מאירי על נדרים כ״ט

1 האומר לאשה הרי את מקודשת לי היום ולמחר אי את אשתי הרי זו מקודשת לעולם ר"ל שאף למחר לא הופקעו הקדושין מאליהם אלא אם בא למחר להפקיע עצמו ממנה צריכה גט שהקדושין מאחר שהן חלים אין להם הפסק ובאחרון של גטין שאלו במגרש שאמר היום אי את אשתי ולמחר את אשתי ופסקנו בה לדעת קצת כיון דפסקה פסקה כלומר ומגורשת לעולם שמאחר שחל הגט אין לו הפסק וזו נמשכת לחבירתה שבכאן אלא שיש פוסקים שאינה מגורשת כלל ואף זה אפשר לישבה עם זו ויראה טעם הדבר שהאשה קנין הגוף הוא וכל שקדשה לזמן אינו אלא קנין פירות ונמצא שאין קנינה כלום אם כן מאחר שהקנין חל לגמרי הוא חל ובגירושין כל ששיירה לאחר זמן לעצמו הרי אין לשני בה אלא פירות ואחר שכן הואיל ולא נפקע קנינו לגמרי לא נפקע לכלום ואינה מגורשת:

2 מי שאמר שור זה עולה כל שלושים יום פירשו בתלמוד המערב במסכת קדושין פרק שלישי שלאחר שלשים יום יצאה לחולין מאליה הרי את מקודשת שלשים הרי היא מקודשת לעולם מה בין הקדש מה בין אשה מצינו הקדש יוצא בלא פדיון ולא מצינו אשה יוצאה בלא גט והיכן מצינו הקדש יוצא בלא פדיון במקדיש שדה מקנה ומכל מקום בסוגיא זו יראה שאינה יוצאת בלא פדיון ולא סוף דבר בשהקדישה שלשים יום לבד שכוונתו להיות יוצאה לחולין אלא אף בשכונתו להקדש אחר ר"ל שאמר כל שלשים תהא עולה ולאחר שלשים תהא שלמים לא אמר כלום והרי היא עולה ואפי' מקדושה קלה לקדושה חמורה כגון כל שלשים יום תהא שלמים ואחריהן עולה שהיא שלמים אף לאחר שלשים ומכל מקום אם אמר לדמים כגון שאמר דמי שור זה עולה כל שלשים ואחריהן שלמים או דמי שור זה שלמים כל שלשים ואחריהן עולה דבריו קיימין ואם הקריב דמיה הן תוך שלשים הן לאחר שלשים יעשה כפי נדרו והוא הדין שאם לא אמר ואחריהן כך שיוצאה לחולין לאחר שלשים מאליה וזו נמשכת לדעת עולא מכל מקום בגמרא הקשו ממנה לבר פדא שהיה אומר קדושת דמים לא פקעא בכדי ואף הוא קשה לדעת הפוסקים כבר פדא אלא שרב פפא תירצה לדעתו הכי קאמר אם לא אמר מעכשו שלמים לאחר שלשים הויא עולה ור"ל וכל הבריתא מתפרשת בדרך זה ורישא קאמר האומר שור זה עולה כל ל' יום ולאחר שלשים יום שלמים הרי זה עולה דקדושה לא פקעא וכן אפילו אמר כל שלשים יום שלמים ואחריהן עולה הרי זו שלמים שאף קדושת דמים לא פקעא אבל אם לא אמר מעכשו עולה אלא שאמר לאחר שלשים יום תהא שלמים לאחר שלשים נעשית שלמים וכן אם לא אמר מעכשו שלמים אלא שאמר לאחר שלשים יום תהא עולה לאחר שלשים יום נעשית עולה ואינו יכול לחזור תוך שלשים יום הא כל שאמר כל שלשים יום עולה או שלמים אינה יוצאת מקדושתה הראשונה ואפי' אמר לדמים שאף קדושת דמים אינה נפקעת וכשמוכרה מקריב מן הדמים כהקדש הראשון וכבר פדא ואף גדולי המפרשים פסקוה כן בהגהותיהם והביאו ראיה ממה שאמרו הקדיש זכר לדמיו הוא עצמו יקרב עולה אלמא כי אמר לדמי נמי קדוש קדושת הגוף ואף אנו נאמר שאף קדושת דמים אינה נפקעת:

3 אף ע"פ שביארנו בהקדש שאם אמר הרי זו עולה או שלמים לאחר שלשים שההקדש חל לאחר שלשים ואינו יכול לחזור בו בתוך שלשים באשה אינו כן אלא כל שאמר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים אם בא אחר וקדשה בתוך שלשים מקודשת לזה השני ואף לכשיגיעו שלשים אין לראשון בה כלום וכן אם חזר בו הוא או חזרה היא אינו כלום שמאחר שלא חלו הקדושין עדין יכולים הם לחזור והקדש שאני שאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט הא אם לא קדשה אחר בתוך שלשים יום וכן שלא חזרו בהם לא הוא ולא היא כשיגיעו שלשים יום מקודשת גמורה ואפי' נתאכלו המעות קודם שיגיעו שלשים יום וכבר ביארנוה בשלישי של קדושין במשנה השניה ומכאן למדו קצת מפרשים שהאומר סלע זו לצדקה לאחר שלשים יום אינו יכול לחזור דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט:

4 יש חולקין בפסק זה לומר שהאומר שור זה עולה לאחר שלשים יום יכול לחזור בו ואומרים שלא תרצה רב פפא אלא לדעת בר פדא והפוסקים כמותו ודאי יש להם לומר כן אבל לעולא יכול לחזור ואף בתלמוד המערב נחלקו בה בראשון של קדשין והוא שאמרו שם רבי אבהו בשם רבי יוחנן הרי זו עולה לאחר שלשים יום מכרה בתוך שלשים יום אינה מכורה הקדישה לא קדשה לידא מילא לאחר שלשים אלא לשייר לו גיזה ועבדה לתוך שלשים וחרינא אמר בשם רבי יוחנן מכרה מכורה חזר ולקחה בתוך שלשים חל עליו הקדש לאחר שלשים לא חל עליו הקדש ועוד שנו שם בפרק שלישי רבי בון בעי קומי ר' זעירא תמן איתמר אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט והכא איתמר מכרה תוך שלשים מכורה תמן באומר שכבר ברם הכא באומר לאחר שלשים וכי תימא מאי האי דנקט מכרה מכורה ליתני חזר בו רשאי אין הכי נמי אלא אידי דבעי למתנא חזר ולקחה תוך שלשים חל עליה הקדש לאחר שלשים לא חל עליה הקדש נקט לה במכרה: