מאירי על נדרים ל׳

1 כבר ביארנו בהרי נטיעות אלו קרבן עד שיקצצו שאם פדאן עד שלא נקצצו חוזרות וקדושות ודבר זה לא נחלק בו שום אדם ומה שאמרו בסוגיא זו לבר פדא דאמר וכו' לאו לישנא דיוקא הוא שזה דברי הכל היא אלא ששאלו בה לברר מתוכה מה שנסתפקנו במקום אחר בנותן שתי פרוטות לאשה אחת שתתקדש לו במה עכשו ואחת שתתקדש בו לכשיגרשנה שיהיו קדושין כשם שבכאן חלה קדושה אחר שלשים אחר הפדיון מכח הקדש הראשון כך יחולו אותן קידושין אחר הגירושין מכח קידושין הראשונים הואיל ומאותה שעה קדשה לאחר שיגרשנה ודחאוה לומר שאינו דומה דהתם כפדאוהו אחרים דמיא שהרי יצאה מרשות הבעל לגמרי ע"י הגרושין ואותה שעה אין לו עליה כלום אבל כאן הואיל ופדאן אין מוחה בידו שיעכב הקדושה שלא תחול אחר הפדיון וכבר ביארנו שאף בזו שבמשנתנו אם פדו אחרים שהרי אדם פודה הקדש חברו אין חוזרות לקדושתן ושמא תאמר תפשוט דלא הוו קידושי אינו כן שזו דרך דחייה אמרה ומכל מקום אין דמיון גמור ביניהם שזו לאחר שפדאוהו אחרים אין כח בו להקדיש מה שאינו שלו כמו שביארנו במשנתנו אבל אשה זו הואיל ושניהם רוצים והיה בידם בשעה ראשונה להתקדש לעולם אפילו שבשעה שנתגרשה יצאה מרשותו לגמרי אפשר שמקודשת ומתוך כך פסקו בה גדולי הדורות שלאחר שתתגרש תהא מקודשת מספק ויש פוסקין שמקודשת ממה שאמר האומר לחבירו שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תקדוש דקדשה הואיל ובידו עכשו להקדישה שהרי לא מכרה עדין וכן מפרשין בזו שבמשנתנו שאם אמר נטיעות האלו קרבן עד שיקצצו ואם יפדום אחרים לשאקחם מהם יהיו קדושים שהם קדושים:

2 יש למדים ממשנתנו לענין דיני ממונות שאם אמר אחד לחבירו שדה זו נתונה לך מעכשו עד שאלך לארץ ישראל שאם חזר ולקחה ממנו קודם שיעלה חוזר וזוכה בה שכך אמר לו לעולם תהא שלך עד שאעלה אבל אם קנאו אחר ובא הנותן וקנאו מן הלוקח אינה חוזרת למקבל וכמו שפירשנו בפדאן אחרים ואין הדברים נראין שהמקבל אינו בדין זה ולא אמרוה אלא בענין איסורין שבאמירה בעלמא הוא נעשה ואין זה יותר משהיה השדה שלו לגמרי ומכל מקום הם סיימו את דבריהם שאם לא אמר לו מעכשו אלא קנה בחזקה עד שאעלה וחזר וקנאה אינה חוזרת לו שכבר כלתה חזקתו אבל אם קנאו בכסף קונה כלו מעכשו ואפילו נתאכלו המעות כענין האומר לאשה הרי את מקודשת לאחר שלשים וכו' והדברים נראין כמו שכתבנו ואף באומר כן לעניים יראה לי שדינם כהדיוט אלא שיש מחמירין לדון בהם אמירה כמסירה והדבר נאה למעשה אע"פ שלהלכה יש לפקפק בו:

3 המשנה השלישית והכוונה בה בביאור החלק השני והוא שאמר הנודר מיורדי הים מותר ביושבי היבשה מיושבי היבשה אסור ביורדי הים שיורדי הים בכלל יושבי היבשה לא כאלו ההולכים מעכו ליפו אלא מי שדרכו לפרש:

4 אמר הר"ם פירוש מפרש יקרא רוכב הים באמצעיתה וירחקו מהארץ מרחק רב אולם מעכו ליפו הנה הם ילכו על שפת הים קרוב מהארץ:

5 אמר המאירי הנודר מיורדי הים מותר ביושבי היבשה שאלו רצה לידור ביושבי היבשה לא היה פורט יורדי הים שהם המיעוט אלא דעתו על יורדי הים לבד ואסור בהם ומותר ביושבי היבשה נדר מיושבי היבשה אסור אף ביורדי הים שדרך בני אדם כשרוצים לידור מכל העולם מזכירין דרך כלל יושבי היבשה והוא שאמר שיורדי הים בכלל יושבי היבשה הם שכל שיורדי הים עיניו נשואות תמיד מתי יגיע זמנו לצאת ליבשה ואמר אחר כן לא כאלו ההולכים מעכו ליפו אלא במי שדרכו לפרש ונחלקו בגמרא בלשון זה רב פפא ורב אחא שלדעת אחד מהם ארישא מהדר כלומר אשנדר ביורדי הים שפירשנו שביורדי הים מיהא אסור דוקא במפליגים אבל באלו ההולכים מעכו ליפו שאינם מפליגים אלא שהולכים על שפת הים מותר שאין אלו נקראים יורדי הים ולדעת האחר אסיפא קא מהדר כלו' זה שביארנו בנודר ביושבי היבשה שאסור ביורדי הים שאף הים בכלל יושבי היבשה הם לא סוף דבר בהולכים על שפת הים אלא אף במפרשים ומפליגים הא מכל מקום בנודר מיורדי הים שאסור ביושבי היבשה אף בהולכים מעכו ליפו כן ולענין פסק הלכה בשניהם וכל שנדר מיורדי הים מותר ביושבי היבשה ואסור ביורדי הים המפליגים אבל ההולכים על שפת הים מותר בהם ואם נדר מיושבי היבשה אסור ביורדי הים אף במפליגים וכל שכן בהולכים על שפת הים ויש פוסקין כלשון אחרון וכן נראה דעת גדולי המחברים ואין בדבר הכרח אלא שהדעת נותנת כדעת הראשון:

6 ובתלמוד המערב אמרו נדר מיורדי הים לאחר שלשים ונעשו בני יבשה ר"ל שנדרו מיורדי הים לכשיגיעו שלשים שנמצא שאין הנדר חל עד שלשים מהו באותם שהיו בים בשעת הנדר ויצאו להם כשהגיעו שלשים ונעשו בני יבשה פלוגתא דרבי ישמעאל ורבי עקיבא לרבי ישמעאל דאמר אחר שעה שהנדר חל בה מותר לרבי עקיבא דאמר אחר שעת אמירה אסור והלכה כרבי עקיבא וסיום הירושלמי ובאילין טלייתא צריכא כלומר כאלו שיורדים לטייל על שפתו בדוגיות צריך ללמוד אם הם בכלל יורדי הים אם לאו:

7 משנה הנודר מיורדי הים מותר ביבשה ר"ל ביושביהם מיושבי היבשה אסור ביורדי הים שיורדי הים בכלל וכו' הנודר מרואי חמה אסור אף בסומים שלא נתכון זה אלא במי שהחמה רואה אותו:

8 אמר הר"ם פי' זה כלו מבואר והוא ידבר במלוה המפורסמת המורות אצלם בזמן ההוא והעיקר כלו אמרם בנדרים הלך אחר לשון בני אדם:

9 אמר המאירי הנודר מרואי חמה אסור אף בסומין שלא נתכון זה אלא למי שהחמה רואתהו כלומר שמשתמש ונהנה בתועלתה שאם לא היה מתכוין אלא לרואים היה לו לומר מן הרואים פני חמה אלא שכונתו במי שחמה רואתהו ופרשו בגמרא שאסור בכל הבריות חוץ מדגים ועוברים שאינם אצל חמה לא רואים ולא נראין בשעה שנדר ומותר בהם וגדולי המחברים השמיטוה ולא ידעתי למה:

10 משנה הנודר משחורי הראש אסור בקרחים ובבעלי שיבות ומותר בנשים ובקטנים שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים:

11 אמר המאירי הנודר משחורי הראש אסור אף בקרחים אע"פ שאין להם שער ובבעלי שיבות אע"פ ששערם לבן ופרשו בגמרא הטעם מפני שכונתו לומר במי ששחרותו נותנו להכיר לבני אדם שהוא איש ושהוא גדול עד שאדם מסמנו בכך אבל נשים אין שחרות שערם ניכר מפני שהן מכסות ראשם לעולם ואין שער שלהם נותנתן להכיר לבני אדם והקטן אין מכירין בשחרותו אם הוא זכר או נקבה שכל שהוא קטן הן זכר הן נקבה מגלה ראשו לעולם ואין שחרות שער שלהם נותנת לבני אדם היכר אם זכר אם נקבה ששניהם הולכים מגולי הראש לעולם ומתוך כך אין נקראין שחורי הראש אלא אנשים וגדולים שפעמים גדולים הולכים בגלוי הראש ופעמים בכסוי הראש שמתוך ראיית שערם הם נכרים באנשים ומפני שרוב האנשים שחורי הראש יש לדון שעל כל האנשים הוא אומר כן ואפילו קרח ובעל שיבה במשמע דשחורי הראש דקאמר לאו דוקא שיהא עכשו שחור הראש אלא שהוא מאותם שמתארים אותם בשחורי הראש והם אנשי' גדולים ומתוך כך אסור באלו ומותר בנשים וקטנים ופירשו בגמרא מדלא קאמר מבעלי השער ויראה מכאן שאם אמר מבעלי השער שמותר בקרחים ובבעלי שיבה ואיני מבין בבעלי שיבה אמאי ושמא לאו אבעלי שיבה מהדר אלא אקרחים ר"ל שמותר בקרחים וכן הדברים נראין וגדולי המחברים לא כתבוה אלא שחדשו בה שאם נהגו לקרות שחורי הראש אף לנשים וקטנים אסור בכל ולדעתי כל שהוא כן מותר בבעלי שיבה שכל שנוהגין כן אין כונתם בקריאת שחורי הראש אלא מצד הילדות:

12 משנה הנודר מן הילודים מותר בנולדים מן הנולדים מותר אף בילודים וחכמים אומרים לא נתכון זה אלא במי שדרכו להולד:

13 אמר הר"ם פירוש ענין ילודים היה אצל ההמון בזה העת אשר כבר נולדו וענינו נולדים אשר יולדו בעתם ושיעור המשנה כן הנודר מן הילודים מותר בנולדים מן הנולדים אסור בילודים רבי מאיר אומר אף הנודר מן הנולדים מותר בילודים וחכמים אמרו בענין נולדים מי שדרכו להולד ר"ל מה שדרכו שיולד בדומה לו כמו האדם ובעלי הארבע מבעלי חיים לא מי שדרכו שיוליד ביצה כמו מיני הדגים והעופות:

14 אמר המאירי הנודר מן הילודים ר"ל שכבר נולדו ומלה זו שקורין בה הילודים בשורק הואו מלשון הילוד החי ויש קורין הילודים בחולם הלמד מלשון העם הילודים והכל אחד ואמר שמותר בנולדים ר"ל הנולדים אחר נדרו הא נדר מן הנולדים אסור אף בילודים ורבי מאיר מתיר אף בילודים ושאלו בגמרא אלא במאי אסיר ותירצו את דבריו שאף הנודר בנולדים מותר בילודים שאין משמע של נולדים אלא הנולדים אחר נדרו וכדכתיב הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו ועדין אף מנשה לא נולד ואע"פ שמצינו שני בניך הנולדים לך וכבר נולדו מכל מקום קרא משמע הכי ומשמע הכי ולשון בני אדם הוא לקרא נולד לעתיד ואין המקרא מכחישו והלכה כתנא קמא שאם נדר מן הילודים מותר בנולדים הא מן הנולדים אסור בילודים שלא נתכון אלא ממה שדרכו להוליד כגון אדם ובהמה וחיה אבל אותן שדרכן להטיל ביצים כגון דגים ועופות מותר בהם וכן הלכה ולפי דרכנו למדנו שאדם נודר ממי שלא בא לעולם ר"ל שאוסר הנאת העתיד ליולד על עצמו אע"פ שאי אפשר לאסור הנאתו על העתיד ליולד כמו שנבאר למטה: