1מי שהיה ככר מונח לפניו ואמר הרי הוא עלי או הרי זה עלי נאסר בו אע"פ שלא אמר כקרבן מפני שהוא ר"ל מילת הוא יד לקרבן וכן במלת זה אלא דחדא מנייהו נקט שכשאדם רוצה להפריש קרבן בנדבה אומר על בהמה שלפניו הרי הוא קרבן או הרי זה קרבן ומאחר שכן אף בזו יש לדון בה הואיל ואמר הוא או זה ואמר עלי שכונתו לומר הרי הוא עלי כקרבן הא אם אמר הרי הוא ולא אמר עלי יד שאינו מוכיח הוא ואינו כלום שמא הרי הוא צדקה או הרי הוא הפקר קאמר וכן אם היה תופסו בידו ואמר הרי עלי ולא אמר הוא ולא זה הואיל ולא הזכיר שם החפץ יד שאינו מוכיח הוא שמא הרי עלי אי זה דבר קאמר:2מי שהיתה בהמת חולין לפניו ואמר הרי זו חטאת או אשם לא אמר כלום ולא סוף דבר בשאינו מחויב חטאת או אשם שהרי אלו אינן באין בנדר ונדבה אלא אפילו היה מחויב חטאת או אשם שמאחר שלא אמר חטאתי או אשמתי יד שאין מוכיח הוא שמא מתכוין הוא להפרישו נדבה ואינו מכוין לחטאת או אשם שהוא חייב בו ואף הבהמה מותרת לו שלא חל עליה שם איסור ושמא תאמר יהא מיהא יד לנדר ליאסר עליה לדון בה שכך הוא אומר הרי זו כחטאת שהרי אם אמר על הככר הרי זה קרבן אנו מפרשים בו הרי זה כקרבן ונאסר בו מזו הטעם מפני שיודע הוא שאין ככר ראוי לקרבן וודאי לשם איסור אמרה אבל זו כסבור שיכול הוא להביא חטאת נדבה ושמא תאמר והלא בפרק כיצד מערימין אמרו היתה לפניו בהמה טמאה או בעלת מום ואמר זו עולה לא אמר כלום זו לעולה תמכר ויביא בדמיה עולה ולפי מה שאמרו בזו עולה מיהא תיאסר עליו בבעלת מום באכילה ובטמאה בהנאה שהרי יודע הוא שאין אלו ראויות לקרבן בתוספות פירשו שכך הוא ולא אמר כלום דקאמר לענין קרבן קאמר אבל מכל מקום אסורה היא עליו וכן כתבו בשמועתנו שאם אמר הרי זו לחטאת באות הל' חל עליה שם חטאת מעכשיו לכשיצטרך לו ולא יראה כן היה הוא מחויב חטאת או אשם ואמר הרי זו חטאתי או הרי זו אשמי דבריו קיימין:3נסתפקו בסוגיא זו קידושין אם יש בהן יד אם לאו ור"ל ביד מוכיח שאלו ביד שאינו מוכיח כבר פירשנו למעלה בהרי את מקודשת שאינו כלום אלא ביד מוכיח שאלוה שלא נתבררה במקומה שהרי זה שהעמידוה בדאמר לי ר"ל הרי את מקודשת לי אין זה בכלל יד אלא קדושין גמורין ולא הוצרכה ללמדה אלא משום סיפא דהריני אישיך אינו כלום כמו שכתבנו למעלה וזהו שאמרו בסמוך והא מדקאמר ליה רב פפא לאביי במסכת קידושין אלמא קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות הויין ידים אלמא דבמוכיחות מיהא סבירא ליה דהויין ידים ותירץ רב פפא למאי דקאמר שמואל אמרה ולהפליג בתמיהתו שאף בשאין מוכיחות הוא עושה אותם ידים למדת שאין השאלה אלא ביד מוכיח וענין השאלה אם מדמין אותה לנדרים אחר שעל ידיהם נאסרה לכל העולם כדבר הנדור או שמא לקנין בעלמא כשאר קנינים שאין בהם תורת יד כלל ובירר בה שאם נתן כסף לאשה בפני חברתה ואמר לה הרי את מקדשת לי ואמר לחברתה ואת נמי כגון שנתן לה כסף גם כן או שנתן לראשונה שוה שתי פרוטות ואמר לחברתה ואת נמי שזה פשוט שחברתה מקודשת כמוה אף בכסף שלה שהרי אשה נעשית שליח לחבירתה אף במקום שנעשית לה צרה כמו שהתבאר בשני של קדושין במשנת מעשה בחמש נשים ואין זה בכלל יד אלא קדושין גמורים אבל אם אמר לה ואת אע"פ שזהו יד מוכיח שהרי אין לדון בה דבר אחר אלא על צד רחוק שאם תאמר ואת חזאי קאמר ר"ל אף את תראי בקדושין של חברתיך צד רחוק הוא שלאיזה ענין הוא מזקיקה לראות וכן לא היה לומר ואת אלא את ומעתה יד מוכיח הוא ואף שלא בנתינת כסף אלא בכסף של חברתה כמו שפירשנו ולא עוד אלא שיש אומרים שאם נתן לה כסף אף ואת לחודיה קדושין גמורים הם ולא יד שאלו כן היאך נאמר דאת חזאי קאמר ואם כן מה ענין לנתינת הכסף בידה ואין השאלה אלא במתכוין לקדשה בכסף חברתה ולא נתברר השאלה ומחמירין בה לדונן בקדושי ספק וכן הסכימו בה כל הפוסקים הואיל ואיסור תורה הוא ומכל מקום לא כקדושין גמורים להפקיע קדושי שני שאע"פ שידים מוכיחות הויין ידים בכל מקום כגון בנדרים וחרמין השבועות וגיטין בנזירות משום דכתיבי גביה ונדרים איתקוש לנזירות וחרמין בכלל נדרים הם ושבועות ממין נדרים הם וכן שבדבור בעלמא הם נעשין אבל קדושין לא ממין דברים אלו הן וכן שאינן בדבור בעלמא אלא במעשה שעמהם הן כסף הן שטר הן ביאה ואע"פ שקדושין מגט מיהא איכא למילף פירשו בתוספות דדילמא שאני גט שנתינת הגט הוא מעשה גמור ועיקר מוכיח ואף בקדושין כן כל שנתן לה כסף גם כן וכדעת שכתבנו אבל כל שהוא מכוין לקדשה בכסף שנתן לחבירתה אין כאן אלא דבור בעלמא ויש מתרצין שבגיטין אין יד בעיקר הגירושין שהרי עיקר לשון הגירושין הרי את מגורשת הרי את מותרת לכל אדם ולדברי הכל אם אמר הרי את לכל אדם אינו כלום אלא שעיקר המחלקת אם אנו מצריכים הוכח גמור בעיקר המעשה אבל בעיקר הלשון לא נחלקו אבל שאלת הקדושין פירושה אם יש יד בעיקר הלשון אם לאו ודוחק הוא:4אף בפאה נסתפקו בסוגיא זו גם כן אם יש לה יד אם לאו ואף זו דוקא שאלוה ביד מוכיח שידים שאין מוכיחות אינן ידים בשום מקום אלא ביד מוכיח שאלוה אם מאחר שהוקשה לקרבנות לבל תאחר כמו שדרשו מעמך זו שכחה ופאה מה קרבנות יש להם יד ר"ל נדרי קרבנות והם הנדרים המביאין לידי קרבן כגון נזירות אף פאה יש לה יד או שמא לבל תאחר לבד הוקשה ואע"פ שאין היקש למחצה כמו שנאמר בסוגיא זו ולא גזירה שוה למחצה כמו שנאמר בפרק איזהו מקומן זו אינה היקש גמור הואיל ולא נכתבה פאה במקרא להדיא וביררו בה שאם אמר ערוגה זו פאה וחזר ואמר והא נמי או וזו גם כן פאה גמורה היא אפילו עשה כן מכל השדה שהרי אלו רצה לעשות כל שדהו פאה רשאי והרי כלו פאה אבל אם אמר והא או וזו ולא אמר נמי או גם כן ולא נתבררה והואיל ומן התורה היא מחמירין בה:
