מאירי על נדרים ס״ג

1 משנה קונם יין שאיני טועם לשנה ונתעברה השנה אסור בה ובעבורה עד ראש אדר עד ראש אדר הראשון עד סוף אדר עד סוף אדר הראשון רבי יהודה אומר אמר קונם יין שאיני טועם עד שיהא הפסח אינו אסור אלא לילי הפסח שלא נתכון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לשתות יין אמר קונם בשר שאיני טועם עד שיהא הצום אינו אסור אלא לילי הצום שלא נתכון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול בשר רבי יוסי בנו אומר קונם שום שאיני טועם עד שתהא השבת אינו אסור אלא עד לילי שבת שלא נתכון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול שום אמר הר"ם פירוש ליל הצום ר"ל צום כפור והיה מנהגם לאכול שום בלילי שבתות לפי שהיה עוזר להם על המשגל לפי מזגם וארצם וכבר ידעת שעונת תלמידי חכמים מלילי שבת ללילי שבת מצורף אל היות בשבת עצמו יחייב בו העונג בכל אופן מאופני התענוג לאנשים כלם ואין הלכה כרבי יהודה ולא כר' יוסי בנו אבל העיקר מה שקדם מאמרו כל שזמנו קבוע אמר עד שיגיע אסור עד שיגיע עד שיהא אסור עד שיצא:

2 אמר המאירי קונם יין שאני טועם לשנה ר"ל בפתחות הלמ"ד הרי הוא כשהשנה או שנה זו ואסור בה ובעיבורה אם נתעברה עד סוף השנה על הדרך שביארנוה למעלה:

3 עד ראש חדש אדר ר"ל והיו בה שני אדרים פירושו עד אדר ראשון ואינו אסור אלא עד אדר ראשון וכן עד סוף אדר עד סוף אדר ראשון שסתם אדר אינו אלא אדר ראשון והוא הדין אם אמר עד אדר ויש גורסין עד סוף אדר עד סוף אדר שני ואף גדולי המחברים גורסין כן ואין נראה כן דמה בין זה לזה בין ראש בין סוף אדר סתמא קאמר ועוד היאך הקשו בגמרא אלמא סתמא אדר ראשון הוא הרי בראש ובסוף הוא תלוי ועוד היכי אמר מתניתין ר' יהודה היא והא רבי יהודה נמי לא תני לה דהא רבי יהודה לא מפליג ליה בין ראש לסוף אלא עיקר הגירסא כמו שכתבנו ולעולם אף ביודע שנתעברה השנה כל שמזכיר סתם אדר אין כונתו אלא לראשון והוא שאמר רבי יהודה אדר הראשון כותב סתם כלומר שאינו צריך לכתוב בו אדר ראשון אדר שני כותב תנין ואם כן אין הלכה כרבי מאיר שאמר אדר ראשון כותב ראשון אדר שני כותב סתם ומפני שאדר סתם של שנה מעוברת הוא השני מפני שהראשון הוא חדש העיבור ותדע שהרי אדר ראשון של שלשים יום ושני של כ"ט כדינו וכן שמגלה ופורים וסדר פרשיות אינן אלא בשני ומכל מקום הלכה כרבי יהודה כך היא שיטתנו ויש פוסקים כרבי מאיר ומשנתנו כשאינו יודע בשעת הנדר שהיתה מעוברת וכל שהעיבור נעלם ממנו על כרחך אין דעתו אלא על הראשון אבל כל שידע בעיבורה בשעת הנדר אסור עד השני והוא ששנינו עד ראש חדש אדר עד אדר ראשון כלומר אם היתה מעוברת עד השני ושאלו בה מכלל דרישא לאו במעוברת וכו' והא ראשון קאמר ואין ראשון אלא במקום עיבור אלא הא דידע הא דלא ידע ולשיטה זו כל שידע בעיבורה אסור עד השני וכן פסקוה גדולי המחברים:

4 רבי יהודה אומר קונם יין שאני טועם עד שיהא פסח אינו אסור אלא עד לילי הפסח שלא נתכון אלא לשעה שדרך כל בני אדם לשתות ואין הלכה כרבי יהודה ואף ע"ג דמסתבר טעמיה מכל מקום אין אומרין כן אלא באומדנא דמוכח כההיא דהוה טעון גזי צמר והזיע האמורה בפרק ירק וכגון שהיו מסרבין בו לישא בת אחותו האמורה בפרק זה אבל זו אינה אומדנא המוכחת כל כך והרי אמרו למעלה עד שיהא הפסח שפירושו עד שיצא ויש פוסקים כרבי יהודה ומפרשים שאינה חולקת עם זו שלמעלה שזו הואיל ופרט יין ודרך כל בני אדם לשתות יין בלילי הפסח אף בעד שיהא אין דנין בו אלא עד שיגיע והדברים נראים אלא שרוב פוסקים דחאוה משום דעד שיהא האמור למעלה ארישא דמתניתין גרירא דקאמר קונם יין שאני טועם היום וכאלו אמר בכלן קונם יין שאני טועם עד הפסח עד שיהא הפסח וכו' ואע"פ כן דנין בו עד שיצא ומכל מקום אני מסכים לפסוק כדבריהם וממקום שבאו דאדרבא מה היה לו לרבי יהודה להזכיר קונם יין אם רצה לחלוק על תנא קמא אלא שלא חלק עמו אלא ביין כלומר מה שאמרת בעד שיהא הוא ודאי בכל הדברים כך אבל ביין מיהא דנקטת מילתיה עליה ובפסח הרי הוא בכלל אומדנא דמוכח וכן הלכה לדעתי וכן בבשר לערב הצום ולשום לערב שבת:

5 אמר קונם בשר שאני טועם עד שיהא הצום ר"ל צום כפור אינו אסור אלא עד לילי הצום ר"ל עד ערב הצום שדרך בני אדם לסעוד בה סעודה גדולה שלא נתכון אלא עד שדרך כל בני אדם לאכול בשר ור' יוסי אומר קונם שום שאני טועם עד שתהא שבת אינו אסור אלא עד לילי שבת שלא נתכון אלא עד שדרך בני אדם לאכול שום מתקנת עזרא משום מצות עונה ואף זו לדעת ראשון אין הלכה כמותו אלא כל שזמנו קבוע ואמר עד שיהא פירושו עד שיצא כמו שכתבנו למעלה ואין אלו בכלל אומדנות המוכיחות ויש פוסקין בשתיהן שמותר ומטעם אומדנא דמוכח כאותם שהזכרנו בפרק ירק בענין צמר והזיע וכענין האמורות למטה בהיו מסרבין בו לישא את בת אחותו וכו' והדברים נאים:

6 זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנוה הלכה פסוקה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו ובפרק הנודר מן המבושל אמרו בתלמוד המערב שאם אמר קונם יין שאני טועם בחג אסור אף בשמיני עצרת שאע"פ שמן התורה רגל בפני עצמו הוא בנדרים הלך אחר לשון בני אדם:

7 המשנה הרביעית ואינה מענין הפרק אלא על ידי גלגול מה שבא בענין אומדנא דמוכח ביין לפסח ובשר לערב הצום ושום ללילי שבת ונתגלגלו ענינים אלו וזהו ענין החלק השני שבפרק והוא שאמר האומר לחבירו קונם שאיני נהנה לך אם אין אתה בא ונוטל לבניך כור אחד של חטין ושתי חביות של יין הרי זה יכול להפר את נדרו שלא על פי חכם ויאמר לו כלום אמרת לי אלא מפני כבודי וזהו כבודי וכן האומר לחבירו קונם שאתה נהנה לי אם אין את נותן לבני כור אחד של חטין ושתי חביות של יין ר' מאיר אומר אסור עד שיתן וחכמים אומרים אף זה יכול להפר את נדרו שלא על פי חכם ויאמר לו הרי אני כאלו נתקבלתי היו מסרבין בו לשאת את בת אחותו כו' ואמר קונם אשתי נהנית לי לעולם הרי אלו מותרות מליהנות לו שלא נתכון זה אלא לשם אישות המסרב בחבירו שיאכל אצלו ואמר קונם לביתך שאיני נכנס טיפת צונן שאיני טועם לך מותר ליכנס לביתו ולשתות עמו צונן שלא נתכון זה אלא לשם אכילה ושתיה אמר הר"ם פי' מסרבין מפצירין ואמרו בת אחותו על הידוע והשנית שהיא מצוה ויחויב האדם בה ואמרו מבשרך אל תתעלם זה הנושא את בת אחותו ואין הלכה כר' מאיר:

8 אמר המאירי האומר קונם שאני נהנה לך ר"ל קונם הנאתך עלי אם אי אתה בא ונוטל מביתי לצורך בניך כור חטים ושתי חביות של יין וכבר ביארנו בפרק ארבעה נדרים כ"ד א' שאין זה בכלל נדרי זרוזין להתירו בלא כלום שזה היה מפצירו כל כך מפני שכבר קבל הוא ממנו הרבה כבודות ובגמר מחשבה וישוב הדעת הוא מדירו כלומר מתוך שאין אתה רוצה ליהנות ממני אף אני איני רוצה ליהנות ממך דלאו כלבא אנא דמתהנינא ולא מהנינא ומכל מקום יכול המודר להתירו ולההנותו בלא היתר חכם בשיאמר לו כלום נדרת אלא משום כבודי שיחזיקוני באדם חשוב כשישמעו שהיית רוצה ליתן לי מתנה מרובה כזו זהו כבודי ר"ל שישמעו שנותן היית ולא רציתי לקבל וכבר הגיעני מנדרך מה שנתכונת בו הא כל שלא נדר כן נדר גמור הוא ולא בכלל זרוזין כמו שכתבנו וכבר ביארנו שם גם כן מה שלמדנו בתלמוד המערב שאם המדיר לא הדירו אלא לכבוד עצמו אין מה שהמודר אומר כלום ונדר גמור הוא והוא ששנו שם מה אנן קיימין זה אומר מפני כבודי וזה אומר מפני כבודי דברי הכל אסור זה אומר מפני כבודי וזה אומר הן מפני כבודך דברי הכל מותר כלומר אף ר' מאיר שחלק בסוף המשנה כמו שנבאר ויראה מכאן שעל כלה הוא חולק וכן אמרו שם בהדיא אף הראשונה במחלוקת אלא כי כן קיימין בסתם דר' מאיר סתמו כזה אומר מפני כבודי וזה אומר מפני כבודי ולרבנין סתמו כזה אומר מפני כבודי וזה אומר הן מפני כבודך והלכה כחכמים:

9 האומר לחבירו קונם שאת נהנה לי כלומר קונם הנאתי עליך אם אי אתה נותן לבני כור של חטים ושתי חביות של יין ואף בזו ביארנו שם שאינו בכלל זרוזין ר"ל לזרזו שיתן להתירו בלא כלום שזה ודאי הואיל ותובע מתנה מרובה כל כך כבר ההנהו בכדי הראוי לכך ובכלל מחשבה וישוב הדעת הוא נודר שאף הוא אומר לאו מלכא אנא דמהנינא ולא מתהנינא ומתוך כך אמר ר' מאיר שאסור עד שיתן ולדעת חכמים מיהא הוא יכול להתירו ולההנותו שלא על פי חכם כשיאמר הריני כאלו התקבלתי וכגון שהבנים סמוכין על שלחנו דהאי לבני דקאמר ענינו שתתנהו לי לצורך בני שאם לא כן אינו תלוי בו אלא בבנים כמו שביארנו שם והלכה כחכמים:

10 ואחר זה נעתק לומר שבכל הנדרים אין הולכין אחר הלשון לבד אלא אף אחר כונת הנודר וכל שיש אומדנא דמוכח שלא נתכון אלא לענין אחד אע"פ שהלשון כולל דברים הרבה דנין את הנדר על אותו ענין לבד ולא אחר משמע כל הדבור כיצד היו מסרבין בו לישא את בת אחותו או אשה אחרת ואמר קונם שהיא נהנית לי והרי כל הנאה במשמע הלשון הרי היא מותרת ליהנות לו שלא נתכון זה אלא לשם אישות היה מסרב בחבירו שיאכל אצלו אמר קונם לביתך שאני נכנס וטפת צונן שאני טועם מותר ליכנס לביתו ולשתות ממנו צונן שלא נתכון אלא לאכילה ושתיה ר"ל סעודה גמורה וכן כל כיוצא בזה כמו שביארנו בצמר והזיע בפרק ירק:

11 זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

12 ונשלם הפרק תהלה לאל: