מאירי על נדרים נ״ד

1 והמשנה הראשונה ממנו אמנם תחל לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר הנודר מן הירק מותר בדלועין ר' עקיבא אוסר אמרו לו לרבי עקיבא והלא אומר הוא אדם לשלוחו קח לנו ירק מן השוק והוא אומר לא מצאתי אלא דלועין אמר להן וכן הדבר או שמא אומר הוא לא מצאתי אלא קטנית אלא שהדלועין בכלל הירק ואסור בפול המצרי הלח ומותר ביבש אמר הר"ם רבי עקיבא סבר כל מילי דממליך עליה שליח מיניה הוא וחכמים חולקין עליו והלכה כחכמים:

2 אמר המאירי הנודר מן הירק מותר בדלועין מפני שאינן בכלל ירק ורבי עקיבא אוסר מפני שהוא סובר שבכלל ירק הם ואמרו לו חכמים לרבי עקיבא והלא אדם אומר לשליחו קח לי ירק והוא אומר לא מצאתי אלא דלועין ואלו היו הדלועין בכלל ירק היה קונה מהן שהרי ירק אמר לו וירק הוא מביא ומאחר שהוא חוזר ואומר לא מצאתי ירק אלא דלועין אלמא אין הדלועין בכלל ירק אמר להם וכן הדבר כלומר מדידכון אנא ממטי לכון שמאחר שהוא נמלך עליהם לומר לא מצאתי אלא דלועין אלמא אע"פ שאינן ירק גמור מכל מקום מין ירק הוא ומתוך כך הוא נמלך עליהם לחזור ולומר לא מצאתי ירק גמור כמו ששאלת אלא מה שהוא ממין ירק והם דלועין אלמא שהדלועין מין ירק הם שכל שדרך השליח לימלך עליו מאותו המין הוא שאין דרך השליח לימלך ולומר לא מצאתי ירק אלא קטנית אלא לא מצאתי ירק אלא דלועין מפני שהדלועין בכלל מין ירק ואין הקטנית בכלל ירק:

3 ושאלו בגמרא לרבי עקיבא והא מירק נדר כלומר ואין ירק סתם נאמר אלא בנאכל על השלחן ובזו ודאי אין השליח נמלך עליו לדלועים ופירשוה בנודר מירקי קדרה ובזו ודאי שליח נמלך עליהן לדלועין וחזרו ושאלו ודלמא ירק הנאכל בקדרה קאמר ר"ל שאינה עיקר התבשיל אלא שנותנין אותו בתבשיל להטעימו כגון שום ובצל וכוסבר ודלועין ודאי עיקר תבשיל הן ואין שליח נמלך מירקי קדרה לדלועין וזה שאמר ודלמא לא שיהא מסופק בכך שאם כן הרי מכל מקום משמע הכי ומשמע הכי ר"ל בירק הנאכל בקדרה ולירק שהוא עיקר תבשיל וראוי לאסור מספק אלא כעין ודאי הוא כלומר דירקי קדרה ודאי על ירק הנאכל בקדרה קאמר ולא על מה שהוא עיקר תבשיל ואין שליח נמלך מהן לדלועין ופרשה בשנדר מירק המתבשל בקדרה כגון כרוב וכרתי ודומיהן ואף הדלועין בכלל זה הם אלא שהם אינן ירק אלא פרי ומכל מקום אע"פ שהוא פרי ולא ירק גמור הואיל ומתבשלין הן בקדרה והוא נדר מירק המתבשל שליח נמלך עליהן וכל שנודר במלה כוללת כגון ירק כל שהשליח נמלך עליו לידע דעת שולחו אם ירצה מזה הרי הוא מינו ולדעת חכמים כל שהשליח צריך לימלך עליו אינו מינו:

4 והלכה כרבי עקיבא והלכך הנודר מן הירק מותר בדלועין שמאחר שזה ירק וזה פרי וכן שזה סתמו נאכל חי וזה אינו ראוי אלא בבשול אין שליח נמלך עליו ולא עוד אלא אפילו נדר מירקי קדרה אין הדלועין בכלל שמאחר שזה ירק וזה פרי וכן שזה אינו בא אלא להטעים את התבשיל והדלועין עיקר תבשיל אין שליח נמלך עליו אבל אם נדר מירק המתבשל בקדרה הרי השליח נמלך מזה לדלועין ומתוך כך הרי הוא מינו ליאסר בכללו אלא שאינו לוקה אחר שאינו ירק גמור:

5 ולדברי הכל הנודר מן הירק אסור בפול המצרי לח ופול המצרי הוא זרע דומה לפולין דקין ויוצאין במצרים והרופאים קורין לו בקלי מצרי ונאכל בעודו ירק וכשמניחין אותו לגמור בשולו נעשית בו כעין שבלת ונעשה שם זרע הנקרא פול המצרי ועושין ממנו גרן כעין הקטניות והתבואות ואמר שבעודו לח אע"פ שנעשה שם זרע בכלל ירק הוא אבל משנתיבש אינו ראוי לירק ואין שליח נמלך עליו לשם ירק כלל אבל ירק עצמו אע"פ שנתיבש אסור בו והוא שאמר בתלמוד המערב הנודר מן הירק מהו שיהא מותר ביבש נשמעינה מן הדה אסור בפול המצרי לח ומותר ביבש לא אמר אלא פול המצרי דבר שיש לו גרן אבל דבר שאין לו גרן אסור אף ביבש:

6 וצריך שתדע בכל מה שכתבנו בדין המלכת שליח שלא נאמר אלא בשנדר במלה כוללת כגון שנדר מן הירק או מן הבשר או מן הדגן אבל כל שנדר במלה פרטית אין שאר דברים נכללים בו אפילו ממינו אע"פ שיש שם המלכת שליח המשל בזה שאם נדר מן הכרוב אינו אסור אלא בכרוב ולא בשאר ירקות אפילו נדר במין אחד של תאנים לא נאסר במין אחר של תאנים אע"פ שיש מזו לזו המלכת שליח אפילו מפרה לפרה זו אפילו מאבר אחד של בהמה לאבר אחר שבה וכן צריך שתדע שהמלכת שליח אף היא בדין לשון בני אדם לפי המקום ולפי הזמן כשאר ענינים שבנדרים ואם יש כאן דבר שאין רגילין עכשו לימלך עליהן השליח אע"פ שמצאנוה בתלמוד בהמלכת שליח דנין אותה לפי המקום ולפי הזמן:

7 זהו ביאור המשנה ופסק שלה לדעתנו ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

8 יש מי שאומר שבזמן הזה כל שנודר בירק אסור בדלועין אפילו לא הזכיר ירק המתבשל וממה שאמרו בתלמוד המערב שאין מחלוקת משנתנו אלא בדלעת מצרית אבל בדלעת יונית כולהו מודו שהיא כירק ומעתה אין אנו בקיאין במיני הדלועין והואיל ויש מהן שהן בכלל ירק אוסרין את כולן ויש מקילין בכולן מצד שבזמן הזה אין דלועין נכללים בשם ירק כלל:

9 פירשו עוד בתלמוד המערב שאף למדת הדין לענין דיני ממונות דנין אותה כנדרים והוא שאמרו שם רבנין אמרין אין הדלועין בכלל ירק אף למדת הדין ירק של גינה זו מכור לך והיו שם דלועין על דעתיה דר' עקיבא מכורין על דעתיהו דרבנין אינן מכורין אף בהפקר כן אף בהקדש כן:

10 זה שביארנו במשנתנו שאף לר' עקיבא כל שנדר מן הירק המתבשל אע"פ שהדלועין בכללם אינו לוקה לדעתנו לא סוף דבר מירק לדלועין אלא כל דבר שלא היה הנדר בפרט אלא שנכלל בו מתורת המלכת שליח אינו לוקה עליו ומכל מקום גדולי הדור כתבוה דוקא בירק ובדלועים ומפני שהדלועין בכלל פרי ואינו דומה לירק אבל הנודר מן הבשר שאסור בכבד ובטחול מתורת המלכת שליח אע"פ שהקרבים אינן קרויין בשר הרי המלכת שליח עושה אותם מין בשר לגמרי ללקות עליהם שאם לא כן היה לו לאמרה על הנודר מן הבשר וכל שכן בירק ובדלועין ונראין דבריהם בכל מה שהוא מין אחד בודאי כגון כבד אצל בשר אבל דברים שאינן מאותו המין לגמרי אע"פ שהמלה כוללתו יראה שאינו לוקה עליו אע"פ שאין בה שינוי גדול כדלועין אצל ירק:

11 יתבאר במקומו שהלוקח בשגגה ממעות הקדש ונותנם לשליח להוציאם לחולין אם עשה שליח שליחותו בעל הבית מעל ואם לא עשה שליח שליחותו שליח מעל אמר טול מעות אלו ותן בשר לאורחים ונתן להם כבד או שאר מיני הקרבים הרי זה עובר על שליחותו והשליח מעל שהקרבים אינן בשר ואע"פ שלענין נדר ביארנו שהנודר בבשר אסור במיני הקרבים התם הוא דכל דממליך עליה שליחא מיניה הוא אבל לענין מעילה הואיל ולקח דבר שמכל מקום קודם לקיחתו היה צריך להמלך במשלח ולא נמלך בה הרי זה לא עשה שליחותו ונעקר לגמרי שליחותו של בעל הבית ומעל שליח:

12 ולענין ביאור זה שאמרו אי ר' עקיבא לימעול בעל הבית ולא שליח עד שהוצרך לומר הואיל וצריך לאמלוכי אף ר' עקיבא מודה בה דאי לאו האי טעמא היה בעל הבית מועל יש שואלים בה הלא אמרו מודה ר' עקיבא שאינו לוקה ומאחר שאינו לוקה למה מעל והיה לו לומר לא לימעול לא בעל הבית ולא שליח עד שמכאן חזקו דעת שניה שכתבנו למעלה שלא נאמרה אלא בירק ודלועין אבל בשאר דברים הנמלכין לוקה ומכל מקום לדעת האחר שכתבנו שבכל הנמלכים כן אתה צריך לפרש שהמקשה לא שמע זו שאמרו שאינו לוקה וזהו שהשיבוהו מי לא מודה ר' עקיבא דצריך לאמלוכי כלומר שאינו דבר ברור כל כך אלא שדרך חומרא הוא אוסר ולא למלקות הלכך לא מעל בעל הבית אבל שליח מיהא מאחר שהוא צריך לימלך ולא נמלך עקר שליחותו של בעל הבית לגמרי:

13 ממה שכתבנו למדת שהנודר מן הבשר אסור בכל מיני בשר בראש וברגלים בקנה ובלב ובכל מיני הקרבים והמעין ולא אמרו קרבים לאו בשר ואכליהון לאו בר נש אלא דרך צחות לומר שאין מחזקים כלל אי נמי לענין הדין שאם התנה להאכילו בשר אינו יכול לפייסו בקרבין ומיניהון אבל לענין איסורין לא וכן אסור בבשר עופות אבל מותר הוא בבשר דגים שאינן בכלל בשר כלל ואף בחגבים מותר זו היא שיטתנו ומסתם שמועתינו שאמרה אסור בעופות ומותר בבשר דגים וחגבים ואע"פ שהקשו מאי שנא עופות דממליך עליה שליחא דגים נמי ממליך עליה שליחא עד שהעמידוה בנודר בזמן שאינו ראוי לדגים כגון שהקיז דם שבודאי אין כונתו על הדגים אלא מבשר הראוי לו ושדרכו לאכול הא כל שנדר מן הבשר בזמן הראוי אף לדגים כונתו אף לדגים סוגיא בעלמא היא שאין דין המלכת שליח נאמר אלא במה שהוא נמלך בו מתורת הדבר שנשתלח עליו כלומר בשר שאלת ימין בשר יש אבל כל שהוא נמלך כדי להאכילו כלומר איני יכול להאכילך בשר כמו ששאלת אבל אם תרצה לאכול דג או חגב אמור ואם מביא אינו בכלל זה ויש מפרשים שהסוגיא דוקא וכל שדרך המקום לימלך מבשר לדגים אף הדגים בכלל נדרו הא בזמן שאינו ראוי לדגים כגון שהקיז דם אין הדגים בכלל הא עופות מיהא בכלל ואע"פ שהעופות אף הם קשים להקזה וכמו שאמרו האי דמסוכר ר"ל שהקיז דם ואכל צפרא פרח לביה כצפרא כלומר שאינו מתחזק וכן שנינו בבריתא אין מקיזין לא על הדגים ולא על העופות ולא על בשר מליח וכן שנינו הקיז דם לא יאכל חלב ולא גבנה ולא בצים ולא שחלים ולא עופות ולא בשר מליח מכל מקום עופות על ידי שליקה ראוים הם ולא נמנעו מהמקיזים אלא בצלי אבל דגים על כל פנים קשים הם להקזה הא כל שאין דרך המקום לימלך מבשר לדגים מותר בהם על כל פנים ונמצא כלל הדברים לדעת זה שהנודר מן הבשר אסור במיני הקרבים ובעופות בכל מקום ובכל זמן ובבשר מליח שאע"פ שאינו ראוי ללקחה בשום פנים מכל מקום בשר גמור הוא אבל בדגים וחגבים אם אין דרך המקום לימלך מבשר להם מותר ואם דרך המקום לימלך מבשר להם אסור בחגבים על כל פנים ובדגים אסור כל שנדר בזמן שהוא ראוי להם אבל אם נדר בזמן שאינו ראוי להם אינן בכלל ואי זהו זמן שאינו ראוי להם כגון שהקיז דם או שיש לו כאב מתמיד בעינים שלא אמרו נונא סמא דעינא אלא בסוף החולי אלא שיש לפרש לדעת זה שהקיז דם ונדר ליומו שאלו נדר לזמן מרובה כגון שמנה ימים או יותר שכבר עברה חולשת ההקזה הרי זה כנודר שלא בזמן הקזה והדגים בכלל אבל כל שעיניו כואבות אין זמן ידוע לרפואתו ואין הדגים בכלל אפילו נדר לזמן מרובה ובזמן הזה מיהא אין דגים בכלל בשר כלל ואין המלכה לשליח מזה לזה כלל מתורת קיום שליחות ראשון ומותר בדגים על כל פנים ואף בזמן או במקום שדרך השליח לימלך מבשר לדגים כתבו גדולי המחברים שאם היו הדברים מראים בעת שנדר שלא נתכון אלא לבשר מותר בדגים: