מאירי על נדרים נ״ב

1 המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק השלישי והרביעי והוא שאמר הנודר מן היין מותר בתבשיל שיש בו טעם יין אמר קונם יין זה שאיני טועם ונפל לתבשיל אם יש בו בנותן טעם הרי זה אסור הנודר מן הענבים מותר ביין מן הזתים מותר בשמן אמר קונם זתים וענבים אלו שאיני טועם אסור בהם וכיוצא בהם הנודר מן התמרים מותר בדבש תמרים מן הסתווניות מותר בחומץ סתווניות ר' יהודה בן בתירא אומר כל ששם תולדתו קרויה עליו ונדר ממנו אסור ביוצא ממנו וחכמים מתירין הנודר מן היין מותר ביין תפוחים מן השמן מותר בשמן שומשמין מן הדבש מותר בדבש תמרים מן החומץ מותר בחומץ סתווניות מן הכרשין מותר בקפלוטות מן הירק מותר בירקות שדה שהוא שם לווי הנודר מן הכרוב אסור באספרגוס מן האספרגוס מותר בכרוב מן הגריסין אסור במקפה ר' יוסי מתיר מן המקפה מותר בגריסין מן המקפה אסור בשום ר' יוסי מתיר מן השום מותר במקפה הנודר מן העדשים אסור באשישין ר' יוסי מתיר מן האשישין מותר בעדשים חטה חטין שאיני טועם אסור בהן בין קמח בין פת גריס גריסין שאיני טועם אסור בהן בין חיין בין מבושלין ר' יהודה אומר קונם גריס וחטה שאיני טועם מותר לכוס חיין אמר הר"ם תנא קמא יאמר הנודר מן התמרים מותר בדבש התמרים להיות התמרים מוכשרין לאכילה ונאמר שהוא לא כיון אלא לזה הדבר לפי מה שהוא עליו וחכמים אומרים אפילו היה הדבר אשר נשבע עליו לא יכשר לאכול בשום פנים שהיה נראה שלא יכוין אלא לדבר היוצא ממנו אעפ"כ הנה הוא מותר ביוצא ממנו כמו הסתוניות והם פירות הסתו ואלו ענבי הסתו אינם מוכשרים לאכילה ויעשו מהם חומץ והלכה כחכמים פירוש שם לווי שם סמוך ר"ל שלא יודע כי אם בסמיכות והוא אמנם נשבע על דבר אשר יכונה בשם זה בלתי סמיכות שומשמין הם הסמסם וכרשין הכרתי וקפלוטות הם הכרתי המדברי פירוש אספרגוס יקראו המים אשר יושלקו בהן הכרוב וגריסין שם נופל על הפולין הטחונין ומקפה שם התבשיל ויהיה בו מה שיהיה הלא נראה יקראו הפולין מקפה של גריסין ואשישין העדשין הטחונין ואין הלכה כר' יוסי בכל זה כבר אמרנו כי סמיכות הדבר אם קבוצו יורה על הגודל והרבוי ואין הלכה כר' יהודה ולא תשכח בנדרים הלך אחר לשון בני אדם:

2 אמר המאירי הנודר מן היין מותר בתבשיל שיש בו טעם יין ר"ל הואיל וביין סתם נדר אבל אם אמר קונם יין זה שאני טועם הואיל ועל יין זה בפרט נדר אם נפל לתבשיל כל שיש בו בנותן טעם אסור כמו שביארנו למעלה ואם נתערב במינו אוסר בכל שהוא שהרי דבר שיש לו מתירין הוא שהרי יכול לישאל עליו ובמינו מיהא לא בטיל כמו שביארנו למעלה:

3 הנודר מן הענבים מותר ביין ר"ל אפילו חדש וכל שכן שהנודר ביין מותר בענבים כל שלא נדר בנזירות סתם נדר מן הזתים מותר בשמן וכל שכן שאם נדר בשמן שמותר בזתים ואף זו דוקא בשנדר בסתם ענבים או בסתם זתים אבל נדר בפרט על אלו כגון שאמר קונם ענבים אלו שאני טועם אסור בהן וביוצא מהם ולפי מה שיתבאר בגמרא לא סוף דבר כשאמר שתי לשונות אלו ר"ל אלו ושאני טועם אלא אף באלו לבד ר"ל שאמר קונם ענבים אלו עלי או שאני טועם לבד כגון שאמר קונם ענבים שאני טועם אסור אף ביוצא מהן:

4 הנודר מן התמרים מותר בדבש הזב מהו והוא הדין שאם נדר בדבש הזב מהם שמותר בהם מן הסתוניות והן ענבים שאין מתבשלים ומיץ שבהן נעשה כמין חומץ לשעתו מותר לחומץ ר"ל אף בחומץ היוצא מהן ור' יהודה אומר כל ששם תולדתו קרויה עליו כגון זה שקורין אותו חומץ של סתוניות וכן הדבש היוצא מן התמרים שקורין אותו דבש אף ביוצא ממנו אסור וחכמים מתירין ר"ל אם לא אמר אלו או שאני טועם והלכה כחכמים:

5 הנודר מן היין מותר ביין תפוחים מן השמן מותר בשמן שומשמין ופירשו בגמרא דוקא בארץ ישראל שאין קורין שמן סתם אלא לשמן זית אבל בבבל הדבר בהפך שאסור בשל שומשמין ומותר בשל זתים ובמקום שמשתמשין בשניהם אסור בשניהם ואפילו היו רוב בני העיר משתמשין באחד יותר מן האחר אין הולכין בו אחר הרוב אלא דנין להחמיר לאסור את שניהם אלא שאינו לוקה על אותו של מיעוט מן הדבש מותר בדבש תמרים מן החומץ מותר בחומץ סתוניות הואיל ואינו קרוי חומץ סתם:

6 ועכשו הוא מתחיל בענין החלק הרביעי והוא שאמר מן הכרישין ר"ל כרתי מותר בקפלוטות והם מין כרתי שהן קטנים ביותר ויוצאין בהרים שבארץ ישראל אלא שמכל מקום אין קורין להם כן מן הירק מותר בירקות שדה שאין קורין ירק סתם אלא בשל גינה אבל בשל שדה אין קורין אותן אלא בשם לווי ר"ל ירקות של שדה מן הכרוב אסור באיספרגוס והוא מרק שנתבשל בו אי זה ירק ובמשנה זו פירושו שנתבשל בו הכרוב והרי הוא נכלל בשם הכרוב בלא שם לווי אבל הנודר מן האיספרגוס מותר בכרוב שאין הכרוב נזכר בשם האספרגוס נדר בגריסין אסור במקפה והוא התבשיל העשוי מגריסין ור' יוסי מתיר והלכה כתנא קמא אבל הנודר מן המקפה מותר בגריסין נדר מן המקפה אסור בשום המתבשל בתוכה שהכל בכלל מקפה ור' יוסי מתיר והלכה כתנא קמא אבל הנודר משום מותר במקפה שלא נתכון אלא לשום יבש שלא נימוח מן העדשים אסור בחסיסין והוא קמח של חמשת המינין מעורב עם קמח עדשים ועושין מהן פת ור' יוסי מתיר והלכה כתנא קמא הא מן החסיסין מותר בשל עדשים ויש גורסין במקום חסיסין אשישין ומפרשין בה פסולת העדשים:

7 חטה חטים שאני טועם ר"ל שאמר שתי לשונות אלו חטה חטים אסור בין בקמח בין בפת ופרשו בגמרא שאף הוא אסור לכיס בעודן חיים אבל אם אמר חטה שאני טועם פרשו בגמרא שאסור באפוי ופירשו בתלמוד המערב הטעם דארחיה דבר נשא מחמי פיתא נקיה ואמר בריך דברא הדא חיטתא ומכל מקום מותר הוא לכוס וחטין שאני טועם אסור לכוס ומותר באפוי:

8 גריס גריסין שאני טועם ר"ל שאמר שתי לשונות אלו אסור בהן בין חיין בין מבושלין אבל אם אמר גריס לבד ר"ל גריס שאני טועם אסור לבשל ומותר לכוס ואם אמר גריסין שאני טועם אסור לכוס ומותר לבשל:

9 זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שביארנוהו הלכה פסוקה היא אלא שאתה צריך לזכור בכולה כלל מה שאמרו בנדרים הלך אחר לשון בני אדם לפי המקום ולפי הזמן ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

10 זה שביארנו במשנתנו בקונם ענבים אלו שאני טועם שאסור בהם וביוצא מהם וביררנו שלא סוף דבר בשהרכיב שתי הלשונות ביחד ר"ל פירות אלו ושאני טועם אלא אף באחד מהם כן מכל מקום אין המדה שוה בהם והוא שבאלו נאסר בודאי אף ביוצא מהם ולוקה ובשאני טועם לא נאסר ביוצא מהן אלא מספק ואינו לוקה מפני שבסוגיא זו שאלוה ולא הובררה:

11 ולענין ביאור השמועה מה ששאלו אלו דוקא או שאני טועם דוקא כך פירושו כלומר מה שאסרנו ביוצא מהן משום דקאמר אלו הוא הא בשאני טועם אינו אסור ביוצא מהן או דלמא שאני טועם דוקא הא באלו מותר ביוצא מהן ואע"פ שיש בה מקום עיון היאך יעלה על הדעת לומר שיהא שאני טועם חמור מפירות אלו לענין היוצא מהם והלא במשנת פרק ירק שנינו קונם פירות האלו עלי אסור בחלופיהן אם נמכרו ובגידוליהן אם ניטעו או נזרעו אבל קונם פירות שאני אוכל מותר בחלופיהן ובגידוליהן כבר תירצו בתוספות דלגבי חלופין וגידולין ודאן לשון אלו חמור יותר שכשאמר שאני טועם לא אסר אלא טעימת גופו של דבר וחילופין וגידולין אינן בכלל טעימה אבל לגבי יוצא מהן שמא כל שאומר שאני טועם אף טעימת היוצא מהן נכלל בו ושמא לשון אלו לא משמע אלא בעודם שלמים או חליפיו וגדוליו שכיון שנתחלף רואין אותו כאלו הוא בעצמו לשם ומכל מקום יש מפרשים מצד קושיא זו שלא שאל רמי בר חמא אלא אי אלו מהני לחודיה או דוקא בצירוף שאני טועם אבל שאני טועם לבד פשיטא ליה דלא מהני ואי אפשר לישב עליו ביאור הסוגיא אלא שעיקר הדברים כפירוש הראשון ואתי למפשטה ממה שאמרו בפרק ירק וביארנוה בפרק שיתוף קונם פירות אלו עלי אסור בחילופיהן וגידוליהן ואתי למידק מינה הא ביוצא מהן מותר אלמא לא נאסר אלא בשאני טועם אם לבד לפירוש הראשון אם בצירוף אלו לפירוש אחרון והשיבו הוא הדין דיוצא מהן אסור וחילופין איצטריך ליה טפי לאשמועינן לדונן כגידולין אע"פ שאין החילופין מאותו דבר כלל ואיני מבין המקשה היאך עלה על דעתו לומר הא יוצא מהן מותר והלא ודאי היוצא מהן חמור מחילופין ושמא מגידולין קא דייק דאיכא תרתי שיצאו מהם ושהם נולדים בדומה מה שאין כן ביוצא מהם והדר אתי למפשטה מסיפא דקאמר קונם פירות שאני אוכל או שאני טועם מותר בחילופין וגידולין הא היוצא מהן אסור לפירוש הראשון אף בלא צירוף אלו ולפירוש השני בצירוף פירות אלו ותירץ דהוא הדין דיוצא מהן מותר אלא איידי דלא תנא רישא יוצא מהן לא תנא ליה בסיפא ולפירוש הראשון אתה מפרש הוא הדין דיוצא מהן מותר הואיל ולא אמר אלו אבל לפירוש השני אי אפשר לישבה יפה אע"פ שראיתי גדולי הדור טורחים בה לפרשה לשיטה זו אלא שהם דברים דחוקים ואתא למפשטה ממתניתין דבבשר זה נאסר תערובתו בנותן טעם אלמא באלו לבד היוצא מהן אסור ותירץ דבאלו לא קא מבעיא ליה דדוקא הוא אבל בשאני טועם או שאני אוכל מבעיא ליה ואתא למפשטה ממתניתין דדג דגים שאני טועם שמותר בציר ופירשוה בשכבר יצא מהם:

12 ונמצא שלא הובררה שאלתנו ומחמירין בה כדין ספק תורה ואינו לוקה וכן האומר הרי עלי שלא אוכל בשר אסור ברוטב ובקיפה מספק דכל שלא אוכל כשאני אוכל או שאני טועם הוא ולא אמרו מותר אלא כשאמר קונם בשר עליו וכן כתביה גדולי הדור וחכמי האחרונים שבספרד כתבו שזה שאסרנו באלו כל היוצא מהן לא סוף דבר באלו אלא כל שהוא פורט הדברים הנאסרים במשמע כגון פירות של פלוני או של מקום פלוני שכל שלא אסר עליו כל המין אלא בפרט אותן של אותו פלוני או של אותו מקום הרי הן כעין הקדש ואסור ביוצא מהן והוא הדין והטעם באיסור חלופיו אבל כשאוסר עליו כל המין מן הסתם אינו כעין הקדש ולא נתכוין אלא לפרוש מאכילת המין בעוד ששמו עליו לא ביוצא מהן ולא בחלופיו אבל בשאני טועם שאני אוכל אף בכולל איסור כל המין אסור אף ביוצא ממנו כענין דג דגים שאני טועם שאסור בציר היוצא לאחר הנדר:

13 ממה שכתבנו התבאר שכל שאוסר על עצמו כלל המין כגון קונם בשר עלי או קונם ענבים עלי וכיוצא בזה מותר להחליף ולמכור שאינו מתכוין אלא לאיסור גופו של דבר אבל כשאומר קונם בשר זה עלי או קונם פירות אלו עלי אסור בהנאתם וכל שאמר בשר שאני אוכל או שאני טועם אסור אף ברוטב שנתינת טעם והיוצא מהן הכל בדין אחד ומותר בחילופיהן שלשון אכילה וטעימה אינם באות אלא על איסור אכילה אפילו אמר פירות אלו הואיל ולא הזכיר לשון אכילה או טעימה וכמו שאמרו בפ' ירק האומר לאשתו קונם מעשה ידיך אסור בחלופיהן שאני אוכל מותר בחלופיהן כלומר אע"ג דהא ודאי הוה ליה כמאן דאמר אלו: