשון אומות הם ומשום הכי אם כינה בלשון אחר מהני לשון אומות חשיב נמי נדר ואסור:

3 ולמאן דאמר מותר קסבר לשון שבדו להם חכמים - ומשום הכי מותרים הני הוא דבדו להן חכמים אסורים אבל אם כינה בלשון אחר דלא בדו הן חכמים מותרין:

4 בהני נמי משתעי אומות - והני נמי הוו ככינויין עצמן דמתניתין ואסירי:

5 ובית הלל סברי לא משתעי אומות הכי - ולאו לשון אומות נינהו ומותרין:

6 גזרינן כנויי כינויין - דאסירי אטו כינויין עצמן דמתני' דלשון אומות:

7 מקנמנא מקנחנא מקנסנא - דקונם קונח קונס היינו כינויין עצמן אבל בהאי לשון מקנמנא מקנחנא מקנסנא היינו כינויי כינויין:

8 תני מפשאה - שם חכם:

9 תרקייא תרכייא - כמו חרק חרך:

10 מיפחזנא מאי מיתחזנא מאי - דמתחלף במנזחנא מי הוי כנויי כינויין אליבא דמאן דאסר:

11 או דילמא קינמן קאמר - ולאו כלום הוא:

12 שבואל בן גרשום משמע - דכתיב שבואל בן גרשום נגיד על האוצרות דה"א לז ולא משמע לשון שבועה:

13 נדר במוהי - כמו מומתא:

14 מתני' האומר - לחבירו לא חולין שאוכל לך ליהוי מה שאוכל לך אלא קרבן ליהוי אסור:

15 או שאמר לא כשר שאוכל לך לא טהור שאוכל לך או שאמר טמא שאוכל לך או נותר או פיגול בכל הני לשונות הוי נדר ואסור:

16 כאימרא - שאמר הרי עלי כאימרא דמשמע כבש תמידין:

17 כדירים - כדיר בהמות של קרבן ואית דאמרי כדיר העצים:

18 כעצים - משמע כעצי המערכה:

19 כאשים - כאשו של מזבח:

20 או נדר באחד מכל משמשי מזבח - בכלי המזבח כמזרק או כמחתה אסור באותו חפץ שנדר בו: