מאירי על נדרים ט״ו

1 ואע"פ שזהו פסק שמועה זו צריך אני להעירך בביאור הסוגיא מצד קצת בלבולין שבה וכן שאתה צריך ללמוד הימנה דברים אחרים הצריכים לך לענין פסק:

2 והוא שהקשו לרב יהודה ממשנתנו שאמרו קנם שאני ישן היכי דמי אילימא כדקתני והא דבר שאין בו ממש הוא ומאי בל יחל איכא ומפני שהמקשה סובר שמשנתנו בבל יחל של תורה קאמר ואלא דקאמר קנם עיני בשינה ואי דקאמר הכי בסתם כלומר שלא נתן קיצבא לנדרו תוך שלשה מי שבקינן ליה עד דעבר בל יחל והא אמר ר' יוחנן שבועה שלא אישן שלשה ימים מלקין אותו וישן לאלתר ופירשו בתוספות כלומר ואף בנדר כן ר"ל שמלקין אותו על שסופו לעבור בבל יחל וישן לאלתר ולמדו מכאן שאף בנדר כל שנדר במה שאי אפשר לו כגון קנם עיני בשינה שלשה ימים או לעולם או קנם כל אכילה עלי עשרה ימים או לעולם שמלקין אותו וישן או אוכל לאלתר ואין זה נכון שלא אמרוה אלא בשבועה שתכף שהוציא דבר זה מפיו כבר נשבע לשוא ולוקה מיד על שעבר על שבועת שוא אבל זה כל שלא ישן לא עבר בבל יחל והיאך מלקין אותו עד שלא עבר בכלום אלא עיקר הדברים שזו של ר' יוחנן לא הביאוה אלא לדוגמא ומה שאמר מי שבקינן ליה עד דעבר בבל יחל פירושו מי הוי נדר כלל עד שנהא אנו משמרים בו שתאנסהו שינה ויעבר בבל יחל כדי להלקותו והא לא חייל עליה נידרא כלל דהא בשבועה דיינינן לה לאלתר כשבועת שוא שכל שנודר במה שאי אפשר לו לקיים בשום פנים דבריו בטלים לשעתם:

3 ונשוב לענין הסוגיא והוא שאם כן משנתנו אי אפשר להעמידה בקונם עיני בשינה ושלא קצב בה זמן ובאמת יכול היה להעמידה בשאמר קנם עיני בשינה היום או כל תוך שלשה אלא דההיא מילתא פשיטא היא וניחא ליה לאוקומא במאי דמשמע מינה טפי אי נמי דארחא דתלמודא הכי הוא כדי לברר הדברים מתוך מרחקן והוא שאמר אלא ודאי מתניתין בשתלה נדרו בתנאי ואי דאמר קנם עיני בשינה למחר אם אישן היום הרי אף רב יהודה מודה שאינו אסור לישן היום דבאיסורא מיהא מיזדהר ואם כן אסור דמתניתין במאי מיתוקמא אי בישן היום ולא יישן למחר הרי אינו עובר משום בל יחל שהרי לא ישן ביום האיסור ואם לא ישן היום שהוא יום התנאי הרי אין כאן בל יחל ואי בישן בשניהם פשיטא ואם ללמד שלא יישן היום שמא ישן למחר הרי אף לרב יהודה מותר לישן היום אלא פשיטא דאמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר ואם אינו ישן היום ליכא בל יחל שהרי עבר יום האיסור ואם ישן בשניהם פשיטא אלא לאו בשישן היום וקאמר דנזהר למחר שלא ישן כדי שלא יעבר למפרע על שינת היום וזו ודאי פשוטה היא אלא דאתא לאשמועינן דלישן היום מותר אף לכתחילה ואין חוששין שמא ישן למחר דאפי' בתנאיה מיזדהר ועל זו הוא אומר הרי זה בבל יחל כלומר שיזהר בשינת מחר שלא יעבור בבל יחל למפרע על שינת היום ובאמת יכול היה לתרץ משנתנו כמו שכתבנו שאמר קנם עיני בשינה היום אלא שרצה לתרצה לפי דבריו של מקשה ותירצה כי קתני דאי ניים דמתניתין הכי קאמר שאם אמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר אל יישן היום לכתחלה אלא שאם ישן היום יזהר למחר שלא יישן שלא יעבור למפרע על שינת היום הא לכתחילה אל ישן היום ורבינא תירצה בקונם שאני ישן ר"ל שהוא דבר שאין בו ממש ובל יחל דקאמר דרבנן ומכאן למדנו מה שפסקנו במשנתנו שהתולה נדרו בדבר שאין בו ממש איסור סופרים מיהא איכא וכבר ביארנו שיש מפקפקין ממה שדברי רבינא לדברי רב יהודה נאמרו ואין הלכה כרב יהודה אלא שכבר דחינו את דבריהם ואף בתוספות פירשו דרבינא לאו אדבר שאין בו ממש קאי אלא בדקאמר קנם עיני בשינה ולא יהיב שיעורא וקאמר דאף על גב דנידרא לא חייל איסור סופרים מיהא איכא עד שתאנסנו שינה ודברים משבשין הם ואף גדולי הרבנים פירשו בה דברים זרים ועיקר הדברים כמו שכתבנו וחזרו והקשו לו ממה שאמרו בפרק ירק קנם שאת נהנית לי עד הפסח וכו' כגון שהיה במרחשון ואמר לאשתו קנם שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג וכגון שאמר בלשון הנאת תשמישך עלי דאי לאו הכי הא קא משתעבד לה או שמא בשאר הנאות של מזונות וכגון שאמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך וכו' וספקא והרי שההנאה היא האיסור וההליכה היא התנאי אם הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו אלמא כל שלא הלכה עד הפסח מותרת בהנאתו אף לפני הפסח ואין חוששין שמא תלך ונמצאת נהנית באיסור למפרע ותירץ ר' אבא שבודאי אסורה היא ליהנות לו לפני הפסח שמא תלך אף לאחר הפסח ונמצאת נהנית באיסור למפרע ואותה משנה לענין מלקות נאמרה לומר שאם הלכה לפני הפסח ונהנית ממנו לפני הפסח לוקה ר"ל האשה וגדולי המחברים גורסין לוקה ר"ל האיש וממה שכתבו הם בעצמם בראובן שאמר לשמעון הריני עליך חרם או הרי את אסור בהנאתי שנאסרה הנאתו על שמעון אלא שאין שמעון לוקה בהנאתו שהרי לא אמר כלום וכן ראובן מותר בשל שמעון שהרי לא נאסרה עליו הנאתו אבל אם אמר הריני אסור בהנאתיך נאסר בהנאתו ולוקה אם נהנה ואף זה כל שאסר הנאתו על חברו אם ההנהו הוא בעצמו לוקה ואין הדברים נראין שהאוסר דבר על חברו כשחברו נהנה ממנה הוא לוקה ולא חבירו המדירו אפילו נהנה הוא והרי בפרק אין בין המודר שאלו ככרי עליך ונתנה לו במתנה מי מעל ור"ל לדעת הסובר יש מעילה בקנמות אע"פ שאין הלכה כן לימעול נותן הא לא אסרה עילויה אלמא אין האוסר נאסר בנתינת ככרו והנאסר הוא שלוקה ומתוך כך היא לוקה הא אם לא הלכה לפני הפסח ונהנית לפני הפסח איסורא בעלמא איכא ומחשש שמא תלך אלא שאינה לוקה וזו כרב יהודה וכן הלכה אלא שאחר כך חזרו והקשו ממה שאמרו באותה משנה אחר הפסח הרי זו בבל יחל כלומר שאם לא הלכה עד הפסח אלא שהלכה אחר הפסח הרי זו בבל יחל למפרע ואי דלא איתהני לפני הפסח הרי לא הדירה אלא עד הפסח ואין בהליכתה שאחר הפסח כלום אחר שכבר עבר הפסח ולא נהנית אלא ודאי שנהנית לפני הפסח מצד שלא הלכה ואם תלך לאחר הפסח נמצאת נהנית באיסור למפרע אלמא יכולה היא ליהנות לפני הפסח ואין חוששין לשמא תלך ותעבור למפרע ותירץ דאי איתהניא כלומר שאם עברה ונהנית הרי זו בבל יחל בהליכתה ומכל מקום אסור לה לילך וכן הלכה ר"ל שאם עבר הפסח ולא נהנית מותרת לילך ואם נהנית אסורה לילך עד החג שלא תעבור על בל יחל למפרע וגדולי המחברים שכתבו שאף בעבר הפסח ולא נהנית אסור להניחה לילך דברים מתמיהים הם אלא שכבר הרגישו בהם גדולי המגיהים וחזרו והקשו ממה שאמרו שם קנם שאת נהנית לי עד החג אם תלכי לבית אביך עד הפסח הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו עד החג ומותרת לילך אחר הפסח הא לא הלכה מותרת בהנאתו מיד ואין חוששין שמא תלך ותירץ ר' אבא דודאי אף בלא הלכה אסורה ליהנות לכתחלה שמא תלך ופירוש המשנה הוא הלכה לפני הפסח ונהנית עד החג לוקה ומותרת לילך אחר הפסח לא הלכה איסורא בעלמא איכא שלא ליהנות ומחשש שמא תלך וכן הלכה וזו ראיה שהלכה כרב יהודה אחר שאף באלו הלכה כמו שתירצו את המשניות לדעתו וכן חזרו והקשו לו ממה שאמרו ככר זה עלי קנם אם אלך למקום פלני למחר אם אכלו הרי הוא בבל ילך אלמא רשאי הוא לאכלו ואין חוששין שמא ילך ותירץ מי קתני אוכל כלומר לכתחלה אבל קתני אכלו כלומר אם עבר ואכל אסור לילך שלא יעבור למפרע והקשה לו מסיפא דקתני הלך הרי הוא בבל יחל ר"ל הלך אחר שאכל הרי הוא בבל יחל למפרע ולא קתני עלה שאם לא אכלה מהלך לכתחלה ואם איתא דאכל דוקא הא לכתחלה לא ליתני בסיפא מהלך לכתחלה בשלא אכל ולימא לא אכל מהלך לכתחלה ולאשמועינן דאסור לו לאכלו מאמש ומתוך כך מותר לו לילך היום לכתחלה ותירץ הוא הדין וכן הלכה שאינו אוכל לכתחלה ואם אכלו ואחר כך הלך עבר למפרע:

4 זהו ביאורה של שמועה ופסק שלה ונמצאת למד שלדברי הכל באיסורא מיהא מיזדהר ומכאן יצאה הוראה לגדולי ספרד במה שאמרו במסכת גיטין פ"ג ב' הרי זה גיטיך על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם דאין זה כריתות שאם נדרה או נשבעה על דעת רבים שלא תלך מותרת לינשא דבאיסורא מיזדהרא ואין נראה לי כן חדא דהליכה לבית אביה מיהא פעמים שהיא מצווה כגון לבקרו ולקיים בו מצות כבוד ועל כל פנים יש לו הפרה ואף בשלא תשתי יין יש לו הפרה לקידושא ואבדלתא ולדעתנו שכתבנו במסכת מכות שאף למצות סופרים יש לו הפרה ואף לכשתמצא לפרשה במקום שאין שם הפרה מכל מקום אין זה כריתות הואיל וכל ימי חייה. אגידא וקיימא אם תעבור אם לאו:

5 כבר ביארנו במשנתנו במה שאמר באומר לאשתו קונם שאני משמשיך שהוא בבל יחל דוקא באומר הנאת תשמישך עלי יש מפרשים שלא סוף דבר שיאמר כן אלא בשאמר קנם שאני משמשיך נעשה כאומר הנאת תשמישך עלי דשאני משמשיך שתי לשונות משמע אחד לאסור הנאתו עליה ואחד לאסור הנאתה עליו וסתם נדרים להחמיר ודנין בו לאסור הנאתה עליו כדי שיחול הנדר מצד שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו ולמדנו שהבעל שאמר לאשתו הנאת תשמישי עליך אינו כלום שהרי משועבד הוא לה אבל אמר הנאת תשמישך עלי הוי נדר וכן האשה שאמרה לבעלה הנאת תשמישי עליך אינו כלום ואין צריך להפר הנאת תשמישך עלי אסורה שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו וצריך להפר לה:

6 המשנה השלישית והכונה לבאר בה ענין החלק השלישי והוא שאמר קרבן לא אוכל לך הקרבן שאוכל לך לא קרבן לא אוכל לך מותר שבועה לא אוכל לך השבועה שאוכל לך לא שבועה לא אוכל לך אסור זה חומר בשבועות מבנדרים וחומר בנדרים משבועות כיצד אמר קונם סוכה שאני עושה לולב שאני נוטל תפלין שאני נותן בנדרים אסור ובשבועות מותר שאין נשבעין לעבור על המצות אמר הר"ם דע כי שאוכל יורה אצלם על שהוא יאכל ויורה גם כן על שלא יאכל וראיה על זה מחבור הענינים הנה אם יכריחהו חברו שיאכל וחזר ונשבע ואמר שבועה שאוכל לך אז אסור עליו לאכול ממנו דבר ומבואר הוא שאמרו גם כן לא אוכל לך קרבן שאוכל לך לא יורה זה כמי שהוא שם כל מה שיאכל אצלו כקרבן אמנם ענין זה הדבור שהוא נשבע בקרבן הנה כאלו אמר בשבועה הקרבן ואמרו בנדרים אסור לפי שהוא אסר עצם הדבר אשר לא תתקיים מצוה אלא בהיותו מותר כמו שיאסור סכה זו עליו הנה שם ישיבתה עבירה ויהיה דומה לו בו כמו שלא ימצא ערב הפסח בלתי מצה שהיא אסורה באכילה כמו שיהיה טבל או הקדש אשר יאסר עליו אכילתו לפי שהיא מצוה הבאה בעבירה וזהו ההיקש ויהיו הנדרים יחולו על כל ענין יתחייב אסור זה הענין בטול מצות עשה אמנם כאשר לא חייב עצמו קרבן כאשר עשה מצוה הנה יהיה אפשר שיקיים הנדר ויעשה המצוה כמו שיאמר עלי כאשר לא הניח תפילין ולזה הוא מחוייב וכאשר לא יניחם יחוייב קרבן:

7 אמר המאירי קרבן לא אוכל לך מותר כלומר שאם לשבועה הוא מתכוין כלומר בקרבן אני אומר שלא אוכל לך אין שבועה בקרבן ואם הוא מתכוין לנדר כלומר קרבן עלי מה שלא אוכל לך הרי הוא אומר שיהא קרבן מה שלא יאכל הא מה שיאכל לא קרבן אלא חלין וכן הלכה הקרבן שאוכל לך מותר וזו אם בלשון שבועה כיון כן הדין אלא שמכל מקום יש לחוש שמא ללשון נדר כיון והיאך מותר שהרי יש התפסה אף בלא כף השמוש שאין הלכה כר' יהודה דשני ליה בין קרבן לכקרבן כבר פירשנוה בסוף פרק ראשון באומר הא קרבן וזהו לשון שבועה ר"ל בחיי הקרבן ואין שבועה בקרבן וכן הלכה הא קרבן שאוכל לך אסור אע"פ שאין בו כף הדמיון לקרבן לא אוכל לך מותר זו ודאי אינה הלכה אלא לדעת רבי מאיר היא שנויה ולא לקרבן קאמר שזו אף לרבי מאיר אסורה שהרי פירושה לקרבן יהא מה שאתה אומר לפיכך לא אוכל לך אלא שאמר בהדיא לא קרבן לא אוכל לך ולענין פסק אסור שהרי מכללו אתה שומע הא מה שאוכל יהא קרבן אלא שאין רבי מאיר סובר מכלל לאו וכו' ומכל מקום בין לקרבן בין לא קרבן שניהם אסורים אם לא קרבן מכלל לאו ולדעת חכמים ואם לקרבן לדברי הכל לחכמים מפני שמפרשים בו לא קרבן ולר' מאיר מפני שנעשה כאומר לקרבן יהא: