מאירי על נדרים ס״ד

1 ר' אליעזר אומר וכו' כבר ביארנו בפתיחת המסכת שהחלק השביעי שבה הוא בענין היתר הנדרים על אי זה הצד מתירין אותם הן על ידי חכם או על ידי הדיוטות הן בעל בנדרי אשתו הן אב בנדרי בתו הן אב וארוס בנדרי נערה המאורסה ושזה החלק יתבאר בשלשה פרקים אלו ר"ל פרק זה ושני פרקים שאחריו ובאו עניני זה הפרק לבאר עניני היתר הנדרים שעל ידי חכם או הדיוטות שכבר הותחל ביאורו על ידי גלגול בפרק ארבעה נדרים ועניני שני הפרקים שאחריו ר"ל פרק נערה ופרק אלו נדרים באו לבאר עניני היתר הנדרים שעל ידי האב או על ידי אב וארוס או על ידי הבעל כמו שיתבאר ונשוב לעניני זה הפרק ונאמר שעל הצד שהזכרנו יחלקו עניניו לשני חלקים הראשון לבאר ענין הפתחים ר"ל במה פותחין לו לומר אדעתא דהכי מי נדרת ובמה אין פותחין לו לקצת סבות שנבאר השני לבאר בנדר שהותר מקצתו על אי זה צד הותר כלו זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו קצת דברים שלא מן הכונה כענין סוגיית התלמוד על הדרך שקדם וכמו שיתבאר בפרטים:

2 והמשנה הראשונה ממנו תחל בביאור עניני החלק הראשון והוא שאמר ר' אליעזר אומר פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו וחכמים אוסרין אמר ר' צדוק עד שפותחין לו בכבוד אביו ואמו יפתחו לו בכבוד המקום אם כן אין נדרים מודין חכמים לר' אליעזר בדבר שבינו לבין אביו ואמו שפותחין לו בכבוד אביו ואמו אמר הר"ם פי' אמר ר' אליעזר כי כאשר אמרו אביו ואמו בזיתנו בזאת השבועה או עברת על רצוננו הנה לא יצטרך שאלה לחכם ולא הפרה ואמר ר' צדוק שאם היה הענין הזה ידוע שהשם לא רצה בנדר ואסר ונאמר לו בכל שבועה שהשם אינו חפץ בזה אשר הכריחך לעשות שבועה ולא תהיה אם כן אצלנו שבועה בשום פנים שיצטרך בה שאלה לחכם עד שיפר אותה וזה אמרם בביאור זה הענין אם כן אין נשאלין נדרים לחכם אולם החכמים אמרו שאי אפשר משאלה לחכם ויתיר לו נדרו והלכה כחכמים:

3 אמר המאירי ר' אליעזר אומר פותחין לו לאדם בכבוד אביו ואמו כלומר שאומרים לו אלו היית יודע שאביך ואמך מתביישין בך כשהבריות אומרות להן ראו בנכם כמה הוא פרוץ בנדרים מי נדרת וכל שיאמר הוא לאו מתירין לו וחכמים אוסרין ומפני שאם כן אין נדרים כמו שאנו מבארים עכשו במה שאמר אמר ר' צדוק וכו' פי' לר' אליעזר הוא משיב לאחר שאתה מתיר לפתוח באביו ואמו יפתחו לו בכבוד המקום כלומר אלו היית יודע שאתה קרוי רע לשמים על שאתה פרוץ בנדרים מי נדרת ואם יאמר לאו יתירוהו בפתח זה ואם אתה אומר כן אין כאן נדרים ואם כן ודאי אתה צריך להודות שאין פותחין בכבוד המקום ואחר שכן אף בכבוד אביו ואמו אין פותחין שאם כן אין כאן נדרים ושאלו בגמרא מאי אם כן אין נדרים ופירש אביי אם כן אין נדרים נתרין יפה כלומר שבודאי אף על דעת כן נדר אלא שמתבייש לומר שלא חס על כבוד קונו ועל כבוד אביו ואמו ומחמת בשתו הוא אומר דאדעתא דהכי לא נדר ורבא פרשה אם כן אין נדרים נשאלין לחכם אלא סומכין על אי זה שימצאו ביודעים ושלא ביודעים שהרי פתחים אלו ידועים הם לכל ויבאו לידי מכשול אבל כשאין פותחין לו בכך אלא שמזקיקין עצמן לחזר אחר פתחים אחרים מזקיקין עצמן לבא לפני חכם או לפני שלשה שידעו לפתוח שלא הרשו את ההדיוטות להתיר אלא אם כן יודעים לפתוח כמו שאמרו בתלמוד המערב שלשה שיודעים לפתוח פותחין כזקן:

4 ומודים חכמים לר' אליעזר בדבר שבינו לבין אביו ואמו כגון שנדר או נשבע שלא יהנה מנכסיו או שלא ידבר עמהם שפותחין לו בכך שאם מטעם שאין נדרים נתרים יפה אלו לא היה אומר כן בגמר מחשבה לא היה מתבייש בכך הואיל ואיחצף איחצף ואם מטעם שאין נדרים נשאלין לחכם הואיל ולשאר נדרים צריכין לבא לפני חכם אף בזו אינו טועה שלא לילך אצל חכם ויראה לי שכן הדין בכל שהנדר הוא דבר שאביו ואמו מצירים עליו מצד הנדר עצמו ולא נאסר אלא בשאין מצירים עליו אלא דרך כלל על שהוא פרוץ בנדרים וכן בכבוד המקום לא נאסר אלא על דרך כלל כשהוא מכעיסו על שהוא קל בנדרים אבל אם נדרו על צד שמצד עצמו של נדר הוא מתריס כנגדו ית' הן בנדר בנדנוד מניעת מצוה כגון ענג שבת או שמחת יום טוב הן בנדנוד או סרך עברה פותחין כמו שיתבאר למטה במשנה השניה ובתלמוד המערב אמרו הכל מודים בכבוד רבו שאינו מעמיד מורא רבך כמורא שמים כלומר והרי הוא ככבוד המקום:

5 ושמא תאמר והיאך אפשר שלא לפתוח בכבוד המקום והלא בפרק ארבעה נדרים אמרו ברבן גמליאל שפתח לאדם אחד יש בוטה כמדקרות חרב וגו' כלומר כל הבוטה ראוי לדקרו בחרב כלומר שיש איסור בדבר אלא שלשון חכמים מרפא וכן ר' ינאי פתח לאחרים ידעת דפתחין פנקסך וממשמשין בעובדך מי נדרת כלומר שיפשפשו מן השמים במעשיך פרשו בתוספות שאף לדעת אלו בלשון זה שהזכרנו אסור שמתבייש הוא להיות מזלזל בכבוד המקום וזו שבכאן נקרא פתח של זלזול כבוד ואותו האמור שם נקרא פתח של איסור נדר ומכל מקום אנו כבר פסקנו שם שאף בפתח איסור נדר אין פותחין:

6 משנה ועוד אמר ר' אליעזר פותחין בנולד וחכמים אוסרין כיצד אמר קונם שאיני נהנה לאיש פלוני ונעשה סופר או שהיה משיא את בנו ואמר אלו הייתי יודע שהוא נעשה סופר או שהיה משיא את בנו בקרוב לא הייתי נודר קונם לבית הזה שאיני נכנס ונעשה בית הכנסת ואמר אלו הייתי יודע שהוא נעשה בית הכנסת לא הייתי נודר ר' אליעזר מתיר וחכמים אוסרים אמר הר"ם פי' ר' אליעזר מתיר אחר שאלת חכם אפילו לא יתחרט ובל יכריחהו הענין המתחדש וכונתו היה שלא יתחדש זה הענין ויתחרט על מה שנשבע עליו וחכמים אומרים לפי שדעתם על עצם הענין אשר נשבע עליו והשתנה בו ואחר זה תועיל לשאלה לחכם והתירה והלכה כחכמים:

7 אמר המאירי ועוד אמר ר' אליעזר פותחין בנולד ר"ל אע"פ שאינו מצוי שמאחר שמכל מקום אלמלא היה יודע שכן לא היה נודר בטל הנדר מעיקרו ונעשה כעין טעות וחכמים אוסרין שהרי זו אינה חרטה שבעיקר הנדר דאדרבה רוצה היה בקיומו אלמלא הנולד והנולד אינו מצוי ואינו ראוי להעלות על לב הא נולד מצוי אף לרבנן פותחין בו שאף בשעת הנדר יש לדון שהעלהו על לבו והרי הוא כמי שהיה הנולד בשעת הנדר אלא שנעלם ממנו ואלו היה יודע לא היה נודר וכיצד הוא נולד שאינו מצוי קונם שאני נהנה לפלוני כלומר קונם הנאתו עלי ונעשה סופר העיר וצריך לו לכתוב שטרותיו או שהיה משיא את בנו וצריך ליכנס לביתו לשמוע שבע ברכות ואמר אלו הייתי יודע שכן לא הייתי נודר וכן קונם לבית זה שאני נכנס ונעשה בית הכנסת ואמר אלו הייתי יודע שכן לא הייתי נודר ר' אליעזר מתיר וחכמים אוסרין שכל אלו נולד שאינו מצוי הם ואף לדבר מצוה אין פותחין בו והלכה כחכמים ולמדת לפי דרכך שאין פותחין בנולד שאינו מצוי אף לדבר מצוה שהרי בית הכנסת מצוה היא וכן כתבוה גדולי המפרשים בתשובת שאלה:

8 וראיתי מי שסובר על גדולי המחברים שפרשו במשנתנו שלדעת ר' אליעזר מותר בלא שאלה אחר שנולד דבר שאלו היה שם בשעת הנדר לא היה נודר ולדעת רבנן צריך שאלה הא בשאלה מתירין אותו על סמך אותו נולד שהרי הם כתבו בפרק שמיני שאם אסר עצמו בהנאת פלוני ונעשה סופר אסור עד שיתירו נדרו הא מכל מקום רשאי הוא להתיר נדרו בכך אע"פ שלא נתחרט אלא מצד הנולד ומתמיהים עליהם הרבה ובפרט ממה שאמרו בפרק ארבעה נדרים אדעתא דמחיין קצרא וכו' והקשה והא נולד הוא ולדבריהם הרי מכל מקום נשאל הוא ואיני רואה קושיא בדבריהם שאין כונתם לומר אלא עד שיתיר נדרו מצד אחר ואף הם כתבוה כן בהלכות שבועות בפרק ששי אלא שבפירוש המשניות בחמישי של נזיר ראיתי להם דברים שלא נתישבה דעתי בהם:

9 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

10 העניות נולד מצוי הוא ופותחין בו וכמו שאמרו למטה אלו ידעת שיעני ועליך לפרנסו וכו' אבל המיתה אינה מצויה ואין פותחין בה וזהו שאמרו בסוגיא זו מאי טעמא דר' אליעזר כלומר דאמר פותחין בנולד דכתיב לך שוב מצרימה כי מתו כל האנשים וכו' ופי' הענין שמשה נדר ליתרו שישב עמו דכתיב ויואל משה לשבת את האיש ואין אלה אלא שבועה וסבת שבועתו מפני שהיה ירא לשוב למצרים וכשהגיע זמן הגאולה פתח לו הקב"ה במיתת שונאיו והמיתה נולד היא והקשו מזו לרבנן ואמרו ומי מתו והרי ידוע בקבלה שעל דתן ואבירם אמר כן שנאמר וירא שני אנשים עברים נצים וכן נאמר שם במתכונת הלבנים ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים ודעת התלמוד במלת נצבים שהם היו הפוגעים כלומר שאותם שהיו נצבים ר"ל בעזות ובקומה זקופה פגעו במשה ואהרן וכל שנאמר נצים ונצבים בתורה על אנשים ידועים אינם אלא על דתן ואבירם שנאמר עליהם ודתן ואבירם יצאו נצבים וכן אשר הצו על ה' וכל מקום לאו דוקא שהרי אינו כתוב במקום אחר בתורה אלא שמכל מקום למדנו על אותם האנשים שדתן ואבירם היו והם הם שהיו במחלקתו של קרח אלא ודאי לא מתו אלא שירדו מנכסיהם והעוני מצוי הוא וזה שהקשו בתלמוד המערב ולאו נולד הוא אמר ר' זירא העניות מצויה וכן שאלו שם והתהות לאו כנולד הוא אמר אילא אף התהות מצויה ומכל מקום יש גורסין כאן לרבנן מאי מתו שכבר מתו ר"ל בשעת הנדר ונדר טעות היה וזה שהביאו בה זו של ארבעה חשובין כמת עני ומצורע וסומא ומי שאין לו בנים והביאוה בעני מדכתיב כי מתו וכו' קושיא היא דקא מקשין לתרויהו כלומר ומי מתו בין לרבנן בין לר' אליעזר והא אמר ר' יוחנן וכו' אלא שירדו מנכסיהם כלומר לר' אליעזר אחר הנדר ולרבנן בשעת הנדר והם סוברים שהעוני נולד שאינו מצוי הוא ומה שאמרו שמא יעני שכבר העני קאמר ואין הדברים כלום: