מאירי על נדרים ע״ג

1 כבר ביארנו באשת חרש שאין הבעל מפר לה כלל אחר שאינו בר שמיעה וכמו שאמרו כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו וכבר ביארנו ענין ראוי לבילה בבתרא פ' הספינה ובשאר מקומות מן החבור:

2 מי שהיו לו שתי נשים ונדרו שתיהן אין הבעל יכול להפר לשתיהן כאחת והוא הדין לאב בשתי בנותיו דהא כתיב אותה ולא אותה וחברתה וכן בסוטה אמרו והשקה ולא אותה וחברתה ללמד שאין משקין שתי סוטות כאחת ואע"פ שחכמים נחלקו בה לא נחלקו אלא מן הטעם כלומר שלא אמרו שלא להשקות שתים כאחת אלא מפני שלבה גס בחברתה ויבאו למחוק את המגלה ולא שלא לדרוש והשקה אף לענין פרה אמרו אותה ולא אותה וחברתה שלא לשחוט שתים כאחת וכן בגט לה ולא לה ולחברתה אלא שהם דורשים טעמיה דקרא ומכל מקום יש חולקין לומר שחכמים אין דורשין והשקה ולא אותה ובסוטה דוקא הוא שאמרוה מטעם שלבה גס בחברתה אבל הכא לא והלכה כרבים ואדם יכול להפר לשתי נשיו או לשתי בנותיו כאחת ואף גדולי המחברים כתבוה כן אלא שאותה האמורה בפרה קשה להם ועוד דהא בעלמא לא קיימא לן כמאן דדריש טעמיה דקרא אלא שיש ראיה לדבריהם ממה שאמרו בתוספתא היו על אשתו חמש נדרים או שהיו לו חמש נשים ונדרו כלן ואמר מופר כלן מופרין מופר ליכי לא הפר אלא לה ומכל מקום אין סומכין על התוספתא במקום שחולקת על התלמוד שלנו ומכל מקום בזו של היו עליה חמש נדרים ודאי נראה שמפר הוא את כלן בהפרה אחת כדברי התוספתא:

3 המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק השני והוא שאמר בוגרת ששהתה שנים עשר חדש ואלמנה שלשים יום ר' אלעזר אומר הואיל ובעלה חייב במזונותיה יפר נדריה וחכמים אומרים אין הבעל מפר עד שתכנס לרשותו אמר הר"ם כבר התבאר בחמישי מכתובות שהארוסה כאשר הגיע זמנה הנזכר ולא נשאת אוכלת משלו והתבאר בזה הפרק שנערה מאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה אולם הבוגרת לא כמו שעשינו עקר כיון שבגרה אין לאביה רשות בה ואמר רבי אלעזר זאת הבוגרת יצאה מרשות אב ונתחייב בעלה במזונותיה כבר יוחדה לרשותו ויפר והלכה כחכמים:

4 אמר המאירי כבר ביארנו למעלה שהבוגרת אם נתקדשה תכף לבגרותה נותנין לה שנים עשר חדש אבל אם נתקדשה לאחר זמן נותנין לה תשלום שנים עשר חדש מזמן בגרותה שהבגר כתביעה ומכל מקום אין נותנין לה פחות משלשים יום אבל לנערה נותנין לעולם שנים עשר חדש ואם כן משנתנו צריך לפרשה בבוגרת שנתארסה תכף לבגרותה אלא שלמעלה פרשו הבוגרת וששהתה וכו' כלומר הבוגרת שהגיע זמנה לינשא לפי הזמן שנתקדשה בו תוך בגרותה והנערה ששהתה שנים עשר חדש וכן אלמנה שנתנו לה שלשים יום שכך הוא זמנה לפרנס את עצמה כמו שהתבאר שם וכונת המשנה שכל שהגיע זמנה לינשא והיא בוגרת או אלמנה שאין לאביה רשות בה הואיל ובעלה חייב במזונותיה אף הוא יכול להפר ביום שמעו בנדרים שנדרה מזמן מזמן זה ואילך מפני שדנין אותה כנשואה אחר שהוא חייב במזונותיה וחכמים אומרים אין הבעל מיפר עד שתכנס לרשותו והלכה כחכמים:

5 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:

6 כבר ביארנו בחמישי של כתובות שלדעת משנה ראשונה כל שהגיע זמנה לינשא ונתעכבו הנישואין מצדו ובפשיעתו אוכלת משלו ואם נתארסה לכהן אוכלת בתרומה אבל יבמה הזקוקה לכהן אינה אוכלת בתרומה אע"פ שנשאת לאחיו ושאכלה עם אחיו וכל שכן אם לא נשאת לאחיו אלא שאכלה באירוסין מצד הגעת זמן וכל שכן אם לא הגיע זמן נישואיה בחיי אחיו ועל זו אמרו עשתה ששה חדשים של זמן התביעה בפני הבעל ר"ל הארוס ומת ונפלה לפני היבם מן האירוסין והשלימה ברשותו זמן התביעה של שנים עשר חדש שנמצא שאלו היה הבעל קיים היתה אוכלת מצד הגעת זמן או אפילו כלן לפני הבעל ר"ל שהשלימה שנים עשר חדש בפני הארוס או כלם בפני יבם ר"ל שמת הארוס קודם התביעה אינה אוכלת אע"פ שתבעה והגיע זמנה מפני שאינה קנינו אבל בית דין שאחריהם אמרו אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה אע"פ שהגיע זמן וביבמה אם נתאלמנה מן האירוסין עד שיכנוס ויבעול בעילה גמורה במתכוין וברצון ומן הנישואין עד שיכנוס ויערה אפילו באונס או שגגה שמאחר שאכלה בחיי האח אוכלת עכשו בביאה זו ולענין ביאור זה שאמרו במשנה ראשונה שמשהגיע זמן אוכלת בתרומה פירושו אף בתרומה של תורה ומה שאמרו כאן עד כאן לא אשמעינן משנה ראשונה אלא בתרומה דרבנן פירושו שאף משנתארסה הותרה בתרומה בלא הגיע זמן ולא נאסרה אלא מדרבנן אי משום סמפון אי משום שמא ימזגו לה כוס וכו':