1כל שביארנו שיכול לחזור בו האוכל מפירותיו חייב לעשרן שאין זה הפקר וכל שאין יכול לחזור הרי הוא הפקר ופטור מן המעשר אפילו קדם הוא וזכה פטור הוא מן המעשר ואם כן כל שבקרקע שיכול לחזור תוך שלשה חייב במעשר מן הדין ומעשרין ממנו אף על החיוב ומה שאמרו בגמרא שלא נתקן אלא מפני הרמאין שעושין הפקרן כדי להפקיע מן המעשר אבל מן הדין פטור הוא מן המעשר ושמתוך כך אין מעשרין ממנו על החיוב אלא מיניה וביה לדעת ר' יוסי נאמרה ולא לדעת חכמים כך פירשוה רבים ומכל מקום עיקר הפירוש שתקנת רמאין הנזכרת כאן אף לרבנן היא שמן הדין חל ההפקר שאם אינו חל עכשו היאך הוא חל לסוף שלשה ימים אלא מדרבנן היא וכן נראה משמועה הסמוכה לזו כמו שיתבאר ואם כן אף תוך שלשה אין מעשרין ממנו על החיוב אלא מיניה וביה ולא שנאמר שיהא מה שאמרו כל תוך שלשה יכול לחזור עיקר התקנה אלא עיקר התקנה שלא יפטר מן המעשר והשוו בה מדותיהם אף לענין חזרה שלא תהא כחוכא וטלולא:2המפקיר את כרמו או שדהו והשכים בבקר וזכה בו לעצמו ובצרו חייב בפרט ובעוללות ובשכחה ובפיאה ופטור מן המעשרות ומן התרומות ומה שהוא חייב בפרט ובעוללות ובשכחה ובפיאה הוא משום דכתיב ביה תעזוב יתירא וגדולי המחברים פרשו משום דשדך וכרמך קרינא ביה ואין נראה כן שאם כן אף במעשר ותרומה יהא חייב אלא שאינה אלא מטעם שהזכרנו הא אם זכה בשל אחר פטור מן הכל:3ולענין ביאור מה שאמרו בשלמא לעולא רבנן קא תנו לה ודאוריתא כך פירושו בשלמא לעולא רבנן היא ומן הדין הוה ליה הפקר לאלתר אלא שמפני הרמאין תקנוה כמו שביארנו ודאוריתא קתני לה דהוי הפקר ופטור מן המעשר אלא דמדרבנן מעשר מיניה וביה אלא לריש לקיש דמוקים לה כר' יוסי אמאי פטור מן המעשר הרי אינו הפקר עד שיזכה בו שום אדם:
