מאירי על נדרים ס״ב

1 משהוקפלו רוב המקצועות על הדרך שביארנו במשנה כל שנשארו מן התאנים בשדות או אף באילנות הרי הן הפקר ואין בהן משום גזל ופטורות מן המעשר כדין הפקר:

2 תלמיד חכם כל שאפשר למעט שלא יהנה בכבוד תורה בכבוד ובתועלת יעשה שלא יהו דברי תורה אצלו קרדום ועטרה דרך הערה אמרו כל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם ומה בלשאצר שנשתמש בכלי קדש שנעשו חול כדכתיב ובאו בה פריצים וחללוה כלומר שמכיון שפרצום ר"ל שנהגו בהם מנהג פריצות יצאו לחולין ברשותם ואע"פ כן נעקר מן העולם כדכתיב ביה בליליא קטיל בלשאצר מלכא משתמש בכתרה של תורה לא כל שכן ומכל מקום במקום אונס ושאין בידו לברוח מן הנזק בצד אחר אלא ברוב עמל ופסידה גדולה ויכול להציל עצמו בכבוד תורה מותר מעשה ברבי טרפון שמצאו אדם אחד אוכל תאניו אחר שהוקפלו רוב מקצועות והיה מצערו הרבה עד שבקש להרגו ואמר אוי לו לטרפון שזה הרגו שמע אותו האיש שרבי טרפון הוא והניחו וברח וכל ימיו היה מצטער בעצמו ואמר אוי לי שנשתמשתי בכבוד תורה מפני שעשיר גדול היה והיה לו לפייסו בדמים ומכל מקום אלו היה נמנע כשיאמר לו מותר הוא אחר שהוקפלו רוב המקצועות ודאי מותר לו לומר כן אלא שאותו האיש אירע לו שהרבה פעמים היו גונבין לו מהם וחשב בעצמו ודאי זהו הגנב והציל עצמו הימנו בכבוד תורה אלא שנצטער על שלא פייסו בדמים:

3 וכן אמרו חכמים לאהבה את ה' אלהיך שלא יאמר אדם אקרא ר"ל הגירסא שיקראוני חכם אשנה ר"ל בפירושין וחידושין שיקראוני רבי אשנן ר"ל ללמד לתלמידים שאהא זקן ויושב בישיבה אלא למוד מאהבה וסוף שהכבוד בא וכן אמרו עשה דברים לשם פועלם ודבר בהם לשם שמים ולא תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום להיות חופר בו הא במקום אונס מותר כמו שביארנו והוא שאמרו שרי ליה לאיניש לאודועי נפשיה באתרא דלא ידעין ליה דכתיב ועבדך היה ירא את ה' מנעוריו וכתוב אחריו הלא הוגד לאדוני את אשר עשיתי בהרוג איזבל את נביאי ה' ואחביא מנביאי ה' מאה איש חמשים חמשים איש במערה ואכלכלם לחם ומים הנה שהודיע לאליהו מה שלא היה יודע ומה שכתוב יהללך זר ולא פיך ענינו באתרא דידעין ליה:

4 וכן אמרו שרי ליה לצורבא מרבנן למימר צורבא מרבנן אנא שרו לי תגראי ברישא ר"ל שתפסקו גמר דין שלי תחלה שזה דין הוא ואם אינו רוצה למחול עליו רשאי שנאמר ובני דוד כהנים היו מה כהן נוטל חלק בראש כדכתיב וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון בספר תורה ולברך ראשון בברכת המזון וליטול מנה יפה ראשון בסעודה אף תלמיד חכם נוטל חלק בראש וכן מותר לו לפטור עצמו ממסים וארנוניות לומר צורבא מרבנן אנא לא יהיבנא כרגא שאף זו מחוקו היא שנא' מנדה בלו והלך לא שליט למרמא עליהום ומנדה זו מנת המלך ופירושו טסקא של קרקעות בלו זה כסף גולגלתא והוא מס שהיו נותנין למלך במעות לחשבון הגלגלות בקע וכיוצא בו לגלגלת והלך זו ארנונא ופירושו מס של בהמות ויש מפרשים מזונות בני חילו המוטלים על בני העיר כשהיה הולך ממקום למקום הא כל שאינו ממין דברים אלו שהן כעין דין אצלו ימעט כמו שיוכל שלא יהנה בכבוד תורה לכבוד ולתועלת אלא יברח מהם והם רודפים אחריו:

5 ולענין שאר האומות הקדומות בעבודת האלילים וכיוצא בהם מיהא כל שיכול להציל עצמו ממה שהם מבקשים ממנו שלא כדין עושה והוא שאמרו שרי ליה לצורבא מרבנן למימר עבדא דבי נורא אנא לא יהיבנא למכסא וכל שכן למי שאינו צורבא מרבנן ובי נורא היתה ע"ז לעובדי האלילים שהיו עובדים ליסוד האש מותר לו לומר שהוא מהם ופרשו רבותי שיהא בלבו לומר כן על התורה הנקראת אש אבל בע"ז אחרת שאי אפשר להניח שמה על איזה דבר שבקדשה אסור ויש מפרשין כן אף בכל ע"ז ובלבד שיאמר עבדא כלומר שמשועבד הוא להם והיה מחוקם שאף עבדיהם פטורין וכן שיאמר ולא יהיבנא מכסא כלומר שאינו אומר אלא להבריח ארי מעליו:

6 אסור לאדם להזמין לעובדי אלילים דברים הראוים לעבודתם שכל שאפשר שלא יזדמנו לו אלא על ידו נמצא עובר על לפני עור לא תתן מכשול כמו שכתבנו בראשון של ע"ז ומכל מקום כל שיש לתלות להיתר תולין כל שרוב אותן הענינים בכך והוא שאמרו כאן רב אשי הוה ליה ההוא אבא ר"ל יער צומח עצים זבנה לגוים אמר ליה רבינא הא איכא משום לפני עור ר"ל לעשות צלמי כווניהם או כיפה לע"ז שלהם והוא המקום שמעמידין בו האליל והשיבו רוב עצים להסקה ניתנו:

7 המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק הראשון גם כן והוא שאמר עד הגשמים עד שיהו הגשמים עד שתרד רביעה שניה רשב"ג אומר עד שיגיע זמנה של רביעה עד שיפסקו הגשמים עד שיצא ניסן כלו דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר עד שיעבור הפסח אמר הר"ם הכל מודים כאשר אמר על הגשם שהוא יכוין על זה בארץ ישראל בי"ז במרחשון בשנה מבכרת ומאחרת בחדש כסלו ובאמצעית בכ"ג במרחשון הנה זה אשר נשבע עד הגשם יאסר עליו עד חדש כסלו אלא אם ירד בתחלת הזמן ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל והלכה כרבי יהודה:

8 אמר המאירי עד הגשמים ר"ל שנדר באיזה דבר עד הגשמים אסור עד שירדו גשמים של רביעה שניה כלומר שלא דיו בהגעת זמן רביעה שניה בלא גשמים או בירידת גשמים שקודם זמן רביעה אלא לשתיהן הוא צריך ר"ל שיגיע זמן רביעה שניה וירדו גשמים שאין רוב גשמים עד שתגיע רביעה שניה ורבן גמליאל אומר משיגיע זמן רביעה שניה אפילו לא ירדו בה גשמים ואין הלכה כרבן גמליאל אלא כתנא קמא ומכל מקום פירשו בגמרא שאם אמר עד הגשם הואיל ולא אמר גשמים בלשון רבים אין כונתו אלא על זמן הגשם ואינו אסור אלא עד שיגיע זמן הגשמים אע"פ שלא ירדו ודבר זה יש מפרשין בו זמן רביעה ראשונה אע"פ שלא ירדו וגדולי המחברים פירשוה עד שיגיע זמן רביעה אחרונה ויש שפרשוה עד שיגיע זמן רביעה שניה ומכל מקום דעת גדולי המחברים לשיטתם שאע"פ שאסרנוהו עד זמן רביעה אחרונה דוקא בלא ירדו שבלשון הגשם כונתו לזמן הגשם או לירידת הגשם אבל כל שירדו מזמן רביעה ראשונה ואילך מותר וכן יראה לדעת המפרשים בה משיגיע זמן השניה:

9 וזמני רביעות אלו כבר פירשנו במסכת תענית שגשמי החורף הנקראים יורה חלוק לשלשה זמנים ונחלקו התנאים בשיעור זמניהם שלדעת רבי מאיר הבכירה ר"ל הראשונה בשלשה במרחשון ושם היה ראוי לשאול אלא שנשתנה דינה כמו שביארנו שם וכל שירדו בה גשמים היא הנקראת רביעה ראשונה ואם לא ירדו גשמים בראשונה ונתאחרו עד שבעה במרחשון נקראת רביעה בינונית ואם לא ירדו בשניה ונתאחרו עד שבעה עשר במרחשון נקראת אפילה ואם לא ירדו בה גשמים מתחילין להתענות ואם ירדו גשמים בכל השלשה זמנים הראשונים נקראים רביעה ראשונה והשני רביעה שניה והשלישי רביעה אחרונה ונמצא זמן רביעה ראשונה לשאול אלא שנשתנה דינה וזמן שלישית להתענות וזמן השניה משתמש לכמה דברים על הדרך שביארנו שם ואחת מהן לנודר על הדרך שביארנו במשנתנו בנודר עד זמן הגשמים ולדעת רבי יהודה זמני הרביעות הראשונה בשבעה במרחשון ושניה בשבעה עשר בו והשלישית בכ"ג בו ולדעת רבי יוסי ראשונה בי"ז במרחשון ושניה בכ"ג בו ושלישית בראש חדש כסלו והוא שאמרו וכן היה רבי יוסי אומר אין היחידים מתענים עד שיגיע ראש חדש:

10 ולענין פסק כתבנו במסכת תענית כרבי מאיר וכמו שאמרו שם שאם הגיע שבעה עשר במרחשון ולא ירדו גשמים מתחילין יחידים להתענות ויש פוסקים כרבי יוסי ולענין נדר מיהא רוב פוסקים כתבוה כן אלא שלענין תענית יחידים פסקו כלם להיות יחידים מתענים משבעה עשר במרחשון ואילך ואיני יודע מה הביאם לכך ומתוך כך נראה לי לפסוק כרבי מאיר אף לענין נדרים כסתם משנה שבתעניות:

11 ולענין ביאור זה שאמרו בגמרא אבל עד הגשם עד זמן הגשמים קאמר כלומר אע"פ שלא ירדו והקשו עליה משמועת הרביעות וממה שאמרו בשלמא ראשונה לשאול שלישית להתענות שניה למה והעלו בה לנודר ואמרינן עלה כמאן אזלא הא דתניא רשב"ג אומר גשמים שירדו שבעה ימים זה אחר זה אתה מונה בהם רביעה ראשונה ושניה כמאן כרבי יוסי דמשבעה עשר עד כ"ג איכא שבעא יומי עד יום השבעה עשר ואלו לרבי מאיר דקאמר בשלשה ובשבעה אף בחמשה ימים כן ולרבי יהודה אינו כן אלא בי"א יום אלא כרבי יוסי והכא סתמא קאמר בין עד הגשם בין עד הגשמים וקאמר גשמים שירדו שבעה ימים זה אחר זה מונין בהן רביעה ראשונה ושניה והרי שויא שניה לנודר ואי ליתא לדרבי זירא אלא דבין עד הגשם בין עד הגשמים חדא מחתא נינהו הא דאמר רשב"ג שירדו דמשמע דוקא שירדו לת"ק קאמר אלא אי איתא דבעד הגשם כולהו מודו דלא בעינן שירדו מאי האי דקאמר ברביעה שניה ולענין נודר שירדו הא בהגיע זמן סגי ותירץ ההיא בדקאמר עד הגשמים:

12 אמר עד שיפסקו גשמים פירושו עד שיצא ניסן כלו דברי רבי מאיר ורבי יהודה אומר עד שיעבור הפסח והלכה כרבי יהודה ודברים אלו כלן נאמרו בארץ ישראל ובמקומות הדומים לה אבל שאר ארצות שאין זמנים אלו מיוחד לגשמיהם יראה שדנין בהם כפי ענינם על הדרך שביארנו במסכתא זו כמה פעמים: